האם מכבי היא באמת "קבוצת הגנה"?

1. לאחרונה יש באזז חדש בעיר: ההגנה של מכבי ת"א. פיני גרשון, האיש ששמו יצא לפניו בזכות משחק ההתקפה שלו, בנה קבוצת הגנה מהטובות שדרכו בנוקיה בשנים האחרונות. כן, אותו גרשון שאת הקרדיט על ההגנה של הקבוצות הגדולות שלו נתנו לדייויד בלאט. ההגנה של מכבי החזיקה את צסק"א על 54 נקודות בשבוע שעבר, ראשון לציון קלעה רק 62. העונה אומרים על מכבי שהיא מפרקת את היריבות דרך ההגנה שלה. אבל האם הגיוני שבשלב כל כך מוקדם של העונה ההגנה של מכבי כל כך מתואמת, מה עוד שמדובר בפאזל שחקנים חדש לגמרי? כרגיל הטבלה משקרת והאמת נמצאת אי שם באמצע.

בואו נשבית שמחה לכמה אנשים: מכבי ת"א היא לא קבוצת הגנה טובה. אלא קבוצה של שחקני הגנה טובים. בתחילת העונה כשקבוצות נבנות והרכבים משתפשפים, זה יותר ממספיק. אבל בהמשך, בשלבים הגבוהים, לא בטוח שזה יעבוד.

בשנים שבהן אין למכבי את היכולות התקציביות להביא את הכוכבים הגדולים, אז כמה ימים של הגנה טובה הם כנראה סיבה מספיק טובה לחגיגה. אבל בין "משחק הגנה משובח" לבין יכולת אינדיבידואלית של שחקנים לשמור באחד על אחד, המרחק הוא בינתיים עצום.

אם נסתכל מתחת למכסה המנוע, נבין שהבאזז קצת הקדים את זמנו. מכבי הורידה את הקבוצות הנחותות ממנה מהממוצע שלהן. נחמד. מנגד, קאחה לבורל, קבוצה מהדרג הבכיר יותר (ולא, צסק"א ממש לא בכירה, אולי רק בסולם השכר) קלעה מול ההגנה של מכבי הרבה מעל הממוצע שלה - ליתר דיוק עשר נקודות יותר ממה שקלעה במשחקיה האחרים ביורוליג. הסנטר של קאחה, טיאגו ספליטר, חגג שיא קריירה של 26 נקודות על גבוהי מכבי. מעבר לזה, בארבעה מששת המשחקים הרשמיים שלה מכבי הוכתה קשות בריבאונד ההתקפה, כולל על-ידי אריות כמו לובליאנה וחיפה. הגדילה לעשות עירוני נהריה האימתנית שלקחה 19 ריבאונד התקפה. קבוצת הגנה מתורגלת ומיומנת לא יכולה להגיע לנחיתות כזאת בריבאונד, כי ברגע שתפגוש קבוצה שהשחקנים שלה יידעו מה לעשות עם הכדור זה ייגמר רע.

מהבחינה הזו המשחק מול רומא יהיה מבחן מצוין לקונספט ההגנה של גרשון. משחק חוץ, מול קבוצה במומנטום חיובי, שמוליכים אותה שני אמריקנים מהירים וחזקים, איברהים ג'אבר וקנדי ווינסטון, בדיוק כמו אלו שעד היום מכבי התקשתה להתמודד איתם.

2. היכולת ההגנתית הגבוהה בשלב הזה של העונה היא שילוב של שני מרכיבים: הראשון הוא יכולת אישית. זמן רב לא נראתה בהיכל חבורת שחקנים עם כישרון הגנתי כמו זו המרכיבה את הסגל הנוכחי. שחקני קו אחורי חזקים ומהירים (ויזנייבסקי, פרקינס, לימונד, מקל), פורוורדים אתלטים (אנדרסון, איידסון, פניני) ושחקני קו קדמי שהם חוסמים בחסד (פישר ולאזמה). אפילו האס ההתקפי, אלן אנדרסון, התגלה כשומר חסר פשרות.

החלק השני של משוואת ההגנה הוא רצון, וגם בזה התברכו השחקנים שהגיעו העונה. שחקן שמונע מרצון, ברמת האגו האישי הוא אחד כזה שלא מוכן שיקלעו עליו ולא משנה מה יהיה. ורצון גם ברמה הקבוצתית - כשהסגל רחב, שחקן מנסה לזכות בכמה שיותר דקות משחק דרך התרומה בהגנה.

ומה בכל זאת צריכים לעשות במכבי ת"א כדי ליצור סינרגיה הגנתית משחקני הסגל? מעבר לדברים הטריביאליים של תיאום, ריבאונד ותרגול, במכבי חייבים לבנות רוטציה של הגארדים כזו שתשלב את מקל ולימונד (9 דקות ביחד עד עכשיו ביורוליג). כזו שתאפשר להפעיל לחץ בלתי פוסק על מובילי הכדור של היריבות ותשבש להן מהלכי משחק. כזו שתקשה על הכנסת כדורים לגבוהים דומיננטיים (כמו ספליטר מקאחה לבוראל), שלמכבי אין תשובה אליהם. כזו שתוכל לתת 20 עבירות ותוציא לרכזים היריבים את החשק לעלות למגרש. כזו שתהיה הלב של מי שיכולה להיות אחת מקבוצות ההגנה הטובות ביותר באירופה.

האם גרשון הפך למאמן הגנה בערוב ימיו? כנראה שלא. זה יותר כורח המציאות. במציאות החדשה בה מכבי לא יכולה להשיג את הכישרונות הבכירים, ומן הספסל עולים מחליפים כפניני ולימונד - הפוטנציאל ההתקפי הגלום בסגל הוא די מוגבל בוודאי יחסית לזה ההגנתי.

למי ששכח, גרשון הרי לימד את כל אירופה שאפשר לקחת תארים עם משחק התקפי יוצא דופן. אבל לאור המציאות הזאת, נראה שכדי להצליח בפרק ג' שלו במכבי - גרשון יצטרך להמציא את עצמו מחדש ובמקום ליהנות את הקהל, לבנות קבוצה שתענה את היריבות. כלי עבודה טובים (שחקנים) כבר יש לו.