מה ידעת, שמעון מזרחי?

תיבת פנדורה נפתחה עם התאבדותו של מוני פנאן. חקירה נמרצת נדרשת עכשיו

תיבת פנדורה נפתחה עם התאבדותו של מוני פנאן. פתאום אנשים מתקשרים, רוצים לדבר, רוצים לספר, להגיד "ידענו". למה הם שתקו כל השנים? ואם כבר התחילו לדבר, איך זה יכול להיות שבעל תפקיד במשטרה או ברשות המסים עוד לא נקש על דלתם כדי לשמוע מה יש להם להגיד?

במדינה נורמלית, היה מוקם מיד כוח משימה בשיתוף המשטרה ורשות המסים, יושב עם כל המעורבים ששמותיהם הוזכרו ובודק מה היה מקור הכספים שהופקדו לכאורה בבנק של פנאן, מה היתה התשואה, ומתמקד בשתי שאלות עיקריות: האם דווחו הרווחים כחוק לשלטונות המס? והאם השקיעו אצל פנאן גם גורמים שבעצם הנכונות שלהם לקיים איתו קשרים עסקיים, יש טעם לפגם - מנהלים ובעלים של קבוצות יריבות למכבי תל אביב, שחקנים בקבוצות אחרות, שופטים, עסקנים בכירים. אני לא אומר כמובן שכל אלו נגועים בשחיתות, אלא רק מציע לקיים בדיקה מהירה - ולו רק כדי לא להחשיד כל שופט כדורסל באשר הוא בהיותו חלק מ"השיטה".

ברשות המסים הזדרזו להודיע שעד כה לא נמצא שום דבר שעלול לעורר את חשדם. אמנם, היום הם תיקנו והודיעו על תחילת בדיקה, אבל כל איך זה משתלב עם הדיווחים בתקשורת לפיהם הפסיד פנאן עשרות מיליונים? מי כאן לא פוגע ממטר: העיתונות או החוקרים?

השאלה היא למה היה צריך לחכות עד לסופו הטראגי של מוני פנאן כדי להתחיל לשאול שאלות לגיטימיות, כמו מה לכספי ציבור ולמועדון כדורסל פרטי?

מה ידע מזרחי?

אם יש מישהו שפנאן היה רק שני לו בזהות המוחלטת עם מכבי תל אביב, הרי זה שמעון מזרחי. וכאן צריכה להישאל השאלה: מה ידע מזרחי על עסקיו של פנאן? הרי אם יש משהו משותף למעריציו של היו"ר המיתולוגי ולשונאיו הפתולוגיים, היא ההנחה שהדבר האחרון שניתן לומר על מזרחי זה שהוא נאיבי. אז איך יכול להיות שהאיש החד הזה, שעיניו בראשו, לא ידע על מה שמתנהל אצל עמיתו-חברו במשך שנים? מה, הכל ביניהם הסתכם במשחקי שש-בש ודאגה לטלוויזיה בכבלים בביתו של הזר החדש?

אין לדעת למה היו נתונות מחשבותיו האחרונות של פנאן. כל מכריו אומרים שהדבר האחרון שהוא היה רוצה הוא לראות את מכבי נפגעת.

לאור הרקורד שלו, אפשר בהחלט שהצדק איתם. הבעיה היא שפנאן ישב על תיבת פנדורה, ומרגע שנסתלק מאיתנו, מתרומם המכסה שלה מעט עם כל יום שחולף, ומה שלכאורה נמצא שם, מטיל צל כבד על התנהלות ענף הספורט השני בפופולריות שלו בישראל - שופטים, עסקנים, מנהלים ושחקנים הופכים כולם לחשודים בפוטנציה, חלק גדול מהם על לא עוול בכפם.