המחוזי אישר: שנת מאסר ליעקב העליון; "עונשו נוטה לקולא"

דחה את ערעורו של העיתונאי לשעבר והסופר יעקב העליון, שנשלח לשנת מאסר בפועל לאחר שהורשע ב-4 אישומים של בעילה אסורה בהסכמה בנערה בת 14 ובביצוע מעשה מגונה באחותה הגדולה בת ה-20

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעורו של העיתונאי לשעבר והסופר יעקב העליון (72), שנשלח לשנת מאסר בפועל לאחר שהורשע ב-4 אישומים של בעילה אסורה בהסכמה בנערה בת 14 ובביצוע מעשה מגונה באחותה הגדולה בת ה-20. על העליון נגזרו גם 6 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חוייב לפצות את קורבנותיו ב-20 אלף שקל.

הנשיאה דבורה ברלינר, בהסכמת השופטים זאב המר ותחיה שפירא, קבעה כי העונש שגזר השופט חנן אפרתי על העליון "אינו חריג, ולנוכח נסיבותיו של המקרה הוא נוטה לרף הקולא".

כזכור, העליון נהג להתכתב בצ'טים ובדוא"ל עם המתלוננת הקטינה, שאת משפחתה הכיר, התכתבות אינטנסיבית שכללה מסרים מיניים. הוא הזמין אותה לסרטים, הצגות והרצאות, וב-4 מקרים נגע בגופה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. באחותה ביצע מעשים מגונים כשצפתה אצלו בקלטת שהכינה לצורך עבודתה. השתיים למדו בבית-הספר לאמנויות שניהלה אשתו המנוחה של העליון, יעל העליון, שהתאבדה כנראה כשגילתה את הקשרים של בעלה.

שופטי המחוזי ציינו כי נציגת המדינה, עו"ד הדס פורר מפרקליטות מחוז תל-אביב, שמה בצדק דגש על חוסר החרטה של העליון. "יש ממש, ויותר מממש, בטענה זו", קבעו השופטים. "המתלוננת נחקרה בחקירה נגדית בצורה חודרנית, פולשנית ומטבע הדברים פוגענית, ללא כל התחשבות בגילה. אם לא די בכך - גם בסוף ההליך, לאחר שהורשע בתום שמיעת ראיות, לא השמיע העליון ולו מילה אחת של התייחסות או אמפתיה לקטינה, לפגיעה בה, לנזק הנפשי שגרם לה ואשר ילווה אותה לאורך שנים ארוכות".

הם הוסיפו כי "מדובר בפרשה קשה, חמורה ובזויה, שהמוטיב המוביל והמרכזי שבה הוא ניצול חסר מעצורים ומכוער, שנעשה על-ידי אדם מבוגר בילדה קטנה, אך ורק כדי להשביע את תאוותו המינית ותו לא".

כן דחו השופטים את טענת הסניגור, עו"ד אביגדור פלדמן, כי יש להקל בעונשו של העליון משום שהוא נענש כבר בתקשורת. "ככל שיש בנושא זה משום נימוק להתחשבות, נראה לנו כי הענישה משקפת גם אותו".

הם התייחסו לטענת עו"ד פלדמן, שהודה כי "אמנם לכאורה אין מדובר בעונש חריג, עם זאת לאור אופיו יוצא הדופן של המקרה... עונש זה אינו מותאם למגמתו של בית המשפט, אינו מידתי למצבו, וכך אין הוא מביא למימוש תכליות הענישה".

השופטים הסכימו לכך, אבל מכיוון אחר: "המקרה הוא אכן יוצא דופן", ציינו, "אלא שהחריגות מצויה בקיטוב שבין הדמות המוכרת של העליון לבין חומרת המעשים אותם ביצע במתלוננת - הן מבחינה פיזית והן מבחינה מוסרית וערכית גם יחד". (ע"פ 7522-09).