בני בגין, ילד רע

הסמן הימני הסכים להקפאה בהתנחלויות, כי כמו כולם בממשלה אינו סבור שזה אכן יקרה

מה חושבים באמת במערכת הפוליטית על כל הקפאת הבנייה בהתנחלויות אפשר ללמוד מהסיפור הבא: את צווי הקפאת הבנייה שלח שר הביטחון ברק לראשי היישובים כבר בשישי ובמוצאי שבת שעברה, כאילו שמישהו התכוון להתחיל לבנות שם בסופ"ש.

השר יולי אדלשטיין התלונן על כך בישיבת שרי הליכוד ביום ראשון בבוקר. ראש הממשלה גיבה את שר הביטחון וענה: "ככל שנתחיל יותר מוקדם, נסיים יותר מוקדם". לשם שינוי יש הסכמה מקיר לקיר במערכת הפוליטית שהפלסטינים לא ירוצו לשולחן המו"מ. לכולם ברור שאחרי הדיאטה הזו, שתמשך עשרה חודשים, יתקעו את ההמבורגר.

כניעת הז'בוטינסקאים

בעוד שבעבודה חוגגים את וזוקפים לזכותם את ההישג לכאורה, בליכוד מאוכזבים קשות מבני בגין שתמך בהחלטה. ובקדימה? הלחצים על דובי לבני להיכנס לממשלה צפויים להתגבר. אבל דבר אחד משותף לכולם: ההנחה שאין פרטנר.

כשבני בגין הודיע על כוונתו להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, בדיוק לפני שנה, היו בליכוד מי שחששו שנסיך הליכוד "יגנוב" לראובן (רובי) ריבלין את המשבצת במפלגה. על אף שהמגעים להשבתו של בגין נעשו בתיווכו ובביתו של ריבלין, טענו בליכוד כי יו"ר הכנסת לשעבר כרה לעצמו בור. שניהם ירושלמים, אידיאולוגיים, ז'בוטינסקאים. הזהות כל כך חופפת עד כדי כך שהשניים לא רק בני אותו המחנה, אלא אפילו חולקים את אותה הכתובת וגרים באותו הבניין. בסופו של דבר גרף ריבלין כמה מאות קולות יותר מבגין בפריימריז ודורג במקום השלישי. בגין ברביעי.

בסביבתו של ריבלין הודו אז שהחיבור המחודש בין בגין לבנימין נתניהו נעשה תוך פחד גדול מפוטנציאל השבריריות שלו. כל איתות הכי קטן של נתניהו שמאלה, חששו שם, יגרום לבגין לעשות פנייה פרסה ולשחזר את תסריט 1997, אז פרש מהממשלה בעקבות שורה של חיכוכים אידיאולוגים עם נתניהו.

גם החשש הזה התבדה. מי שהיה אמור להיות המאבטח של נתניהו מימין, הפך לשותף מלא לשבירה שמאלה של רה"מ והצביע בעד הקפאת הבנייה בשטחים לעשרה חודשים. בעוד ריבלין מגלה אמפטיה ללחצים שבהם נתון נתניהו אך ממשיך להחזיק בעמדותיו שלו, לא רק שבגין הגן על ההקפאה, הוא אפילו פתח במסע שיווקי לקידום ההחלטה.

האכזבה של הזרם האידיאולוגי בליכוד מבגין היא אדירה. יש מי שמגדירים זאת כ"זגזוג שאי אפשר להשלים איתו". ברור, אומרים בליכוד, שהיה רוב בקבינט להחלטה גם בלי האצבע שלו, ולכן היתה לו אפשרות לדבוק בעקרונותיו. עכשיו מכתירים אותו שם כ"אחת האכזבות הגדולות של מצביעי הימין".

קשה לומר בשלב הזה האם בגין נשבה בקסמיו של ביבי החדש, או ששוכנע כי מדובר במצב חירום, באיום שיכול לערער את קיומה של ישראל ורק הקפאת הבנייה תציל אותה ממנו. אין הסבר אחר, סבורים בליכוד. "או שבני סמרטוט, או שמדובר בהשמדת ישראל", חידדו בליכוד את התובנות.

לבגין יש אפקט מצמית. משתק. הוא נחשב לאדם שלא מתפשר. גם מי שנמצא ימינה ממנו לא יעז עכשיו להתנגד למהלך, כשמותג כמו בגין תומך בהקפאת הבנייה. אם האידיאולוג האחרון, סמל העקביות, הדבקות בדרך ובמטרה, המוצב האחרון - נופל, כל התנגדות לנושא בליכוד תיתפס כסהרורית.

אף אחד בליכוד לא יוצא בגלוי נגד רה"מ נתניהו. כמה משרי הליכוד אולי מילמלו קצת מתחת לשפם ודיברו על זכויות אדם של מתנחלים, אבל אף אחד לא העז לומר שההחלטה היא אסון לישראל. ככה זה כשהגרעין האידיאולוגי בליכוד יושב ברובו בממשלה. השרים אולי יוכלו לומר לנתניהו את דעתם, אך לא יוכלו לצאת נגדו בצורה מפורשת.

