סלח לנו, לבייב, כי השחרנוך

במדינה שלאזרחיה אכפת זה מזה, הסיפור של מחזיקי אג"ח ט' של אפריקה ישראל לא היה עובר באדישות כזו, במס שפתיים של עוד כמה טוקבקים שלא ישנו את המציאות. אג"ח ט' היא המכשפה שלא הזמינו לטקס, היא שיקוף המראה הלא נעים של לב לבייב.

הנה, אחרי כל הספינים וההצהרות המזויפות והדילים בין כושלים, פתאום אנחנו נחשפים לאנשים פשוטים ולא עשירים שהפסידו כסף, חלומות, תוכניות אמיתיות. כשמעמידים ציטוט כמו "שמתי את כל הכסף החסכונות לדירה באג"ח ט', והלך הכסף", מול הנהי של אפריקה על "מסע ציבורי רחב היקף שנועד להשחיר את פני החברה", לבייב, על פניו המיוסרים, נראה חביב פחות, לשון המעטה.

נכון אמנם שהתמונה, לעולם, אינה שחורה-לבנה: בין מחזיקי אג"ח ט' יש בתי השקעות, ממש כפי שבסדרות האחרות יש אנשים מן השורה שניסו לחסוך כסף לדירה. זה לא כל-כך משנה. למה, לכל הרוחות, אף אחד לא שואל את לבייב: איך אתה, שגר בארמון מוזהב וחסין קליעים בלונדון, מעז בכלל לא לשלם? מה כל המלל הזה מסביב, מה כל יועצי התקשורת גמישי המצפון, מה העניין בכלל? תמכור כל מה שצריך - ותשלם! מאיפה ואיך נולדה "ההבנה" שלגיטימי לדחות, להתפתל - ובמקרה של אג"ח ט' פשוט להתעלם?

לבייב סוגר עניין עם הבנקים, גם עם רועי ורמוס - אבל מתעלם מאג"ח ט'. למה? כי הוא יכול. למה? כי הם חלשים, מעטים ובעיקר - קרובים מדי על ציר הזמן. זה צעד חצוף, יהיר, מקומם ומכוער. מה גם שכל זה לא הפריע לו, ללבייב, לרוץ ולספר שמשחירים את פניו בתקשורת. מי משחיר את פניך יותר ממך, אדוני? אנא הפנם סוף-סוף שאתה לא - חוזר, לא! - הקורבן. אתה האיש שזרק אתמול למחזיקי ט' 11.43 מיליון שקל - במקום 550 מיליון.

מי שמבקש הבנה ציבורית להסדר חוב ארוך טווח, היה דווקא אמור, לתפיסתי, להתחיל את הדרך לשם בתשלום מלא, ללא הנחות, למחזיקי אג"ח ט'. בעולם קצת יותר הוגן, העובדה שהם ראשונים על ציר הזמן הייתה מעודדת את הצדדים סוגרי הדילים (מי אמר ורמוס ולא קיבל?) לעשות הכול כדי לדאוג להם - כמה מוזר! - ראשונים. זה כל-כך בסיסי ותמים וצודק, שהספקנו איכשהו להדחיק את זה.