שפה פרטית בינלאומית

האמנית הצעירה והפורה קרן ציטר מציגה עבודות וידיאו בגלריה נגא

איך נראית הבטחה אמנותית? את התשובה לשאלה יש לחפש בגלריה נגא בתל-אביב, שם מוצגת בימים אלה תערוכת היחיד של קרן ציטר, אמנית ישראלית צעירה החיה ועובדת בברלין, שסומנה לאחרונה במקום השני ברשימת "100 האמנים המבטיחים ביותר בזירה העולמית" של מגזין האמנות "פלאש ארט".

קרן ציטר / צלם יחצ

ללא כותרת. קרן ציטר

ציטר, 32, היא אמנית וידיאו ויוצרת פורייה, כותבת שירים, מאמרים, תסריטים ואף רומנים. היא גם כוריאוגרפית של להקת מחול-מיצג, עימה היא מופיעה במוזיאונים (בשבוע שעבר הופיעה בטייט מודרן בלונדון).

בקריירה הקצרה והמטאורית שלה הספיקה ציטר לזכות בפרס Baloise של יריד ארט באזל לאמן צעיר, בפרס אבסולוט וודקה לאמנות, הציגה בביאנלה בוונציה השנה והשתתפה בתערוכה "צעירים יותר מישו" במוזיאון החדש בניו-יורק.

בתערוכה בגלריה נגא מוצגות שתי עבודות וידיאו שיצרה וכן ציורים הנעים בין רישום לגרפיטי. על-פי הסבר הגלריה: "סרטיה של ציטר עוסקים בחיי היום-יום ובחומרי החיים: אהבה, שנאה, אובדן, השתוקקות, ידידות". מתח מלודרמטי נוצר מהניגוד בין הטקסטים המליציים המנוכרים לבין הסיטואציות הבנאליות. בסרטים משולבים טקסטים בשפות שונות, המדגישים את הקושי בהבנת הזולת ובקיומן של מערכות יחסים תקינות.

העולם שמשרטטת ציטר הוא עולם קוסמופוליטי מדכדך, מנוכר ועקר. בסרטיה מציאות מדומה שמתחלפת במציאותיות יומיומית, מדכאת לא פחות. לא קל להבין את שפתה הפרטית, ההזויה של ציטר, אך אולי בתיווך הטקסטים שמלווים את התערוכה ניתן לקבל מושג: "במובנים מסוימים, ניתן לומר שעבודותיה של ציטר עוסקות ביחס בין הפרט לכלל ובקלישאות חברתיות ותרבותיות". *

"ארבע עונות", קרן ציטר, גלריה נגא, אחד העם 60, תל-אביב, עד ל-11 בדצמבר