הכיתה המעופפת

למה להיות קטנוניים? נכון, בזמן שמאות אלפי ישראלים בקושי גומרים את החודש וילדיהם נזקקים לרחמיהן של עמותות, זה נשמע קצת מוזר ש-30 משרינו ומח"כינו מסתובבים להם, על חשבוננו, בחו"ל.

זה אפילו צורם ששליש משרי הממשלה יוטסו לברלין לישיבה לרגל נפילת החומה. ועוד לא אמרנו מלה על אהוד ברק (וגם לא נגיד, כי גם ככה אין עם מי לדבר). אבל, יש לזכור, בתוך החשכה נוצצים גם כוכבים. ובראשם השר החרוץ להגנת הסביבה גלעד ארדן, ש"בוחן", כך לשון הידיעה, את "יישום חוק האריזות במדינות שונות ברחבי היבשת".

כמה נעים לדעת כי בין שרי הממשלה יש גם מי שעסוק בדברים משמעותיים. לא איראן והשטויות שלה, לא האלימות הגואה, לא הכלכלה התקועה, ואפילו לא השאלה החשובה מכל: מי זה החרדי-ההומו-האנטיפט ששינה את מינו וייחשף ב"אח הגדול".

ארדן הנמרץ, המסור, הנאמן, הוא זה שיבחן, בשבע עיניים, באיטיות מכשפת, לאורך זמן, בחדרי-חדרים, את האריזות האירופיות. אחת-אחת הוא יבחן אותן, בין הארוחות ואחרי הסייסטה, ירשום לעצמו הערות בפנקס השחור הקטן, יתייעץ עם העוזר, הדובר, המנכ"ל והמומחים, כדי להגיע להכרעה.

האיש שארז בעצמו, וטס בעצמו, ולן בעצמו, ישוב ארצה, מתי שישוב ארצה, אל תדחקו בו הוא עוד ישוב ארצה, אחרי שיארוז, ויטוס, וילון, עם בשורה לכל שבעת מיליוני הישראלים, עם תשובה לשאלה הנוקבת, נתונה במארז: כן, רבותי, ארזתי בעצמי!