הדמגוגיה סביב גירוש הזרים

לד"ר רובי נתנזון, כלכלן ותיק ומנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה חברתית, יש הסבר מעניין לרציונאל מאחורי ההפגנה שערכו אתמול (ג') תושבי שכונת התקווה בתל-אביב, נגד השוהים הבלתי חוקיים בישראל. "הם מפגינים בתואנה כי הם (הזרים) תופסים להם מקומות עבודה, וזה מוכיח פעם נוספת כי התעמולה המתמשכת של הממשלה כנגד העובדים הזרים פועלת כמזרק".

כבר כמה ימים שנתנזון יורה חיצים נגד הממשלה, ותוקף במיוחד את משרד האוצר שמציג לטענתו "נתונים מעוותים וטיעונים דמגוגיים" כדי לחזק את הצורך בגירוש הזרים. "הממשלה מצדיקה את גירוש העובדים הזרים וילדיהם תוך שימוש בטענה הלא מבוססת כי נוכחותם של עובדים זרים מגדילה את האבטלה בקרב ישראלים. הציבור הישראלי מפנים זאת ומאמץ את הטיעונים. לעניות דעתי, שימוש בטענה זו משמש כתירוץ העיקרי לאי תעסוקתם של תושבים אלו", הוא אומר.

אבל נראה כי דווקא נתנזון מציג נתונים מעוותים. בהודעה שפרסם בסוף השבוע האחרון נאמר: "במחקר שעשינו במרכז מאקרו בשיתוף קרן פרידריך הברט, אשר עסק בסוגיית העובדים הזרים, מצאנו כי מהגרי העבודה מעולם לא תפסו מקומות עבודה של ישראלים".

באמת? מעולם? אמנם לא ערכנו מחקר שינסה להפריך את הטיעון היומרני של מרכז מאקרו, אולם מספיק שנשתמש רגע אחד בזיכרון שלנו. למשל, כמה עוזרות בית ישראליות הכרנו עד היום? אני זוכר את ליליאן, תמרה ומוניק. אמא שלי זוכרת עוד כמה, אפילו צבריות של ממש. ומה עם עובדי בניין? הדוד שלי, שיחיה, היה אחד ממאות העובדים שבנו את מגדל שלום בת"א. אבל עם "מחקר" קשה להתווכח.

שלושת הממי"ם

נתנזון מגדיר את העבודות שמבוצעות על ידי הזרים כ"שלושת הממי"ם" - מסובך, מסוכן, מלוכלך. "רק אתמול נוכחנו לגלות כי קיים מחסור בעובדים בענף החקלאות, לאחר הפגנה של חקלאים מדרום הארץ על אי מתן היתרים נוספים לעובדים זרים בחקלאות", הוא אומר.

"אם כך, מדוע תושבי דרום ת"א, הטוענים לגזילת מקומות התעסוקה על ידי עובדים זרים, אינם מחפשים תעסוקה באזורים אחרים בישראל?", הוא שואל. ואז נתנזון פוסק בפטרוניות: "הבעיה היא שהישראלים רוצים ליהנות מכל העולמות, והם אינם גמישים לקבלת כל עבודה המוצעת להם. בסופו של דבר העובדים הזרים מבצעים את העבודות שהישראלים לא מוכנים להן, ומוטב כי הציבור הישראלי יכיר בכך".

אם נתנזון היה עורך מחקר מקיף יותר, הוא היה מטיל ספק רב (כמונו) בכנותם של החקלאים. נתנזון היה מגלה כי בשנת 2007 נולד פיילוט מיוחד ביוזמת בנק ישראל, משרד האוצר ומשרד החקלאות, שאמור היה להעניק סבסוד מרשים לישראלים שיבקשו לעסוק בחקלאות, זאת לצד סבסוד נוסף לחקלאים עצמם.

למרות התמריץ היפה, רק 12 חקלאים נרשמו לתוכנית, וכך היא חזרה למגירה. בעמותת מען שחרטה על דגלה לעודד העסקת ישראלים ובמיוחד ערבים ישראלים בחקלאות, משוכנעים כי החקלאים טרפדו במכוון את התוכנית. החקלאים לא רוצים ישראלים, גם עם ניסיון, ולא חשוב כמה כסף יקבלו בתמורה. הם רוצים תאילנדים ממושמעים שיעבדו מהבוקר עד הלילה, שילונו בצריף קטן או בפחון עלוב בסמיכות לשדה. למעשה, עמותת מען מחזיקה מאגר של מאות נשים ערביות שמשוועות לעבודה בחקלאות, אבל החקלאים מעדיפים להפגין למען התאילנדים.

נתנזון קובע בהודעה שמסר: "ברוב המדינות המפותחות כוח העבודה של עובדים מהגרים מהווה כ-10% מכלל כוח העבודה, וכך גם בישראל. הממשלה חייבת להבין כי העסקת העובדים הזרים במקצועות אלו רק תתרום למשק הישראלי ולצמיחתו".

המסקנה של נתנזון מפחידה: אם ככה זה בעולם אז ככה זה צריך לעבוד גם אצלנו? ומי מבטיח לנתנזון שעובדים שהגיעו לעסוק בחקלאות לא יעבדו מחר בתעשייה? הרי עובדים שהגיעו לעבודה בסיעוד עברו מהר מאוד למשק בית, לעבודה במסעדות ובבתי מלון. ברגע שהזרים נכנסים לענף מסוים הוא מתויג ככזה המזוהה עם זרים, וכך הישראלים נמנעים מלעבוד בו. זה לא שהם לא רוצים, הם פשוט נדחקים.

בדיוק ממגמה כזו חושש אורן זרגרי, צעיר בן 22 המתגורר בשכונת כפר שלם בת"א. זרגרי הוביל את ההפגנה שאותה תקף נתנזון, בה קראו תושבי השכונות הדרומיות להעביר את הזרים לצפון ת"א. המסר של זרגרי פשוט: קל מאוד להיות מוסרי ולהתנגד לגירוש הזרים, כשאותם זרים עובדים בשכונות הצפוניות וחוזרים ללון בשכונות הדרומיות - על כל הבעיות הנלוות לכך. אפשר לתקוף את זרגרי וחבריו כפי שעושה נתנזון, אבל קשה שלא לחשוב שיש משהו מאוד הגיוני בדברים שלו. *