על הדיסוננס שבין הכלכלה והשוק

פרשת החוב של דובאי שוב טפחה על פניהם של המשקיעים, וירידות השערים העזות שנרשמו בעקבותיה ברחבי העולם שוב המחישו את הטבע "הבועתי" של עליות השערים המתמידות שנרשמות מאז תחילת השנה בשוקי ההון העולמיים. לא בכדי קרויים המשקיעים בשוקי המניות "ספקולנטים". התמחורים משקפים בעיקרם איזו הערכה רווחת לגבי העתיד. אם הערכה זו תתברר כמוטעית וחסרת אחיזה, הרי שהבועה תתפוצץ בקול רעש גדול. אם יתבקש משקיע מצוי להסביר את עליות השערים, הוא יפריח לבטח סיסמאות כגון "המשבר מאחורינו" או "הסכנה חלפה". הכלכלנים, קובעי המדיניות, הציבור הרחב יודעים אחרת. אי הוודאות לגבי העתיד הכלכלי הינו גדול.

נכון הוא שניתן לזהות מתוך דוחות המאקרו ניצנים של התאוששות כלכלית, בארצות הברית ובכלכלות מפתח נוספות. ואולם, סימני השאלה לגבי עתיד הצמיחה הכלכלית עדיין רבים ומרובים, בייחוד מכיוון שאנחנו עדיין מצויים בתקופת החירום, שבה הממשלות והרשויות המוניטריות בעצם נושאות את הכלכלות החבולות על גבן. צמיחה כלכלית בריאה היא כזו הנשענת על ייצוא וצריכה (ביקוש מקומי וביקוש חיצוני), ואולם הצמיחה הנוכחית הינה כול כולה, לפי שעה, תוצאה של תמריצים ממשלתיים וריביות-אפס. נשאלת שאלה האם כאשר יקפלו הרשויות את רשתות הביטחון ויפרקו את גלגלי העזר, יצליחו הצרכן והיצואן לשאת את המשק הלאה. זו שאלת המפתח, ועד שלא תתבהר התשובה כל נקודה שמוסיף מדד הדאו הינה עוד אוויר חם בבועה ספקולטיבית חדשה.

ואולם, הספקולנטים בשלהם. בתקופת המעבר של צמצום מדיניות החירום, התנודות בשוקי ההון יהוו סכנה גדולה מאוד עבור הכלכלות הריאליות. יש לזכור, מקורו של המיתון הכלכלי לא היה בגורם כלכלי ריאלי כלשהו, אלא בהתפוצצותה של בועה פיננסית ונחשול אדיר של פניקה ששטף את הציבור שראה את הצלילה של מדדי המניות שציירו תמונת יום דין. עכשיו, בעוד המשק העולמי מנסה אט אט לקום על רגליו, בעזרת התמיכה המסורה של הממשלות והרשויות המוניטריות, הבועה הספקולטיבית מתנפחת עוד פעם, כאילו לא למדנו כלום. החשש הוא כי אם ההתאוששות הכלכלית תמשיך לחרוק, הבועה הפיננסית החדשה תתפוצץ פעם נוספת ותנחית מהלומה נוספת על הכלכלה הריאלית.

דיסוננס הרה-אסון זה בין התמחור הספקולטיבי לבין הכלכלה הריאלית בא לידי ביטוי במחירי הסחורות, ובעיקר הנפט, נוזל הסיכה המאפשר את תנועת גלגלי כלכלת העולם. כזכור, אחד הזרזים לפרוץ המשבר העולמי היה טיפוס מחירי הנפט לשיא כל הזמנים. היתה זו עלייה ספקולטיבית בעיקרה, אולם השלכותיה על הכלכלות הריאליות ברחבי העולם היתה הרת אסון. ביולי 2008 הרקיעו מחירי הנפט השמיימה ונשקו ל-150 דולר לחבית. פרוץ המשבר הפיננסי וכדור השלג הכלכלי פוצצו את הבועה ובדצמבר 2008 כבר היה מחיר הנפט קרוב ל-30 דולר לחבית. בהחלט מדהים.

הנפט, ככלי פיננסי נושא סיכון, מהווה ברומטר לסנטימנט בקרב המשקיעים. ככל שגוברת האופטימיות בשווקים, כך עולה ומטפס מחיר הנפט. אהבת הסיכון השוררת בשווקים בשנה האחרונה דוחפת את הנפט שוב מעלה לגבהים מסוכנים. עליית המחירים הנוכחית אינה משקפת את מצב ההיצע והביקוש (המלאים גבוהים, הסחר העולמי מדשדש), אלא היא ספקולטיבית בעיקרה והיא נישאת על גבי הצפי לעלייה עתידית בביקושים לנפט אם וכאשר תשוב הכלכלה העולמית למסלול הצמיחה והביקושים יגברו. ואולם, החשש הוא כי המשך טיפוס מחירי הנפט לעבר רף 100 דולר לחבית עשוי לחבל בתהליך ההתאוששות של כלכלת העולם. נוצר כאן מעגל קסמים.

כל סימן להתאוששות מביא לעלייה במחירי הנפט, ואולם העלייה במחירי הנפט מקשה על הכלכלה הגלובלית להמשיך ולהתאושש, שכן היא מייקרת את עלויות הייצוא והשינוע הכלכלי. זהו מעגל קסמים הנובע מכך ששוק הסחורות כבר מזמן אינו שוק שהמחירים בו הם נגזרת ישירה של עקרון ההיצע והביקוש, אלא שוק שהוא ספקולטיבי בעיקרו, ועל כן הוא "מקדים" את הכלכלה הריאלית. מעניין יהיה לעקוב בשנת 2010, שנת המבחן, אחר שיווי המשקל העדין שבין השווקים הפיננסיים לבין הכלכלה הריאלית. האם תעמוד הכלכלה הריאלית בציפיות שמעמיסים המשקיעים על כתפיה, או שמא שוב נהיה עדים להתפוצצות של בועה, שאת נזקיה ישלמו, כתמיד, האיש הקטן העובד במפעל לייצור חלקי רכב או הזוג הצעיר המבקש הלוואה לרכישת דירה?

הכותב הוא אנליסט בצוות המחקר של חברת המט"ח FXCM ישראל.