הלוזונים וגזעני הליכוד

הגזענות בבית"ר היא מדיניות, למרות זאת בכירי ליכוד ממשיכים להיות אוהדי הקבוצה

"אלה האשכנזים, מאז שאבי נהיה בהתאחדות ושטרן (חלובה) איתו, רוצים לתלות את עצמם. לתלות את עצמם". (ynet, 1.12.09). מי שאמר זאת הוא לא פחות מאשר "נשיא". זהו תואר שצריך להיות קצת מחייב, אבל כמו תמיד מה שקובע הוא האופי, המנטליות.

אותו עמוס לוזון שאמר את הדברים הוא לא רק נשיא, אלא בן למשפחת אצולה בספורט הישראלי. אחיו אבי הוא לא פחות מאשר יו"ר ההתאחדות לכדורגל. האחיין של לוזון היו"ר הנפיק גם הוא אמירה על ה"אשכנזים" לפני כשנה: "הם רוצים להתאבד האשכנזים האלה אבל אל תדאג. לאט נהרוג אותם, אבל בשקט". כמו עמוס, רק יותר פיוטי. הפייטן הוא גיא לוזון, מאמן בני יהודה המוזכר כמועמד לתפקיד מאמן נבחרת הנוער של ישראל - כנראה בזכות היותו דמות חינוכית.

האמת היא שלא צריך להתרגש יותר מדי מהתבטאויות כאלה, זו לרוב דרך דיבור עוד מימי המדינה שבדרך, ויש אנשים שקשה להם להשתחרר ממנה גם כשהם מגיעים לתפקידים בכירים. בסך הכל לא נורא, מדובר לרוב בגזענות פסיבית שלא באה לידי ביטוי אקטיבי.

בית הכנסת של הגזענים

הרבה יותר גרועים מהלוזונים הם אנשים כמו ראש הממשלה נתניהו, הלשעבר אולמרט, יו"ר הכנסת רובי ריבלין ועוד פוליטיקאים מן הימין המרכזי הבאים למשחקי בית"ר ירושלים כמו שאדם דתי הולך לבית כנסת. ממש חובה לכל ליכודניק השואף להתקדם. הם יושבים במשחק ומריעים לקבוצתם, גם כאשר הקהל סביבם, ה"אוהדים" שאת חסדם מבקשים הפוליטיקאים, צועקים קריאות גנאי שהפופולרית בהן היא "מוות לערבים".

לא ידוע על ליכודניק , בכיר או זוטר, שעזב את המגרש על רקע קריאות כאלה. אדרבא, הם מממשיכים להגדיר את עצמם כ"אוהדים שרופים". מה יש שם כל כך לאהוד? - כשהלוזונים מדברים על ה"אשכנזים" הם מתכוונים לממסד הישן של העסקנים בהתאחדות לכדורגל.

בקבוצה האהודה בית"ר, לעומת זאת, לא מקבלים ערבים בעקרון. כלומר, הגזענות היא שם מדיניות. כמו שהיה בכמה מדינות אחרות שאנחנו מכירים. ולמרות זאת מנהיגים אלה שבנאומיהם קוראים לסובלנות, ממשיכים להיות אוהדי הקבוצה. והם אפילו לא מתנים את המשך "אהדתם" בהפסקת המדיניות הגזענית. וזה בעיני הרבה יותר גרוע - הרבה יותר - מכל מה שהלוזונים אמרו.