נפל האסימון במפלגת העבודה

על צווארה של ציפי לבני

בדרך לישיבת סיעת קדימה ביום שני בכנסת, נתקלה ציפי לבני בח"כ דניאל בן סימון, ששעתיים קודם לכן הודיע על התפטרותו מתפקיד יו"ר סיעת העבודה.

היו"ר הפורש, שהסתובב במסדרון בחוסר מעש לאחר שגילה כי ישיבת סיעתו, שהיתה אמורה להתקיים מרחק שני חדרים משם, מתאחרת בחצי שעה (ככה זה כשאין יו"ר סיעה, אין מי שיודיע) ולבני נפלו זה על צווארה של זו.

תוך שהם מחליפים חיוכים ונשיקות, אחת בכל צד, לחשה יו"ר האופוזיציה על אוזנו: "עשית את הדבר הנכון", והבטיחה שהוא עוד ישמע ממנה. אחד הצלמים שהיה באזור הנציח את הרגע.

"נו, זה הרי בדיוק מה שרצה", היו מי שהזדרזו בסיעת העבודה השסועה לנפק הסברים למהלך האחרון של הח"כ הטרי שנמצא בכנסת כשמונה חודשים, "15 דקות של תהילה".

אלא שבן סימון, הח"כ הצעיר והמבטיח שסומן כ"יורש" של שלי יחימוביץ', לא פרע עד כה את השטר, וגם הפעם לא הצליח לבלוט. מוני פנאן, ששם קץ לחייו, פתח את כל המהדורות ובן סימון נדחק לשולי החדשות. "גם אם הוא היה מקריא שירה בעירום במליאה", מיהרו הנשמות הטובות במפלגה להוסיף, הוא היה לנצח אייטם שני בחדשות.

"סביר להניח שגם בסיקור שקיבל זכה רק בגלל התרגיל שעשה לברק בשבוע שבו התקשורת רק מחכה לעוד מישהו שיבעט בו".

13 סיעות יחיד

הציטוטים המעליבים האלה מבטאים את הלך הרוח בסיעה. גם אם באופן רשמי יש כרגע חמש קבוצות שונות: המורדים, שלי יחימוביץ', בן סימון, ציר הרצוג-ברוורמן וקבוצת נאמניו של ברק - בפועל מדובר ב-13 סיעות יחיד. אין הרבה דבק בסיעה הזו, כל אחד עושה לביתו. סיעה אבודה.

מקומו של בן סימון בין כל הרסיסים האלה כרגע לא ברור. הוא הכריז על תמיכה בנתניהו ("רק נתניהו יביא שלום"), אבל הבהיר כי יצביע לפי מצפונו ולא יתיישר עם עמדת הקואליציה; הוא תקף את ברק והמפלגה שלא הגשימו את היעדים המדיניים, אבל גם לא פרש ממנה.

נראה כי גם דניאל בן סימון לא יודע מה הוא רוצה: דניאל החליט שלא לפצל את העבודה, בן החליט לתמוך בנתניהו, וסימון החליט לפרוש מתפקיד יו"ר הסיעה. למצב הסכיזופרני הזה הוא הצליח להגיע אחרי שמונה חודשים בסיעה בלבד.

בעבודה מעריכים שלבן סימון נפל האסימון דווקא עכשיו, בגלל הירידה במעמדו של ברק בשל הפרסומים האחרונים, וגם בגלל תחושת הכישלון שאופפת אותו, לאחר שהוא עצמו הגדיר את כהונתו "אומללה". אתמול נזכר אחד הפעילים המרכזיים בעבודה, שתמך במועמדותו של בן סימון בפריימריז, שהזהיר אותו כששמע שהעיתונאי לשעבר, חסר הניסיון הפרלמנטרי, קיבל עליו את התפקיד: אתה בקושי יודע איפה השירותים בכנסת, איך תוכל להיות יו"ר סיעה? אמר לו. בכל מקרה, אף אחד בעבודה לא קנה את הסיבה האמיתית שהצהיר עליה: אי פינוי המאחזים.

השאלה הפתוחה שנותרה היא מדוע בחר בן סימון שלא להצטרף למורדים. בסיעתו תלו את ההחלטה במידת האומץ המצומצמת שבה ניחן והניחו שפשוט ביקש להעלות את המחיר הפוליטי שלו. מי לא רוצה להיות מחוזר. עכשיו, כשהוא ויחימוביץ' מהווים לשון המאזניים, כל האופציות פתוחות.

ההתפטרות של בן סימון מהתפקיד היא הדבר האחרון שברק היה צריך. בסוף השבוע שהתחיל בפרסום דו"ח מבקר המדינה על נסיעת הפמליה המנופחת לפריז, נמשך בעיסוק בחברה שהעביר לבנותיו עם מינויו לשר ביטחון, הדבר האחרון ששר הביטחון היה זקוק לו זה עוד מישהו שיבעט לו בפרצוף.

