ד"ר אריה פיגר הורשע בקבלת שוחד מחולים תוך ניצול מצוקתם

בית משפט השלום בתל-אביב הרשיע את ד"ר אריה פיגר, סגן מנהל המערך האונקולוגי בבית-החולים איכילוב, בקבלת שוחד של יותר מ-20 אלף שקל מחולים עבור טיפול בסרטן במרפאתו הפרטית ומחברות תרופות וכן בעושק מטופלים ובהפרת אמונים. במקביל הוא זוכה ממספר עבירות של הפרת אמונים ומעבירת עושק אחת.

השופטת רחל גרינברג קבעה כי עדותו של פיגר בבית המשפט היתה כבושה ובלתי סבירה, וכי הוא ניסה להתמודד בדרך פתלתלה עם עובדות וטענות הניצבות נגדו. הרשעתו בוססה על מהימנות עדי התביעה (חולים ובני משפחותיהם של חולים שכבר נפטרו). רוב האישומים בוססו על עדות יחידה, "ולכן נבחנו בקפדנות וזהירות מירביים לגופם ואל מול דברי הנאשם".

השופטת ציינה כי "העדים לא הכירו זה את זה, אנשים זרים שהמשותף להם בפרשתנו הוא המפגש עם פיגר. לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעדים תיארו דפוס התנהגות דומה ולא מחמיא של הנאשם כלפיהם וכלפי יקיריהם שהלכו לעולמם. אולם חטאו של הנאשם אינו רק בתחום האתיקה אלא בעבירות פליליות של ממש. ההסברים שניתנו על-ידי הנאשם דדוקטיביים, שבדרך כלל-לא נתנו מענה לעובדות המפלילות שהועלו נגדו".

מעטפות עם כסף

פיגר נחשב לאחד האונקולוגים המוערכים בארץ, והוא מתמחה בתחום הגידולים במערכת העיכול ובטיפול בסרטן המעי הגס. עם העמדתו לדין ב-2007 הוא יצא לחופשה ללא תשלום.

הכרעת הדין מפרטת 5 מקרים של חולים שהיו זכאים לקבל טיפול רפואי באיכילוב ובילינסון מכוח חברותם בקופות-החולים השונות, ללא כל תשלום נוסף. למרות זאת, פיגר ומזכירותיו הפנו אותם למרפאה הפרטית שלו, שם נאלצו החולים להיפרד מאלפי שקלים כדי לקבל את הטיפול. זאת, תוך ניצול מצוקת החולים ובני משפחותיהם.

פיגר שימש גם כיועץ בשכר (מבלי שקיבל היתר) לחברות תרופות כמו רוש, פייזר, טבע ואבנטיס. הוא ניהל ניסויים רפואיים במסגרתם בתרופות של חברות אלה שקיבלו החולים הנסיינים בחינם. למרות זאת, פיגר לקח סכומי כסף ממטופלים במחלקה, שנמסרו לו במעטפות במסדרונות, במעלית ובמשרדו, בתמורה לזכות להיכנס לניסוי (לו היו זכאים להיכנס ממילא בחינם) או בתמורה לזכות להשתמש בשאריות התרופות של חולים שנפטרו.

התעלמות גורפת

השופטת ציינה כי הקפדה על הכללים - ובראשם האיסור על רופא לקבל בקליניקה הפרטית שלו חולה בעל זיקה טיפולית לבית-החולים בו עובד הרופא, בין בתשלום ובין שלא בתשלום - היתה מונעת חלק ממצבים אלה.

היא מתחה ביקורת על איכילוב ומנהליו. "הרושם הוא כי ההתעלמות הגורפת מהכללים על-ידי אנשי המקצוע הבכירים במערכת יוצרת מצב בו התחום פרוץ וכל רופא נוהג לפי אמות-מידה שהוא קובע לעצמו", נקבע.

נדחו טענות הסניגור, עו"ד נבות תל-צור, לפיהן הרפואה הציבורית היא שיושבת על ספסל הנאשמים (נקבע כי "עומס יתר על המערכת אינו יכול, בשום פנים ואופן, להצדיק מעשים מסוג זה"); כל עדי התביעה מעלילים עליו כנקמה על שלא הציל את יקיריהם; וגורמי החקירה עודדו והמריצו חולים ובני משפחה להתלונן נגדו כדי לתפור לו תיק.

התובעת בתיק היתה עו"ד ברכה שוירמן-פלוס.