האיש ש"שוחרר" מאורמת לטובת הבן של הברוניצקים - חוזר

אחרי 28 שנים באורמת, שבהן היה כבן משפחה לברוניצקים, ציפה חזי רם לקבל את המושכות. אבל המייסדים הראו לו את הדלת החוצה. שנתיים אחרי, הוא חוזר עם אנרגיה מחודשת בדמות 170 מיליון דולרים, ועם חברה שאפתנית בראשותו. המטרה: אורמת. ראיון בלעדי

חזי רם אמור היה לסיים את הקריירה שלו באורמת , כמנכ"ל החברה. 28 שנה מחייו הוא השקיע בסיפור ההצלחה הכחול-לבן-ירוק שייסדו הברוניצקים, התקדם עד למשרת הסמנכ"ל הבכיר לפיתוח עסקי, והיה ל"לא בן משפחה היחיד שהיה קרוב ליהודה ויהודית ברוניצקי", כדבריו. "לעבוד באורמת היה יותר מעבודה עבורי, זה היה כמו להיות במשימה", הוא ממשיך בראיון בלעדי ל-G. "זה הגיע לנקודה שבה הזדהיתי עם אורמת ב-100%, הרבה פעמים על חשבון המשפחה שלי. הרגשתי שיש לי יחסים מיוחדים עם דיתה ויהודה".

אבל אז הגיעה מאבק השליטה בין המייסדים הוותיקים לבין המשקיע חיים כצמן, שטלטל את אורמת ב-2007. הברוניצקים, שביקשו להעביר מסר חד של מיהו בעל הבית - אחרי שנטלו הלוואת ענק של 560 מיליון שקלים מבנק הפועלים כדי לשמר את שליטתם בחברה - סימנו יורש מתוך המשפחה: את בנם יורם, שמונה למנכ"ל אורמת טכנולוגיות. רם הבין את הרמז.

"תראי, זה רשומון", הוא משחזר. "כל אחד יזכור אחרת את השתלשלות העניינים. גרסתי פשוטה: החוזה שלי נגמר בסוף 2007, וכבר באמצע השנה הברוניצקים שאלו אותי, 'מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?'. יורם כבר היה מנהל התפעול של אורמת טכנולוגיות, ועבדנו במקביל. אמרתי להם שאני מאוד אוהב את מה שאני עושה ושהצלחתי במעשיי, אבל שאני רוצה יותר אחריות. רציתי שהקבוצה שניהלתי, קבוצת הפיתוח העסקי, שהייתה מרוכזת בשיווק, בפיתוח עסקי וברכישת קרקעות - תקבל תחומי אחריות נוספים. למשל, בחברה כמו טבע, שבה 50% מההכנסות מגיעים מהפעילות בצפון אמריקה, ישנו מנכ"ל טבע צפון אמריקה. אז רציתי להיות מנכ"ל 'אורמת צפון אמריקה', מתוך מחשבה שאם ארכז את העבודה תחתיי היא תהיה יותר מתואמת ויותר מתקדמת.

"יתר על כן, בעוד שבטבע רק 50% מהפעילות נובעים מצפון אמריקה, הרי שבאורמת מדובר ב-85% מהפעילות. אבל הם, הברוניצקים, חשבו שזה יותר מדי. אורמת מנוהלת בצורה מאוד ריכוזית, וזה לא התאים לסגנון הניהול שלי".

מה גרם לך לחשוב מראש שבבוא היום תתפוס את מקומם?

"הנושא לא היה על השולחן, אבל בזמנו, כשעשינו את הרוד שואו להנפקה הראשונית (IPO) של אורמת טכנולוגיות בשלהי 2004, אנליסטים שאלו את דיתה מה לגבי תוכנית יורשים, כי היא כבר הייתה בת 62 ויהודה היה בן 69. התשובה שלה הייתה, 'יש לנו שלושה סמנכ"לים בכירים בחברה שהם מבחינתנו מועמדים, ונבחר באחד מהם'. אני הייתי אחד מאותם שלושה, והייתי הכי מקורב אל הברוניצקים מכל עובדי אורמת, בגלל שעסקתי בעיקר בצד האמריקאי, שהיה זה שהקפיץ את אורמת, ולכן אנשים העריכו שאני המועמד".

במילים אחרות, אם שם משפחתך היה ברוניצקי, היית מקבל את התפקיד.

"יכול להיות, אבל לא היו פה תככים או ניסיון כזה או אחר. ביוני-יולי 2007 העליתי בפניהם את הרצון שלי, ואפילו הכנתי להם מבנה ארגוני שהייתי רוצה ליישם. אמרתי להם, 'אם תאשרו לי את המבנה הארגוני, אני נשאר'. הם, כמקובל בישראל, שאלו אותי אם זה עניין של כסף. השבתי שלא. כסף ממש לא היה הסיפור. הם היו מאוד נדיבים איתי במובן הזה, אבל הם לא רצו לאשר לי את המבנה הארגוני החדש. השלב הבא היה שבתחילת אוקטובר 2007 התבקשתי לארוז".

