רבוטה!

3 שעות הוא יבצע את אותו תרגיל. פעולה מכנית, סיזיפית, בדיוק של פינצטה. בערב הוא יחזור לאולם ההתעמלות, יבחר תרגיל אחר - ושוב... 3 שעות, עבודה סיזיפית, בדיוק של פינצטה. מי שרוצה קיצורי דרך שיילך לכדורגל ■ זו הדרך שהביאה את אלכס שטילוב למדליות

אלכס שטילוב עולה על סוס הסמוכות. הוא מתקדם מצדו האחד של המכשיר לצדו האחר בתנועות ריחוף של הרגליים כמו מטוטלת כשרק ידיו נשענות על הסוס. הוא ישלים מעבר מצד לצד, ויחזור אחורה אל נקודת ההתחלה. במהלך השעה הקרובה שטילוב יעלה על סוס הסמוכות עוד עשרות פעמים, בכל פעם יחזור על אותה הפעולה בדיוק. יהיו פעמים שתרגול התנועות יסתיים בתוך חצי דקה ויהיו כאלה בהן הוא ינתק את האחיזה מהמכשיר, ירחף באוויר וינחת על הקרקע כבר אחרי עשר שניות.

כל אותו הזמן יעמוד המאמן סרגיי וייסבורג ויתבונן בחניך שלו מבצע על המכשיר. הם כמעט ולא מדברים ביניהם במהלך התרגול. מדי פעם יעיר המאמן למתעמל הערה ברוסית, לרגעים יחליפו ביניהם קריצה מחויכת. אבל בכל אותה עת שטילוב לא מפסיק. כמו פעולה מכאנית, סיזיפית משהו, בדיוק של פינצטה, הוא יחזור על התרגול עשרות פעמים, שעה שלמה.

הרגעים היחידים ששגרת התרגול תופרע יהיו כששטילוב, 22, יפנה לאבק את כפות ידיו באבקת המגנזיום, אז גם יזרוק הערה לילד בן ה-13 שמתרגל במקביל על מכשיר המתח תנועות סיבוב ב-360 מעלות. בסך הכל ילד, שחיף, אבל מסתובב על המתח בלי הכרה, כמו פרופלור.

באימון הערב יבחרו וייסבורג ושטילוב מכשיר אחר ויתמקדו בתרגול פעולה אחרת. פעם ועוד פעם, שלוש שעות. ככה נראה סדר יום של מדליסט באליפות עולם, שמבקש להעשיר את ארון המדליות שלו גם במדליה אולימפית, רצוי כבר בלונדון 2012.

"בהתעמלות הכל קורה במדרגות", אומר וייסבורג, "מתקדמים בצעדים קטנים. מאמן צריך להיות סבלני, זה הכי חשוב, כי לא רואים תוצאות מיידיות. עובדים כמו חמור, ולא רואים תוצאות. את השינוי רואים רק בראי הזמן". תבוא לאימון כצופה מדי יום, ולא תרגיש בהבדל ולא תזהה התקדמות. "מתעמל צריך שתהיה לו הסתכלות על המציאות ממעוף הציפור, רק ככה אפשר לראות התקדמות, ואיך צעד אחרי צעד הופכים לתרגיל שלם שאותו רואים בתחרות", אומר וייסבורג.

