"ממלכת הסוד" שנפסל אינו קורבן

הבה נזכור כי הצנזורה ומערכת הביטחון אינם האויב שלנו אלא הגופים המגוננים עלינו

בקרב הציבור הרואה עצמו ליברלי קיים רפלקס מובנה: ברגע שמדובר בהחלטה של הצנזורה לפסול פרסום כלשהו, ברור (לציבור הזה) כי מדובר ב"סתימת פיות" או בעשיית שימוש בצנזורה למטרות טיוח.

המקרה של הסרט "ממלכת הסוד" אינו יוצא דופן מהבחינה הזאת. הצנזורה החליטה בימים אלה לפסול אותו, ומיד יצאה בת הקול ה"ליברלית" שהכריזה על הסרט ויוצריו כקורבן החדש של הצנזור. אלא שלא תמיד הדברים כל-כך פשוטים כפי שהם נראים לאנשים "נאורים", שהרפלקס גובר אצלם לפעמים על שיקול-הדעת ואפילו על הצורך לבדוק במה מדובר.

ייאמר מיד כי יש כמובן מקרים שבהם נעשה בצנזורה שימוש לצרכים שאינם ביטחוניים. זה קרה לי לפני שנים רבות, כאשר הצנזורה והממשלה (בישיבה סודית) אסרו על פרסום ספרי "השיחות הסודיות של הנרי קיסינג'ר", אבל הספר שלי היה כולו בנושאים מדיניים, והמידע לא הגיע אליי במסגרת עבודתי בשירות המדינה. הספר פורסם לבסוף, בארץ ובמדינות רבות בעולם, אבל זה לא דומה למקרה של הסרט "ממלכת הסוד".

מה יש בסרט? סיפורו של תת-אלוף במילואים יצחק יעקב הידוע יותר כ"יצה". האיש זוכה מאשמת ריגול והורשע במתן ראיון עיתונאי שלא בסמכות. מי ומה היה יצה? שנים רבות הוא היה ראש פיתוח אמצעי לחימה של צה"ל והמדען הראשי הראשון של מדינת ישראל. זה תואר המקפל בתוכו את הליבה של הביטחון הישראלי. לא של מערכת הביטחון, אלא של הביטחון.

למה צריך לפטפט?

הסעיף שבו הורשע יצה נשמע ממש טריוויאלי. ראיון עיתונאי? זה הכל? אלא שהדברים שרצה יצה לספר לעיתונאי קשורים בטבורם למידע הכמוס ביותר של המדינה. מאז יצה מרגיש עצמו נרדף, ויש אנשים לא מעטים התומכים בהרגשה זו. אבל אני מבקש לשאול: בשביל מה, אדוני, היית צריך לדבר? למדינה זה בטח לא יכול להוסיף בריאות.

מכאן שהסיבה היא האגו שלך, הרצון לקבל הכרה על פועלך, או סתם להיות בחדשות ובכותרות. כל זה מובן ואנושי. אבל צריך גם להיות מובן ואנושי שלאזרחי מדינת ישראל הקיום והביטחון חשובים יותר מיצר הפטפוט של אדם כזה או אחר.

כל דיון על פרשת יצה צריך להיות מושתת על ההבנה הברורה כי הגרעין ושאר האלמנטים שיצה היה מופקד עליהם הם הערובה לביטחון ישראל. בלי כוח ההרתעה האולטימטיבי שלהם אין לנו עתיד, אולי אפילו הווה.

לכן, אני עומד בכל פעם תמה ומתוסכל מכל אותם אנשים היוצרים וכותבים כאילו הם חיים בשווייץ. כל-כך חשובה להם הסיסמה "חופש הביטוי", עד שהם פוסחים על בחינת מהותו של אותו חופש, ובעיקר על צרכים ביטחוניים אמיתיים.

לפעמים, ונדמה שזה המצב במקרה הנוכחי, הצנזורה ומערכת הביטחון אינם האויב שלנו אלא הגופים המגוננים עלינו - גם מפניהם של אלה בתוכנו המסרבים להבין זאת.

צרו איתנו קשר *5988