ברק כבר היה על הגל - הוא כיהן כשר החוץ בפועל, נהנה מסופרלטיבים שנשפכים עליו מכיוון ראש הממשלה, ניהל את המשא ומתן המדיני, נפגש עם שועי עולם, נמצא בצנטרום של הפיילה של מעגל מקבלי ההחלטות, זכה לאשראי בלתי מוגבל מעיתונאים, ופתאום, בתוך שבוע הכול קורס.

חלום הריסוק של רמון

אמנם בן סימון הלך רק חצי מהדרך, אבל יכול מאוד להיות שההתפטרות שלו היא הרבה יותר מאירוע נקודתי. האם זו מכה קלה בכנף של החמקן ברק כמו שבנימין (פואד) בן אליעזר סבור, או שזו הלבנה הראשונה בקואליציה שמתמוטטת, כפי שטוענת דליה איציק?

שלשום נראו השניים מסתודדים בכנסת. בכירים בעבודה מספרים על שיחות שמתנהלות בין המפלגות של שניהם במטרה לצרף את אנשי הסיעה השוקעת לקדימה. כולם מדברים עם כולם, כל הערוצים פתוחים, הם אומרים. כל ח"כ או שר בעבודה, ולא רק המורדים, שמכיר מישהו בקדימה, מדבר איתו. יכול להיות שמי שהספיד את קדימה עשה זאת מוקדם מדי. המפלגה לא רק שלא תיעלם באופוזיציה, אולי היא אף תגדל.

פרט ללבני, מטעם קדימה לוקחים חלק בשיחות השכנוע דליה איציק, אלי אפללו וגם חיים רמון, שרק באחרונה פרש מהכנסת. רמון, שלא זנח את החלום לרסק את מפלגת העבודה, פועל בשתי גזרות: ניסיון להביא לחבירה של ח"כים בעבודה לקדימה או פיצול הסיעה לסיעה נפרדת. אם לא יצליח להביא אותם להצטרף לקדימה, אז לפחות שיפצלו את העבודה.

בקדימה מאשרים את הדברים. "אין עוד הרבה מה להתמזמז", אומר בכיר במפלגה, "ההחלטה היא שלהם, והם מאוד קרובים לקבל אותה", הוסיף. אמנם קשה לראות את יולי תמיר, אשת "שלום עכשיו", חוצה את הגבול, או את עמיר פרץ יושב לצידו של רוני בר-און במפלגת הימין הכלכלי, אבל בסופו של דבר המרחק האידאולוגי בין שתי המפלגות לא כל כך גדול.

האופציות של בן סימון

כשהסקרים מנבאים לעבודה מספר מנדטים חד-ספרתי, ברור שמשהו עוד יקרה כאן. אף אחד לא ירצה להישאר על העגלה המקרטעת, זה רק עניין של זמן. מורדי העבודה - תמיר, כבל, פרץ ופינס - או "כנופיית הארבעה" כפי שמכנה אותם רובי ריבלין (בתקווה שהסוף שלהם יהיה שונה מזה של כנופייתו של מאו טסה טונג) שואבת עידוד מהמהלך של בן סימון: עוד חוליה במשענת הקנה הרצוץ של ברק נשברה.

להערכתם, עשוי בן סימון להצטרף אליהם, או שיחבור למהלך פנימי בסיעה להדחת ברק באמצעות שינוי חוקה והקדמת הבחירות לתפקיד יו"ר המפלגה. "מדובר בתהליך ארוך של הפנמה, הם אומרים, בסוף לא נהיה חמישה, אלא שישה, שבעה ויותר", הם סבורים.

פרט לברק, שלא יוותר על תפקיד שר הביטחון; פואד, שזו לו הקדנציה האחרונה; והשר שלום שמחון, מקורבו של ברק שמחכה לתפקיד יו"ר הקק"ל שיתפנה רק עוד שנה - לשאר חברי הסיעה אינטרס ברור ללכת למהלך הדחה או פילוג.

אם לא די בכל החזיתות שנפתחו נגדו, אז גם לבני הוסיפה שמן למדורה וקראה אתמול לחקור את נסיעתו של ברק לפריז ואת החברות שהעביר לבנותיו. מקורבי ברק השיבו אש והוציאו הודעה שמבהירה באיזה לחץ הוא נתון. אחרי שבן סימון ניצל רגע של חולשה ותקף, ברק יודע שאם לא יעצור את הפצע המדמם ויתקוף, אחרי דגי הרקק יגיעו הפירניות. *