כמה רחוק הוא הטווח בראי הזמן אפשר ללמוד מסיפורה של השמש במתח. את מה שבני אדם רגילים מכנים סיבוב ב-360 מעלות על המתח, מגדירים בענף ההתעמלות כשמש. כשמגיע ילד בגיל שש-שבע לחוג התעמלות עם אמא שלו, תעבור שנה עד שהוא ילמד להרים את הסנטר מעל גובה המתח (מה שבני אדם רגילים מגדירים כעליית מתח, או בישראלית: "אחי, כמה מתח אתה עושה, אני עושה יותר ממך"). אחר כך יעבדו איתו על סיבוב מפרק כף היד, הרמת מחצית הגוף מהאגן מעל גובה המתח בידיים מתוחות, עיקול הגוף וסיבוב שלו מעל המתח, עזיבת המתח, סלטה ושוב תפיסה, ועוד עשרות פעולות קטנות שכרוכות בביצוע הפעולה שהילד בן ה-13 לא הרחק משטילוב עושה כמו פרופלור ושלעין לא מקצועית קשה בכלל לעקוב אחריהן. בסך הכל, עד לביצוע מושלם של שמש, שלוש שנים. שלוש שנים לסיבוב אחד.

ילד-פרופלור מתרגל שעה וחצי שמש ואחרי שהוא נוחת הוא הולך ישר, בלי זיגזג, כאילו תירגל יציאה מאוטו.

קשה זה טוב

"כאן בארץ כולם רוצים עכשיו", מחייך וייסבורג כשהוא נשאל על קיומו אפשרי של קשר בין השפה שדוברים שטילוב, ילד-פרופלור והוא עצמו, לתוצאות של שטילוב. האורגזמה הלאומית והעסקנית חוגגת כאן בכל פעם שאתלט מביא מדליה, אבל אם אברבוך, פאבל גופמן או שטילוב היו נולדים כאן, היינו מסתפקים בג'ודו ובשייטים. איפה תמצא פה הורה שיחכה שלוש שנים לשמש מהבן שלו.

"כשילד עם שורשים רוסיים אומר שקשה לו, ההורים שלו אומרים לו שיתאמן יותר קשה", אומר שטילוב, "כשילד עם שורשים ישראליים אומר שקשה לו, ההורים אומרים לו שלא יילך לחוג".

וייסבורג אומר שטאלנטים יש בארץ בשפע, "אבל כדי שהכישרון שלהם ייצא החוצה, צריכים לקרות כמה דברים במשותף: רצון של ילד, רצון של הורים, לגור קרוב לאולם ההתעמלות. רק כשהכל קורה ביחד, ילד יכול להצליח. אבל פה רוצים ההורים שילד ינגן גם בגיטרה ובפסנתר, וחצי-חצי אי אפשר. בברית המועצות הורים משלמים למאמן כדי שהבן יהיה באימון, ואצלנו, אם יש שישה אימונים בשבוע, אומרים לי שאני משוגע".

אמא של שטילוב היתה אקרובטית והיא הכניסה אותו לעולם ההתעמלות. הוא התחיל בגיל חמש, התאמן בפנימייה של אוזבקיסטן, היה אלוף המדינה בילדים ונוער, וכשאמור היה לעלות לנבחרת הבוגרים האוזבקית, היגרה המשפחה לישראל. שטילוב היה אז בן 15 וחצי. הוא הגיע למועדון האתלטיקה עמק הירדן ומאוחר יותר עבר למכבי ת"א להתאמן אצל וייסבורג, בעצמו קרקטר עם עבר מרשים בהתעמלות (אלוף ברית המועצות במתח, חבר הנבחרת הסובייטית שפרש בשנת 1989 ופתח בקריירת אימון באוקראינה). וייסבורג זיהה אצל שטילוב מייד את הקואורדינציה הגבוהה שלו, תכונה הכרחית למתעמל, אבל אומר על החניך שלו שבהתחלה "לא האמין שנצליח להגיע למה שהגענו".

מה עושים עם גובה כזה?

גיל 17-16 הוא גיל מפתח למתעמלים. אז מתחילה ההתעמלות המקצוענית. הגוף מתבגר ובו זמנית מתנגד לשינויים הפיסיולוגיים שמתחוללים בו. מחצית מהמתעמלים פורשים בגילאים האלה. שטילוב הלך לילה אחד לישון כשהיה בן 16 וקם למחרת גבוה ב-12 סנטימטר. עצם העובדה ששרד את הטלטלה הזאת מעידה על הכישרון העצום שגלום בו וכוח הרצון שלו. זה גם אחד הדברים שמבדילים את שטילוב: עם 182 הס"מ שלו הוא נחשב עד היום למתעמל הגבוה ביותר בלוול שלו בעולם.

