מה עושה שופטת תעבורה שמבינה שאין סיכוי להרשעת נהג על דיבור בסלולרי? מרשיעה אותו בנהיגה ביד אחת

מדובר במקרה של נהג שהואשם בדיבור בטלפון הסלולרי באמצע נסיעה. שוטר הבחין כי האיש אוחז בסלולרי ומדבר. הוא צפר לו, והנהג הסתכל אליו והרים את ידו כמודה שטעה. השוטר עצר אותו ונתן לו דו"ח, כשהוא מציין כי ברכבו של הנהג קיים מכשיר דיבורית תקין.

בבית המשפט הכחיש הנהג כי דיבר בסלולרי. לטענתו, בזמן הנהיגה הוא השעין את ראשו על ידו. הוא ראה את השוטר מסמן לו סימון וסבר כי כוונתו לכך שהדלת אינה סגורה היטב ולכן סימן לו לאות תודה, והסביר כי כשהשוטר עצר אותו הוא ראה שהטלפון הנייד היה מונח במתקן הדיבורית.

השאלה שהכריעה את התיק היא אם השוטר הבחין בנהג מדבר בסלולרי בעת שהיה בידו, או שהוא דיבר באמצעות הדיבורית. לראיות התביעה המשטרתית לא היה כל סיוע, לכן מדובר היה בגירסה מול גירסה. מאחר שהשוטר הודה כי לנהג היתה דיבורית תקינה, קבעה השופטת כי גירסת הנאשם נראית כאפשרות סבירה, ולכן אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר.

אבל הסיפור לא נגמר פה. השופטת, שתחושת הבטן שלה כנראה אמרה לה שהנהג אשם, השתמשה בסמכותה והרשיעה את הנאשם בעבירה אחרת, שאשמתו בה התגלתה מהעובדות שהוכחו במשפט. הוא הרי הודה כי החזיק ביד אחת את ראשו במהלך הנסיעה, ולכן היא הרשיעה אותו בעבירה של אי-אחיזת ההגה בשתי הידיים.

הקנס, אגב, היה סמלי: 100 שקל בלבד.