בית משפט השלום בפתח-תקווה גזר 8 חודשי מאסר בפועל על הגינקולוג הבכיר פרופ' דב דיקר, לשעבר מנהל היחידה לאשפוז יום נשים בבית-החולים בילינסון, שהודה והורשע בזיוף מחקר בנשים חולות ובזיוף חתימות רופאים ומטופלים.
דיקר הודה בעבירות של מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה, זיוף בידי עובד ציבור בכוונה לקבל דבר ושימוש במסמך מזויף.
סגן הנשיא, השופט אהרן גולדס, סירב לאמץ את הסדר הטיעון עליו חתמו הצדדים, לפיו אמור היה דיקר לרצות 4 חודשי עבודות שירות. הטלת עונש כזה, קבע, "היא גילוי של סלחנות לנאשם, ועלולה להתפרש על-ידי הציבור כסימני חולשה מטעם המופקדים על שלטון החוק. יש בכך מסר לציבור כי גם כשעסקינן במי שהורשע בכ-70 פעולות זיוף מסמכים, הענישה לגביו מופחתת נוכח היותו רופא בכיר ובעל הקשרים הנכונים".
השופט אף ביקר את הפרקליטות על כך שלא האשימה את דיקר גם במסירת עדות שקר, למרות שברור כי שיקר בעדות שמסר בנושא בבית הדין לעבודה.
ניסוי פיקטיבי
דיקר עמד בראש ועדת הלסינקי בבתי-החולים בילינסון ושניידר, המוסמכת לאשר ניסויים רפואיים בחולים. הוא ביקש מעמיתו, פרופ' יוסף שלו, לכתוב מאמר המבוסס על ניסוי שערך לכאורה, הנוגע לשיטת טיפול חדשנית בנשים הסובלות מתסביב השחלה. אלא שניסוי זה מעולם לא בוצע.
המאמר, עליו היו חתומים פרופ' שלו, פרופ' דב פלדברג (ממלא-מקום מנהל המחלקה) וד"ר חיים קריסי, נדחה על-ידי 3 כתבי-עת רפואיים בארה"ב. אחד העורכים ביקש מפרופ' ציון בן-רפאל לסקור את המאמר. בן-רפאל ואחרים העלו ספק באפשרות שנשים כה רבות יסבלו מתסביב השחלה בתקופה בה עסק המאמר, ולכן הוקמה ועדת בדיקה בחשד שמדובר בניסוי פיקטיבי.
כאן החל דיקר לכרות לעצמו את הבור וליפול לרשת של הסתבכויות ומעשים פליליים.
גולדס קבע כי דיקר החל ב"תעשיית הזיוף", שכללה זיוף 34 חתימות נשים שכאילו הסכימו להשתתף בניסוי; זיוף חתימות הרופאים שהחתימו אותם לכאורה על טפסי ההסכמה; זיוף מסמכים המעידים כאילו קיבל את אישור ועדת הלסינקי בראשה עמד; זיוף חתימות מנהל בית-החולים וסגנו המאשרים לכאורה את הניסוי, ועוד.
הפרקליטות והסניגורים, עוה"ד יהושע רזניק וינון סרטל, ביקשו לאמץ את הסדר הטיעון, וציינו כי מטה לחמו של דיקר נגדע לאחר שפוטר מבילינסון בלא פיצויים או פנסיה, הודח מהמסלול האקדמי באוניברסיטת תל-אביב ונאלץ לעבוד רק במדיקל סנטר בהרצליה. השופט ציין כי הנסיבות האישיות הקשות הן "פרי מעלליו, ואין לו על מי שילין".
פגיעה באמון
השופט גולדס ציין כי הוא אינו רוצה להעלות על הדעת את ההשלכות הרפואיות, לו רופא במדינה אחרת היה מבצע את הפרוצדורה הרפואית שב"מחקר", עליו חתומים מומחים כה חשובים, המבוסס על ניסוי שלא נערך מעולם. הזיוף לא נעשה אמנם לשם רווח כספי, הוסיף השופט, "חטאו הבסיסי היה חטא היוהרה".
אולם, "כאשר הציבור שומע כי מומחה בעל שיעור קומה מנסה בכל כובד משקלו המקצועי לפרסם מאמר על מחקר שיקרי, עלולים להיווצר קשיים במתן אמון במאמרים אחרים שפורסמו על מחקרי אמת, שמא גם הם כזב".
גולדס הוסיף כי "ענישה סלחנית כפי שהוצעה בהסדר עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות או להתפשרות על נורמות וערכים שבית המשפט מצווה להנחיל".
על דיקר נגזרו גם 9 חודשי מאסר על-תנאי ו-50 אלף שקל קנס. (ת"פ 09-07-1424).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