ומי שכן היה יכול להנהיג את מרד בליכוד התגלה כמשענת קנה רצוץ: השרים משה (בוגי) יעלון ובגין נקנו על-ידי נתניהו ותמכו בהחלטה, והשר סילבן (כל מה שביבי יגיד אני אעשה הפוך) שלום, לא באמת מחזיק בכאלה עמדות ימניות בשביל להניף את נס המרד. בהיעדר רועה לעדר, המורדים (ציפי חוטובלי, דני דנון ויריב לוין) יכולים רק לפעות.

סיבה למסיבה

ההחלטה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות תפסה גם את מורדי העבודה עם המכנסיים למטה. רק לפני שלושה שבועות הם ראו את האור, כשלכנס שאירגנו הגיע ח"כ דניאל בן סימון ואותת כי הוא פרטנר למו"מ.

עכשיו, אחרי ההודעה על הקפאת הבנייה, חזר בן סימון ("לא עזבתי ולא נשארתי. בסך הכל הלכתי לבקר קצת חברים") לזרועותיו של אהוד ברק. ואם לא די בכך שגלגל חמישי שיאפשר את הפילוג לא נראה באופק, אז גם על הטריגר שהוביל לפיצול - כניסתה של העבודה לממשלה - נסתם עתה הגולל.

בהיעדר סכנת פילוג עכשווית ברק יכול לישון בשקט לפחות עשרה חודשים. סמלי משהו, שדווקא איסור בניית יסודות חדשים בהתנחלויות מחזק את האחיזה של ברק ביסודות הבית הפוליטי שלו ובממשלה.

שר החקלאות, שלום שמחון, האשים השבוע את המורדים כי הם בעצמם כבר לא זוכרים על מה הם מרדו. הם, לעומת זאת, משוכנעים בצדקת דרכם. "ברק מוביל לקיפאון ולא לפריצת דרך", אומר גורם בסביבתם. "אין ספק שעכשיו הוא מנפנף בהישג, אבל כשפורטים את השקלים לאגורות מבינים שהכוונה שלו שונה. אין פה הושטת יד נקייה לשלום. ברק שינה את הקו שלו כבר בקמפ דוייויד, וגם עכשיו, בדיוק כמו אז, זה יוביל להתפרצות אלימה בשטח. ברק צריך את העימות הזה כדי לחזק את ביבי ולחבור אליו. יש פה אסטרטגיה לפרק את מפלגת העבודה, זה משהו מתוכנן מראש", הם סבורים ומצהירים ש"ההחלטה לא תחזיר את הארבעה לעבודה". חוק הברזל של האוליגרכיה הלכה למעשה.

אבל גם אם המורדים חושבים אחרת, המנטרה של יו"ר מפלגת העבודה, "נכנסנו לממשלה כדי להשפיע", קיבלה השבוע משמעות. אחרי שמונה חודשים בממשלה ברק הצליח לפרוע את השטר ולהוכיח שההידבקות לכיסא לא היתה לשווא. סביר להניח שמניעת פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה וגם הקפאת הבנייה בהתנחלויות, שנזקפות לטובת העבודה, עדיין לא יקבלו תרגום אלקטורלי - עד שהמורדים לא יקבלו החלטה כיצד לנהוג מצביעי העבודה ימשיכו בחניית ביניים בקדימה - אבל הם בהחלט הספיקו לברק לכנס השבוע את חברי לשכת העבודה למסיבת ניצחון.

כינוס המוסד הזה, שנעשה בדרך כלל בבית ברל ולעיתים רחוקות, עבר פתאום לגני התערוכה. אם כבר מסיבה - שיהיה קרוב לכולם. לא כל יום, ובוודאי שלא בתקופה האחרונה, יש לברק סיבה למסיבה. על סדר היום לא עמדה שום החלטה מרחיקת לכת, פרט לנאומים ותשבוחות על ההישגים האחרונים.

סביר להניח שחגיגת הניצחון הזו היתה מתואמת עם נתניהו. כבר לפני שבוע ביקש ברק לכנס את המפלגה לציין את השפעתו בסוגית מניעת פיצול סמכויות היועץ המשפטי, אולם בלשכת נתניהו ביקשו שיכבוש את יצריו. הריקוד על הדם של שר המשפטים, יעקב נאמן, חששו שם, עוד עלול לגרור להתפטרותו. ברק עלה לנאום צרוד. לפי אחד העיתונים, הוא צעק על דיילת כשביקש שדרוג למחלקה ראשונה בטיסה. הידיעה הוכחשה ואף פורסמה הבהרה. מה ש"שכחו" לציין בעיתון הוא את העובדה שעל אותו המטוס היתה גם יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני.

לבני אולי חזקה על חלשים, אבל גם מעמדה בתוך הסיעה נחלש. בעקבות הקפאת הבנייה צפויים הלחצים עליה להיכנס לממשלה - להתגבר. אם ציפי וביבי מדברים באותו הטון ובאותם מושגים מדיניים, יהיה לה קשה לתרץ את החלטתה להישאר באופוזיציה, מה שעלול להעצים את היכולת של נתניהו "לגנוב" קולות מקדימה.