האח הגדול בערוץ הספורט

סדרת הריאליטי של ישראל מעודדת אלימות

הנה הקדמה שאי-אפשר בלעדיה: אני לא מאלה הטופלים על סדרות הריאליטי את כל תחלואי החברה. יש ביניהן סדרות טובות, יש גרועות, ובסופו של דבר ההבחנה אינה בין "טוב" ל"רע", אלא בין "נכון" או "לא נכון". על כך אוסיף עוד שלטעמי, ועל אף שאני לא מגדולי חובבי הז'אנר, "האח הגדול" היא בהחלט סידרת ריאליטי טובה. אבל אמש (ג') ניתן היה לראות בבירור איך סידרה מסוגה מזינה אלימות.

מעיין חודדה, אחת הדמויות הבולטות בעונה הנוכחית, התבשרה ביום ראשון על הדחתה מהסדרה בשל התנהגות שאינה הולמת - ואמש שודר ראיון שנערך עימה לאחר הדחתה. אם לדבר גלויות, הדחתה של חודדה היה הדבר האחרון שההפקה רצתה בו: הרי טיפוסים מסוגה הם השמן על גלגלי תעשיית הריאליטי.

אלא מה? שהערוץ הפתוח, זה שמשדר 24 שעות ביממה מבית "האח הגדול", אינו מאפשר עריכה - וכך אחרי כמה ימים של קללות נמרצות מצידה של הגברת חודדה לעבר כמה דיירים בבית, הבינו בהפקה שבעוד רגע קט יתיישב להם הרגולטור על הזנב.

עד כאן הכל עוד בגדר הסביר. א ב ל - כשיצאה מעיין חודדה מהבית והתיישבה לראיון פרידה עם ארז טל ואסי עזר, התחילו הצרות: "את מבינה שמה שעשית זאת אלימות?" חקרו אותה השניים - והנאשמת מיהרה להודות: "כן, אני מבינה שזאת אלימות", והמשיכה בדיאלוג עם המגישים שבו הביטוי הנפסד "אלימות מילולית" חזר והופיע שוב ושוב.

האמת היא שלמעט תקרית אחת שבה שפכה כוס מים לעבר אלין הבלונדינית, היתה התנהגותה של חודדה דוחה, אבל בשום אופן לא אלימה: היא העליבה, פגעה בחלק מהדיירים האחרים וקיללה אותם, אבל אלימות? החוק מגדיר היטב מקרים שבהם שפה יכולה להיות עבירה: למשל במקרה של איומים, הסתה או הוצאת דיבה, אבל הוא בשום אופן, ובצדק רב, לא מקביל בינם לבין אלימות - מושג שלעולם יהיה פיזי.

עצם המושג "אלימות מילולית" מעודד את העילג להגיב באלימות פיזית מהסוג הישן והטוב על מה שהוא לכאורה "אלימות מילולית".

שעתיים מאוחר יותר נפתחת מהדורת "חדשות הספורט" בידיעה על כך שירמי אולמרט, לשעבר יו"ר איגוד הכדורסל ועסקן כדורסל וותיק, היכה את עומר בנוביץ', כתב ערוץ הספורט. מצלמות הערוץ תיעדו את התקרית שבמהלכה הוחלפו האשמות ועלבונות בין הצדדים, עד שאולמרט מנחית מהלומה בפניו של בנוביץ' שקורס לרצפת הפרקט ומפונה באמבולנס.

אמנם הנוק-אאוט לא הונצח במצלמות הערוץ, אבל אולמרט תועד כמי שאומר "נתתי לו בוקס", כשבנוביץ' עדיין שרוע פרקדן. הנימוק של אולמרט ל"בוקס", כפי שהשתמע מהדיאלוג המוקלט, היה הדרך שבה דיבר אליו בנוביץ' לפני המהלומה.

הצופה יושב בבית נבוך: מצד אחד, יש כאן מקרה חמור של תקיפה אלימה של עיתונאי-ספורט. מצד שני, אם - כפי שלמדנו בבית "האח הגדול" - מילים קשות ופוגעות יכולות להיחשב כאלימות, הרי שאולמרט בסך-הכל הגיב באלימות על אלימות... אמנם בנוביץ' איבד את הכרתו ופונה באמבולנס לבית-החולים, אבל אתם יודעים, זה הכל חלק מאותה "אלימות" כביכול.

האמת? לא צריך להרחיק עד ערוץ הספורט והליגה הלאומית בכדורסל: אם מילה יכולה להיות אלימה, אז מי בעצם קובע את גבולותיה של "האלימות המילולית"? עבור אחד זה יכול להיות "מניאק", ועבור אחר - גם מה שנאמר בשפה נקייה ומתפרש אצלו כפגיעה-בכבודו.

אם כך על-פי הפירוש של "האח הגדול", הרי שדודו טופז למשל, ששכר ביריונים להכות באכזריות את אבי ניר, מנכ"ל קשת (הזכיינית שמשדרת את "האח הגדול"), הוא בסך-הכל חלק מאותו "לופ" של אלימות: פעם מילולית, פעם פיזית, מה זה משנה.

בכל פעם שתוהים איך הפכו ילדי ישראל לאלימים, ממהרים להאשים את ההורים, המורים והשוטרים, אבל המטומטמים שגוזרים גזירה שווה על מילה ועל מכה או דקירה, יוצאים משום מה נקיים - אולי כי ככה הם למדנו מהטלוויזיה.