מכביסט לייט

נמני "החדש" חי על אדי הדלק של קריירת המשחק שלו. נמני "האמיתי" לא היה מקבל בשוויון נפש כזה הפסד בדרבי

1. במשך 12 שנים, היה בעל בית בשם לוני הרציקוביץ' במכבי ת"א. מדי פעם הוא השקיע כספים ובנה שם קבוצות לא רעות. אבל לוני, גם אחרי יותר מעשור במכבי, אף פעם לא באמת הצליח להבין איפה הוא נמצא. בהקשר הזה זכורה אמירה שלו אחרי הפסד צורם למכבי חיפה, כשסיכם: "אני שמח שהיתה רוח ספורטיבית במשחק".

כמובן שאין שום קשר בין רוח ספורטיבית ובין העקרונות המנחים של המכביזם, שמקדשים רק ניצחונות.

בחזרה ל-2009. אם קראתם את התגובות לדרבי, ודאי שמתם לב שאבי נמני מרוצה. הוא שמח שמכבי ת"א נראתה טוב, לפי דעתו. שבשלבים מסוימים של המשחק היא לא נפלה מהפועל, שהיא הגיעה למצבים וכל הג'אז הזה.

המערכת של מכבי הקיאה החוצה את הרציקוביץ' בתהליך שנמשך כמה שנים, ובמקביל המליכה לה מלך בשם אבי נמני. היא עשתה את זה מתוך קו מחשבה ברור: בוא ניתן למכביסט הגדול ביותר בישראל (אחרי שמעון מזרחי) לנהל את מכבי.

השאלה היא מה נשאר מאותו נמני, המכביסט המפואר, זה שכשחקן כבש שמונה שערים בדרבים לרשת של הפועל, ולקח עם מכבי כל תואר אפשרי חוץ מגביע אסיה. נמני החדש הוא נמני ש"מרוצה" אחרי שמכבי מפסידה דרבי רביעי בתוך 12 חודשים בדיוק תחת שלטונו המקצועי הבלעדי - שלושה בליגה ועוד אחד בגביע. נמני החדש הוא מנמיך ציפיות סדרתי שבכוונה תחילה שולל את קיומה של מכבי כקבוצת צמרת ("חיפה והפועל הכי טובות בליגה"). נמני החדש לא מוטרד שהקבוצה שלו מנצחת רק את נמושות הליגה, וקורסת כל פעם שיש לה מבחן רציני בדמות בני יהודה, הפועל חיפה או דרבי. נמני החדש, כמו מורו ורבו אברם גרנט, משתמש ברטוריקות משעממות של "בנייה", "מחשבה ארוכת טווח" ו"תהליך" כדי לתרץ את כישלונות ההווה.

נמני החדש אינו מכביסט אמיתי. גרוע מכך: בקדנציית האימון שלו במכבי הוא חי בינתיים על אדי הדלק של קריירת המשחק וכל ההילה שהתלוותה לה. יש כאן קו דמיון ברור להפועל ת"א של משה סיני המאמן בתחילת שנות התשעים, לבית"ר ירושלים בקדנציה הראשונה של אוחנה.

המערכת של מכבי ת"א חשבה בשנים האחרונות שבעלי הבית שלה הם הבעיה הגדולה שלה, והחליפה שלושה כאלו בתוך שנה וחצי. המערכת טעתה בגדול. יש בעיה אחרת בקבוצה. ואף אחד לא מעז להתמודד איתה.

2. זה ממש לא היה אחד הדרבים הכי גדולים של כל הזמנים, אבל התוצאה הסופית שלו, ניצחון להפועל, היא בהחלט סוג של היסטוריה: לראשונה מאז קום המדינה הצליחה הפועל להשוות את מאזן הניצחונות שלה בדרבים - 41 החל מאמש - לזה של מכבי (47 דרבים נוספים הסתיימו בתיקו).

הקלישאה הכי שחוקה בז'רגון הספורטיבי, ואולי גם בשפה העברית כולה לדורותיה, גורסת כי לדרבי חוקים משלו. אבל הנתון החדש מבהיר שגם קלישאות יכולות לפעמים להיות מוצדקות. ההסבר: מכבי ת"א היתה גדולה על כל הליגה בישראל בראייה היסטורית, לקחה 14 אליפויות מאז קום המדינה ולכן גם יש לה מאזן ניצחונות חיובי מול כל הקבוצות כאן. הפועל ת"א, עם שבע אליפויות בלבד לאחר קום המדינה וחולשה היסטורית מובהקת בליגה לעומת מכבי, היא היחידה שנותנת למכבי פייט במאזן המפגשים הישירים. הישג שהיא לא היתה מגיעה אליו אם המשחקים מול מכבי לא היו נקראים "דרבי". משחקים שאתה מביא אליהם הרבה יותר ממה שאתה מסוגל באמת.

3. בדבר אחד אבי נמני צדק. את ליגת העל אפשר לחלק היום לשלוש קטגוריות שונות: זאת של מכבי חיפה, זאת של הפועל ת"א, וזאת של כל היתר.

בקטגוריה הראשונה נמצאת הקבוצה הטובה בארץ, שמטאטאת את הליגה בקלות גם בימים בהם היא שומרת את הרגליים לצ'מפיונס. בקטגוריה השנייה נמצאת הקבוצה הכי מוכשרת בארץ, אבל כזאת שעדיין לא מייצרת יציבות שמאפשרת להקיף את המגרש עם הדגל בסוף העונה (אתמול רשמה הפועל את הניצחון הביתי הראשון שלה העונה). בקטגוריה השלישית נמצאת בין היתר מכבי ת"א. עוד קבוצה בליגה של הפועל עכו, רעננה והפועל ר"ג.