תנו לגולדמן זאקס ליפול

כשמימשל מודיע שבנק "גדול מכדי ליפול" זה עוד תמריץ לקחת סיכונים על כסף של אחרים

לפני עשר שנים, כשגולדמן זאקס היה בנק השקעות בשותפות פרטית, היה לו הון בסך 6.5 מיליארד דולר, ו-220 השותפים, שהכספים של רובם היו קשורים בה עד לפרישתם, שמרו היטב על קערת הזהב שלהם.

חטיבת המסחר וההשקעות העיקרית של הבנק - שלקחה את הסיכונים הגדולים ביותר עם ההון של השותפים - היתה מאוזנת עם בנקאות ההשקעות מבוססת העמלות ועם חטיבת ניהול הנכסים. המסחר תרם בערך שליש מההכנסות בשנתיים שהובילו להנפקת הבנק לציבור ב-1999.

הסיכונים הפכו דומיננטיים

אחרי שגולדמן מכר מניות למשקיעים חיצוניים קרנות פנסיה ונאמנות מחזיקות בכ-80% מהמניות שלו - הבנק הגדיל בהתמדה את התיאבון שלו לסיכונים. חטיבת האג"ח והמטבע הפכה לדומיננטית, והניבה שני שליש מהכנסות גולדמן ב-2006 ו-2007 (ו-78% מההכנסות בתשעת החודשים הראשונים של 2009).

במשבר השנה שעברה, הממשל האמריקני הבהיר שהוא עומד מאחורי גולדמן ומאחורי בנקי ההשקעות הגדולים האחרים. גולדמן קיבל 10 מיליארד דולר ממשרד האוצר (שכבר הוחזרו) ו-21 מיליארד דולר מהחוב שלו מגובה על-ידי החברה הפדרלית לביטוח פיקדונות (FDIC).

כיום גולדמן היא חברת אחזקות פיננסית שהמפקח והמלווה שלה לשעת חירום הוא הפדרל ריזרב.

עוד תמריץ להסתכן

אם גולדמן לקח יותר סיכונים כשההון שלו הוחזק על-ידי משקיעים חיצוניים ולא על-ידי השותפים שלו, מה אנחנו יכולים להניח כעת, כאשר הממשל מודע בעקיפין שהבנק "גדול מכדי ליפול"? לגולדמן יש תמריץ גדול עוד יותר לסכן את כספם של אחרים.

זו הבעיה שזיהיתי בשבוע שעבר בכך שלחברת הברוקרים-דילרים החזקה ביותר בוול סטריט יש אותן הפריבילגיות של הבנק המסחרי השגרתי ביותר. לא זו בלבד שהוא עשוי השנה לחלק בונוסים בסך 23 מיליארד דולר, אלא שמבנה התמריצים שלו מוטה לגמרי לצד אחד.

הפיתרון של הבעיה הזו מחייב התייחסות לשני דברים. ראשית, לכוונת גולדמן לתפקד כפירמה מוסדית בוול סטריט - יחד עם קרנות הגידור והאקוויטי הפרטי של הבנק - בעודו נתמך על-ידי הממשל והפד. שנית, המסורת של גולדמן, של הקצאת חצי מההכנסות לטובת העובדים מדי שנה.

"רק עוד בנק"?

בנושא הראשון, מעמדו של גולדמן נראה לי בלתי-אפשרי. ייתכן שהפיקוח של הרשות לניירות ערך והפד יהיה טוב יותר, אבל ההתייחסות אליו כאל "רק עוד בנק", עם אותן הפריבילגיות וההתחייבויות של בנקים קמעונאיים וחברות כרטיסי אשראי, אינה הגיונית.

זה לא אומר שגולדמן הוא חסר אחריות או שאנן לגבי האופן שבו הוא פועל. הבנק ניווט את עצמו במהלך המשבר טוב יותר מכל בנקי ההשקעות, והוא אינו מנהל את עצמו על בסיס ההנחה שהוא יקבל חילוץ במקרה הצורך. ההון של גולדמן גדול והבנק מחזיק 170 מיליארד דולר במזומן ובנכסים נזילים לכל מקרה חירום.

