תקדים: אישה תוכל להשתמש בזרע של גבר שנפטר ושאותו לא הכירה

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה התיר, באופן תקדימי, שימוש בזרעו של בחור בן 22 שנפטר מסרטן והפקיד מנת זרע בעודו בחייו, לאישה שלא הכירה אותו בחייו ונתמכה בבקשה על-ידי הוריו. פסקי הדין שניתנו עד היום עסקו (ואישרו) בבקשות של בת-זוג להשתמש בזרע של בן-הזוג.

הצעיר הפקיד את הזרע ב-2005 בעת שעבר טיפולי כימותרפיה. 10 חודשים לאחר שהחלים לראשונה ממחלתו, נישא והתגרש לאחר חודשים ספורים. בחלוף כשנה מהחלמתו שבה ותקפה אותו המחלה, והוא נפטר. האישה, כלכלנית רווקה בת 40, שיוצגה על-ידי ארגון "משפחה חדשה", ביקשה מהוריו להשתמש בזרעו.

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז התנגד לבקשה, וטען כי העמדת צאצאים לאדם מבת-זוגתו הקבועה, גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו, בייחוד מקום שהוא חשוך ילדים. אולם, בהיעדר בת-זוג לא ניתן לייחס לנפטר רצון קונקרטי או משוער. לטענתו, כדי לאשר בקשה להשתמש בזרע המנוח עם אישה שלא הכיר מעולם, על המבקשת להוכיח כי זה היה רצונו הברור.

השופטת אספרנצה אלון סקרה בפסק הדין את התמורות החברתיות שחלו במוסד המשפחה, והגיעה למסקנה כי הנחיית היועמ"ש מ-2003 - לפיה בהיעדר בת-זוג לא ניתן לייחס למנוח כוונה להעמיד צאצאים לאחר מותו - אינה בהכרח תקפה כיום.

היא בחנה האם האינטרסים של כל הצדדים חופפים או מנוגדים זה לזה, וקבעה כי הם משלימים: אינטרס המנוח הוא בניצחון החיים שפעפע בו ובדור המשך שיישא את שמו; אינטרס המבקשת הוא למימוש הורותה במשפחה קרובה ככל שניתן למבנה התא המשפחתי המסורתי; אינטרס הורי המנוח הוא לממש את סבותם ולמלא את מה שנתפס בעיניהם כצוואת בנם; אינטרס הצאצא העתידי הוא בזהות, שייכות משפחתית, אם אוהבת שמצפה לבואו, וסבים שחפצים ביקרו; ואינטרס החברה הוא לכבד את רצונו של הנפטר ולקיים את צוואתו הרוחנית.

אלון ציינה לבסוף כי בהיעדר הסדר חקיקתי מחייב ועל בסיס נתוני המקרה שבפניה, אין לה אלא לפסוק לפי מיטב הבנתה, אמונתה, ניסיון חייה והשכל הישר. היא קראה להסדיר את הסוגיה בחקיקה ראשית. (תמ"ש 13580/08).