דלי הספונג'ה עדיין מחכה לה

הם נופלים בגלל האופי. זה אחר זה. נתניהו בפעם הראשונה, ברק בפעם הראשונה, אולמרט, עכשיו לבני. האם תזכה, כמותם, בסיבוב נוסף? אולי. בינתיים הצליחה ציפי לבני, במו ידיה, ליצור תלות באלה שזלזלה בהם, בזה להם, לא התייחסה אליהם ופגעה בהם. עכשיו היא מתרפקת עליהם: "טעיתי... לא התייחסתי... הייתי צריכה... אני...", ומשחררת את גלעד שרון, הבן של, להתבכיין: "למען אבא, אל תפרשו". כמה מביך.

"יש לה נכות אמוציונלית. היא מתחילה להודות בזה ואומרת שרוצה לתקן. היא לא יודעת לדבר עם בני אדם, לא יודעת ליצור חיבור, קשה לה לומר מילה טובה. היא חכמה, אבל עובד אצלה רק איבר אחד: הראש. כל השאר התנוון", אומר מקורב. מאוד. במקום להיות ראשונה בין שווים, נדמה לה שהיא המלכה אליזבת.

לבני לא מנהיגה את המפלגה שלה. אנשיה לא מעניינים אותה. הם לא שמים עליה. לא מקשיבים לה. לא סובלים אותה. בישיבות סיעה, 28 ח"כים, היא מחכה למצלמות, נותנת כותרת, גומרת. אין ויכוחים, אין דיונים סוערים, אין אופוזיציה. אין תחושת מלחמה.

11 שרים לשעבר של קדימה הלכו לאיבוד. היא לא משתלטת עליהם, לא משתמשת ביכולות שלהם. הם מתברברים לה. במקום שהנבחרת המקצועית והמיומנת הזו תעלה לבמה ב-29 בפברואר ותתחיל למרר לממשלה את החיים, כפי שעשו לממשלת קדימה ח"כי הליכוד, בעיקר גדעון סער וגלעד ארדן בהנחיית נתניהו, השרים לשעבר שלה יצאו לחופשה ממושכת. רוני בר-און, שר אוצר עד לפני פחות משנה, איש עם פה, אומץ ויכולת אופוזיציונרית בולטת, עסוק, בשיאה של שנה כלכלית סוערת, ביירוט טיסות לחו"ל. בשלושת החודשים האחרונים יצא עם נבחרת הכדורגל לדרום קוריאה, נסע עם משלחת לסינגפור ולפני כמה ימים חזר מנסיעה לאוסטרליה. השורה הראשונה לא עובדת. לא מחוקקת. לא נמצאת. הסיעה בכנסת עובדת בפחות משליש כוחה. אין בכירים בוועדות, מלבד, כמובן, בוועדת חוץ וביטחון, שאול מופז בוועדה לשירותים חשאיים ואבי דיכטר כיו"ר ועדת משנה לתפיסת הביטחון.

השיא היה בדיוני התקציב. יובל שטייניץ הציג תקציב דו-שנתי, פעם ראשונה בהיסטוריה, בעיצומו של משבר עמוק. את מי מחברי קדימה הוא פגש בוועדת הכספים? את יעקב אדרי, זאב ביילסקי, שלמה מולא ורונית תירוש חסרי הניסיון, ואת שי חרמש שהתייצב בודד במערכה. רוני בר-און ומאיר שטרית, שני שרי אוצר לשעבר, שיכלו לאכול אותו בלי מלח, לא היו שם. הם לא רצו להיות חברי ועדת הכספים, כי צריך לעבוד קשה. לבני לא הנחתה את בר-און ושטרית לכנס את האנשים ולתדרך אותם כדי שיהיו אופוזיציה לוחמת. שטרית הופיע כמה דקות בוועדה ואמר: אם תבטלו מע"מ על פירות וירקות אז קדימה תצביע בעד התקציב. בסוף היה זה הרב עובדיה שזכה בכתר ביטול המע"מ, וקדימה בלעה צפרדע והצביעה בעד.

געגועים למשרד החוץ

הכישלון האישי נגע גם בקטע המדיני. זה חודשים ארוכים שלבני משננת את המנטרה: מדינה יהודית דמוקרטית ושתי מדינות לשני עמים. היא סירבה להיכנס לממשלת נתניהו, התעקשה שהוא קודם כל יתחייב פומבית על שתי מדינות לשני עמים. אבל אחר כך, כשהוא הצהיר על כך בנאום בר-אילן, היא זלזלה ואמרה: הוא לא מתכוון. חברי הסיעה התחננו שתחבק אותו חיבוק דוב ותמסמר את ההצהרה שלו, והיא חייכה בציניות. כעבור כמה חודשים, הודיע נתניהו על הקפאת בנייה בהתנחלויות וגם שלח צווים ופקחים לאכוף את ההקפאה. אנשיה התחננו, נצלי את ההזדמנות. אבל היא השיבה: עזבו, זה לא רציני...

באו אנשי מפלגתה ואמרו לה: ביבי נתן את חלקו, את תהיי כמו מנחם בגין במלחמת ששת הימים. תגידי לביבי, ישראל בסיטואציה גורלית, ברגע של הכרעות, איראן, סוריה, פלסטינים, אני נכנסת לממשלה עם 4 שרים בלי תיק, רק לקבינט הביטחוני, ויחד נצעד אל האופק הוורוד.

אבל היא בשלה. מסרבת.

לבני עצמה עסוקה בגעגוע עמוק וכבד למשרד החוץ. תסרוקת, פן, ז'קט מהודר ומנהיגי עולם - זה מה שעושה לה את זה. היא לא מוכנה להכניס את היד לדלי הספונג'ה ולעבוד בבית. אז הבית התחיל להסריח.

stella-k@globes.co.il