מאז שהיה ילד היתה התעמלות הקרקע הצד החזק שלו, אבל שטילוב שואף לטופ של כל מתעמל ואתלט: תחרות הקרב-רב, שהאתלטים שמתחרים בהם הם כמו מלחיני סימפוניות לתזמורת רבות נגנים. באליפות העולם האחרונה, זאת שבה זכה במדליית הארד בתרגיל הקרקע, סיים במקום ה-11 בקרב-רב. לא בטוח שהעין הישראלית שמתורגלת כל כך בכישלונות הספורטאים שלה וברגליים הארוכות ששמים להם עסקניה ("יוחאי הלוי, יוחאי הלוי, זו היא קריאה אחרונה לנרשמים לתחרות הקפיצה המשולשת. יוחאי הלוי!"), מבינה את גודל ההישג שבתוצאה הזאת. אבל שטילוב מבקש שלא להיעצר שם.

"מבנה הגוף שלי לא מתאים לטבעות. זה לרוב תחום לאנשים נמוכים וחזקים עם ידיים קצרות. לא תמצא בתחרות טבעות מתעמל מעל גובה 1.60. עם תרגיל הקרקע יש לי את הסיכויים הכי טובים להגיע לגמר, אבל אני מנסה לשפר את הביצועים שלי גם בסוס ובמתח כדי לעלות לגמר אליפות אירופה בעוד חצי שנה וזה יעזור לי גם בקרב-רב. המטרה שלי היא לעלות באליפות אירופה לגמר בקרב-רב, בקרקע ואולי בעוד מכשיר אחד או שניים".

תרגיל שנמשך חצי שנה

בינתיים ממשיך שטילוב לאסוף לעצמו מדליות. ביום שבת הוא לקח את מדליית הארד בתרגיל הקרקע בתחרות סבב גביע העולם בקרואטיה. אחרי התחרות בקרואטיה צפויה לשטילוב התחרות האחרונה של השנה בשטוטגרט. הוא ינצל אותה כדי ללמוד אלמנטים מסוימים ולבנות את תרגיל הקרקע שאיתו יילך לאליפות אירופה בשנה הבאה. את המחשבות שלו ושל וייסבורג על בניית תוכנית האימונים לשנה הבאה הם כבר התחילו, כולל ההתלבטויות אלו אלמנטים להכניס לתרגיל הקרקע.

על התרגיל איתו זכה במדליית הארד באליפות העולם בחודש שעבר, עבדו וייסבורג ושטילוב למעלה מחצי שנה. הם בנו אותו והתחילו לעבוד עליו מייד אחרי אליפות אירופה הקודמת, ובמהלך השנה האחרונה, בוואריאציות שונות, רצו עם אותו התרגיל.

שטילוב לוקח את כל אחד מששת מכשירי ההתעמלות בקרב-רב, מנתח את האלמנטים השונים שבהם, ואז מתרגל כל אחד מהם עד שהוא מרכיב את נוסחת התרגיל, כמו מלחין שמחפש את התווים והמקצבים הנכונים, עד שהוא מגיע להרמוניה מושלמת.

"בתרגיל הקרקע אני שולט בכל האלמנטים. לרצף האלמנטים יש משמעות. מאמן ואני בוחרים מה הרצף שכדאי לעשות ושממנו מורכב התרגיל", אומר שטילוב ועוזב את אולם ההתעמלות בהדר יוסף למנוחה בת שלוש שעות בבית של ההורים בהרצליה לפני שיחזור לאימון הערב. ילד-פרופלור ממשיך עדיין לעשות שמש במתח.