לא חשבת להתפשר, להמתין אולי לסיבוב הבא?

"לא היה פה על מה להתפשר - הם רצו ריכוזיות ואני רציתי עצמאות. גם ככה הייתי בעל המשרה הכי עצמאי בכל אורמת - היו לי אמנם חיכוכים פה ושם וספגתי צעקות מדיתה, אבל רציתי למסד את המעמד שלי ואת החזון שלי בצורה שלא התאימה להם, אז נפרדנו".

יכול להיות שהם קיוו שתתקפל ותישאר בכל זאת?

"יכול להיות. אבל אני הייתי בן 58 וידעתי שזאת ההזדמנות האחרונה שלי לעשות משהו בעצמי. זאת לא הייתה שאלה של כסף או של מעמד. נהניתי באורמת מפרגון, אבל רציתי לעשות דברים אחרת, וזו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי לכך. קיוויתי שנישאר ידידים".

ומה גילית?

"שאנחנו ידידים קרים. אבל גם אם הייתה בי מרירות על הדרך שבה טופלתי, זה כבר עבר. אני זוכר בעיקר את הדברים הטובים, ואשמח לשתות איתם קפה. יש באורמת הרבה אנשים טובים, ויש לי שם חברים טובים. אני שמח בהצלחתה של החברה, כי זה כרטיס הביקור שלי".

גיוס שיא בשיא המיתון

שנתיים אחרי טראומת אורמת, רם מבקש לפוגג את המרירות הרבה שנטעה בו האכזבה מהברוניצקים, ולשדר עסקים כרגיל. הוא במקום אחר עכשיו, ואם תשאלו אותו, הרי שמעז יצא מתוק. אם באורמת הוא היה מספר 3 או 4 למייסדים, תלוי את מי שואלים, הרי שהיום אין עוררין על כך שהוא מספר 1 ברם פאואר, שהוא ייסד ושמתחרה ישירות באקסית מיבנה. מדהים ככל שזה יישמע, חברתו הצעירה של רם נסחרת כבר היום בבורסה של טורונטו לפי שווי שוק של 475 מיליון דולרים - כרבע משווי השוק של אורמת הוותיקה - ועם כ-150 מיליון דולרים בקופה, לאחר גיוס מוצלח.

"המחמאה הכי גדולה", אומר רם, "היא שאנשים הלכו אחריי מאורמת, ועוד בזמן הכי קשה מבחינה פיננסית - בימי מיתון, כשלא היה ברור עדיין מה העומק שלו, ושבהם הכול נראה מאוד מפחיד. פה בארץ כל החבר'ה שעובדים איתי צעירים, אבל בארצות הברית יש לי חבר'ה בני 50, 60, ואפילו יש מישהו בן 78, דן שוחט, שעבד שלושים שנים באורמת, וישנו גם סטו ג'ונסון, שהוא בן 67 ושעבד עשר שנים באורמת".

לא רעדת מפחד, לראות אותם עוזבים ביטחון תעסוקתי לטובת ההרפתקה שלך?

"כן, אבל בזכות גיוס הסיד ידעתי שיש לנו כסף לכמה שנות משכורת. היחיד שבא לעבוד איתי, עוד לפני שהיה לי הכסף, הוא אדי (סדן, מספר 2 של רם, מ.א)".

"לעת עתה הישראלים נשארו בחוץ", מספר רם, "אבל הייתי מאוד רוצה משקיעים ישראלים בעתיד. הרבה משקיעים ישראלים הרוויחו נהדר על אורמת, וגם עלינו אפשר יהיה להרוויח. גייסנו יותר ממה שציפינו. רצינו 100 מיליון דולר וגייסנו מעל 170 מיליון דולר, כשיש לנו שורה של משקיעים מכובדים. באסיפת בעלי המניות ההצבעות עברו ברוב של 99.9%".

נכון לומר שאתה רוצה להיות אורמת?

"כבר עכשיו אנחנו רבע משווי השוק של אורמת. אבל לעצם השאלה, אני לא יודע כרגע לענות לך מעבר לפרק זמן של חמש שנים. אנחנו חושבים גם על רכישות קטנות וגדולות שיציפו ערך לבעלי המניות. אלה יכולות להיות חברות קנדיות או אירופיות. יש לנו גם מחשבות על מרכז אמריקה ועל אמריקה הלטינית. נבחן גם הזדמנויות במרכז אסיה. המקור הגיאותרמי הכי גדול הוא באינדונזיה".

אתה רואה את עצמך עושה עסקים עם אורמת?

"אני חושב שאורמת רואה אותי כמתחרה יותר משאני רואה אותה כמתחרה. באמת יש מספיק מקום לכולם. מאז הפעילות החדשה שלי שאלו אותי לא מעט אם אקנה ציוד מאורמת; מאחר ש-28 שנה עזרתי למכור את הציוד של אורמת, ובאמונה שהוא הציוד הכי טוב שיש, אקנה מהם ציוד בשמחה במחיר טוב, ואשמח להביא עבודה לישראל".