חוק מיסוי מקרקעין מעניק פטור ממס במכירת "דירת מגורים מזכה", שהיא דירה שקיימים בה מתקנים המשמשים למגורים, וכן שלא נעשה בה שימוש שלא למגורים בארבע השנים שלפני המכירה.
בפסק דין שניתן לאחרונה (ו.ע 1069/06 קרן עמית) עסקה ועדת הערר בשאלה, האם דירה שכורה המחוברת לבית עסק (באמצעות דלת), ומשמשת, לכאורה, למנוחת בעל העסק וכן לשימושים שונים לצרכי העסק, עשויה להיחשב "דירת מגורים מזכה".
במקרה שנדון בפסק הדין, הושכרה דירה לבעלת עסק של סלון פאות, שחיברה בין הדירה לבין סלון הפאות באמצעות דלת. כמו כן העמידה השוכרת בדירה שתי מכונות תפירה ששימשו את העסק. כאשר נמכרה הדירה, ביקש בעל הדירה לקבל פטור ממס, בטענה שמדובר ב"דירת מגורים מזכה".
הוועדה קבעה, כי נטל ההוכחה שהדירה הינה "דירת מגורים מזכה" מוטל על בעל הדירה (העורר), אך הוא לא עמד בו שכן לא הצליח להראות כי עיקר מטרת השימוש בדירה הינו למגורים. פתיחת הפתח בין העסק לבין הדירה מהווה ראשית ראיה לכך שהדירה שימשה את העסק. כמו כן, על פי עדות השוכרת, הדירה שימשה מעת לעת את העסק, וכן הוצבו בה מכונות תפירה לשימוש העסק. כמו כן, הדיווח במסגרת הדו"ח השנתי כלל בתוכו ניכוי הוצאות שכירות הדירה כחלק מבית המסחר. לאור האמור, נקבע כי "עיקר מטרת שכירות הדירה" נועדה לתמיכה ותוספת בתפקוד בית המסחר, ולא כדירת מגורים.
הבהרה
הבהרה לרשימה שפורסמה בעניין מימוש משכנתא בדירת ירושה בעקבות רע"א 7816/06 (פס"ד בויאר).
ברשימה שפורסמה נפלה טעות, ולפיכך אנו מבקשים להבהיר כדלקמן: מפסק הדין של בית המשפט העליון ובהחלטה נוספת שניתנה באותו עניין בהתייחס לבקשת המנהל לתיקון פסק הדין (רע"א 7816/06-ח), נקבעה ההלכה, כי יורשים שירשו מחייב דירת מגורים הנמכרת בהליכי הוצל"פ, חייבים לחתום על בקשה לפטור ממס במכירת הדירה, ולאפשר לכונס הנכסים למוכרה בפטור (ככל שיש זכאות לפטור). כמו כן, סוג הפטור שיינתן יהיה על בסיס נתוניהם של היורשים ועל פי מידת זכאותם לפטור ממס, ולא על בסיס הפטור לו היה זכאי המוריש לו היה בחיים.
עם זאת, לדעתנו, חסרה בפסק דינו של בית המשפט העליון קביעה אחת חשובה (שייתכן ובית המשפט התכוון אליה, אך לא ציין אותה באופן מפורש וברור בפסק הדין). הקביעה החסרה היא, כי הכונס יוכל לחייב את היורשים לבקש פטור ממס בגין הדירה שקיבלו בירושה, אך ורק אם מדובר בפטור לפי סעיף 49ב(5) לחוק (במידה והיורשים זכאים לקבל את הפטור לפי סעיף זה).
פטור זה מיועד לדירה שנתקבלה בירושה, והוא אינו פוגע בזכותו של היורש לקבל פטור נוסף, בגין דירה אחרת שבבעלותו. אם כוונת פסה"ד היא, כי הכונס יוכל לחייב את היורשים לעשות שימוש בפטור ממס גם לפי סעיפים אחרים, כגון סעיף 49ב(1) או סעיף 49ב(2) לחוק, יש מקום לביקורת על פסק הדין. זאת, כיוון שחיוב היורשים לעשות שימוש בפטור לפי סעיף 49ב(1) לחוק, ימנע מהם לקבל פטור ממס לפי סעיף זה בדירה אחרת שברשותם. כך, עשויים היורשים להיפגע באופן בלתי מוצדק, ובעיקר במקרה בו בבעלותם דירה נוספת אשר סכום השבח בגינה גבוה מסכום השבח בגין דירת הירושה.
נראה כי התחייבות המוריש בשטר המשכנתא אינה מהווה בסיס משפטי מספק לחייב את היורשים לבקש פטור ממס לפי סעיפים 49ב(1) או 49ב(2) לחוק לדירת הירושה, שכן היורשים לא היו צד לה ולא ניתן לחייבם שלא בפניהם בהתחייבות שגורמת להם נזק כלכלי. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