גולדמן הוא פשוט קרן גידור ענקית. פעילות הנוסטרו (המסחר העצמי) שלה מהווה לא יותר מ-10% מההכנסות. עשיית שוק באג"ח ובמניות, תחום הפעילות העיקרי כעת, משרת חברות ומשקיעים, אך זו פעילות עתירת הון שמסוכנת לפעמים.

עסקיו של גולדמן שונים מהעסקים של הבנקים שעבורם הומצא חלון הלוואות הניכיון - מסגרת האשראי של הפד, שמאפשרת לבנקים ללוות מזומנים נגד ניירות ערך במקרים קיצוניים. עד לאחרונה, איש לא היה חושב שלגולדמן מגיעה הזכות להימנות עם הבנקים.

מרווין קינג, נגיד הבנק אוף אינגלנד, ניסח זאת היטב בשבוע שעבר. "היבט השירות הציבורי של הבנקאות, שבו יש לכולנו אינטרס משותף להבטיח את המשך השירות, שונה מטבעו מכמה מהפעילויות המסוכנות יותר של הבנקים, כמו מסחר נוסטרו".

אחת האפשרויות היא שגולדמן יפצל את פעילותו במסגרת הכותרת הזו: את קרנות הגידור והשקעות האקוויטי הפרטי שבהן הוא מסכנת הון. כך תישאר פעילותו בתחום עשיית השוק ובנקאות ההשקעות ראויה להגדרה של חברת שירות ציבורי פיננסי באיכות הטובה ביותר.

ואפילו כך, לגולדמן לא מגיע יחס של בנק קמעונאי שפיקדונותיו מבוטחים, שהוא "חשוב מכדי ליפול", כפי שמנסח זאת הנגיד קינג. גולדמן צריך להיות בנוי ומפוקח באופן כזה שאפשר יהיה להניח לו לקרוס בצורה בטוחה בכל משבר פיננסי עתידי.

זה יענה על חלק מהזעם הציבורי המוצדק על הפירמות בוול סטריט שחולצו בכספי המשקיעים, אך מה לגבי הנקודה השנייה: התגמולים הנדיבים של וול סטריט לעובדיו הבכירים?

בעיית הבונוסים בבנקאות ההשקעות היא לא הגודל המוחלט שלהם (למרות שבעלי המניות יכולים לשאול אם העובדים באמת ראויים להם), אלא התמריץ שהם יוצרים. למנהלי גולדמן יש כנראה את מבנה השכר הדומה ביותר לשותפות. כשני-שליש מהבונוסים הם במניות חסומות, שמשתחררות במהלך ארבע שנים, והשותפים הבכירים ביותר חייבים להחזיק 75% ואפילו 90% מהמניות עד פרישתם לגמלאות.

לחסום את המניות

זו אחת הסיבות לכך שגולדמן ניווט במשבר הפיננסי טוב יותר מאשר חברות אחרות, אך הוא עדיין יכול ללמוד מן העבר. חזרה לשיטה של נעילת כל (או 90%) מהבונוסים של מנהליה עד לפרישתם תהפוך אותו לזהיר עוד יותר.

אם משלמי המסים יראו שלא רק שהבונוסים של בכירי גולדמן הם סוג של שותפות הון, אלא גם שהבנק הזה יוכל לקרוס בכל משבר עתידי, הכעס שלהם עשוי להתפוגג בחלקו.

לחילופין, גולדמן יכול לשמור על העושר הישן שלו ועל מעמדו הרשמי החדש כבנק קמעונאי, להמשיך לקחת יותר סיכונים פיננסיים ולנסות לרבע את המעגל על-ידי שכנוע אנשים שהוא בעצם חברה שפועלת לטובת האינטרס הציבורי. מיותר לציין שהשכנוע הזה עשוי להתגלות כמשימה לא קלה כל-כך. *

צרו איתנו קשר *5988