"כל אחד במדינה צריך להזדהות עם הפחד שהילד שלו יכול לא לחזור"

לפני כשנתיים הגיע נועם שליט לראשונה למשרדה של תמי שינקמן. שליט, איש מופנם ואח שכול, לא אהב במיוחד את הרעיון של שימוש במשרד לפתרון משברים, אולם לאחר שנה וחצי של דממה יחסית, היה נחוש להעלות שוב לסדר היום הציבורי את העובדה הכואבת שבנו גלעד שליט עדיין בשבי, להציג לציבור את הצד של המשפחה, וללחוץ על הממשלה להשיבו. "אשלם כמה שיידרש", אמר.

שינקמן, מנגד, לא העלתה בדעתה אפילו לרגע לגבות תשלום עבור שירותיה. היא, שבהיותה חיילת נלקח בשבי בן-זוגה דאז, צביקה פלדמן (מנעדרי סולטן יעקב), ראתה בטיפול בתיק הזדמנות לתיקון אישי.

שינקמן, 49, שותפה במשרד כהן-רימון-שינקמן, היא האישה היחידה בתחום ניהול המשברים. לא ליד, לא כמעט, אלא ממש בתוך הקלחת של המשברים המשמעותיים בפוליטיקה ובעסקים. בין לקוחותיה נמנים ועד ראשי האוניברסיטאות, מגה, שטראוס, לשכת עורכי הדין, ד"ר ג'קי סרוב, קופת חולים לאומית וועד עובדי ארקיע.

"אז לא היה לי את הידע, הניסיון והיכולות שיש לי היום", היא אומרת בראיון למגזין "ליידי גלובס". "הסיפור של צביקה ליווה אותי לאורך שנים, והוא עדיין שם. סיפרתי לנועם על צביקה, ואמרתי לו 'זה התיקון שלי, אז אם אתה חושב שאני אקח לכם כסף על הטיפול, אני מוכנה להראות לך את הדלת החוצה'. הוא מאוד התרגש. אני מאמינה בזה ששום דבר אינו מקרי. נועם לא הגיע אליי במקרה".

היום, כשהמקרה של גלעד שליט מקבל חשיפה תקשורתית אדירה, קצת קשה לזכור שבשנה וחצי הראשונות שלאחר החטיפה הוא כמעט לא היה בכותרות.

- מה הקו שמנחה אתכם בקמפיין שליט?

"להביא לתחושה שגלעד הוא הילד של כולנו. צריך לשחרר אותו. פניתי לאמצעי התקשורת, השתמשתי בכל קשריי והפכתי את זה, יחד עם המשפחה ומשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי, לנושא חם".

- והאסטרטגיה, רגשית?

"כן. זה נושא שקשור בהעצמת הרגש. האסטרטגיה המתבקשת היא לגרום לכל אחד להזדהות עם הפחד הנוראי שהילד יכול ללכת ולא לחזור. במקרה הזה הקודים של התקשורת ברורים: אתה מקבל, כשאתה נותן חשיפה אישית. למשפחת שליט היה קשה להיחשף, זאת משפחה מופנמת, ונועם הוא אח שכול. ובכל זאת, היה חשוב ליצור מעורבות רגשית, להמחיש את העובדה שכל הורה מצפה לסוג של סולידריות חברתית".

- איך מחוללים את המעורבות הזו?

"על-ידי הגברה מסיבית של מינון החשיפה של המשפחה. רצינו להבהיר שהמשפחה היא מעל שאלת המחיר, ולשים זרקור על הרפיסות של ההנהגה שלנו. אם היה אפשר להחזיר את גלעד בתמורה ל-5 גנבי אופניים זה היה מצוין, אבל זה לא המצב".

- קמפיין "הצילו" התבסס על הדבר הפשוט ביותר: המילה בכתב-ידו של גלעד.

"כל קמפיין מאבקי צריך להיות מאוד ממוקד ומאוד פשוט. המילה 'הצילו', בפשטותה, מסכמת את הקמפיין שלנו כולו. אנחנו אומרים 'יש כאן חייל חי שנמצא במצב הכי איום. העובדה שהוא מחזיק מעמד היא כיוון שהוא מאמין שיצילו אותו'".

- איך העבודה עם המשפחה השפיעה עלייך?

"בימים האחרונים אני לא ישנה בלילות. התחושה שהמאבק נמצא בנקודת אל-חזור גרמה לכך שהמחשבות שלי מרוכזות וממוקדות בזה גם בשעות הלילה.

"אין ספק שהטיפול בגלעד מציף לי זיכרונות על צביקה. זה עדיין פצע. אבל אז לא יכולתי לשנות את המצב, והיום אני מרגישה שאני יכולה להשפיע. אני חושבת על צביקה כמעט כל יום, על המשפחה שלו, על הסבל שהם עברו כל השנים, האם אפשר היה לעשות משהו אחרת, וגם על איך זה שלא זוכרים אותו היום. איך לא כותבים עליו יותר? אבל גורלו של צביקה נחרץ, וגורלו של גלעד טרם נחרץ".

- מה היה רגע השיא מבחינתך?

"כשעמדתי מול 100 דמויות של גלעד שהוצבו ליד משרד ראש הממשלה. זה שידר את הכול: אנחנו נמצאים בנקודת הכרעה קריטית, ההכרעה של השביעייה תקבע את גורלו של גלעד. האם אנחנו אומרים בפעם הראשונה שאנחנו לא מחזירים חייל מהשבי?"

- תארי את מערכת היחסים שלך עם אביבה שליט.

"מדובר במשפחה מאוד מופנמת ואצילית, ואביבה שליט היא אחת הנשים הכי מדהימות שהכרתי. היא יודעת לפזר רעשים, מאוד ממוקדת מטרה, ויש לה את היכולת לעשות את מה שצריך כדי להציל את הבן שלה. היא מתעסקת בעיקר ולא בטפל.

"אם נועם הוא שר החוץ, אז היא שרת הפנים - משתדלת לשמור על חיים נורמטיביים, ומבינה שיש עוד אנשים שהיא צריכה לטפל בהם במשפחה. גם בעבודה היא כך: היא לא מאפשרת לתקשורת לסקר אותה במצבים שלא קשורים לגלעד".

- נוצרו ביניכן יחסי חברות?

"אנחנו מדברות בטלפון, היא מבקרת אצלי מדי פעם בבית. אם היא מגיעה לתל-אביב, אנחנו נפגשות. הצעתי לה כמה פעמים לבוא ולהתאוורר קצת בתל-אביב, ללכת לסרט, אבל התשובה הקבועה שלה היא 'אין לי סבלנות לראות או לקרוא, אפשר לבוא סתם לשבת ולדבר?'"

- בעבר כבר היתה התמסמסות של מה שנראה כעסקה. איך ההורים התמודדו עם זה?

"זה מצב בלתי נסבל ובלתי אפשרי. אני מודה ומתוודה שחלק מההערכה שלי לאביבה, נועם והמשפחה המורחבת שאני מכירה היטב, נובעת מהיכולת שלה להיות מאוד צנועה בקטע התקשורתי. מדברים איתנו על להיות יותר אקטיביים, אבל משפחת שליט לא מחצינה רגשות, על אף שאני יודעת כמה קשה להם.

"בכל רגע אביבה מתעסקת במה קורה עם גלעד, האם אכל ושתה, האם הוא לבוש, מצליח לשרוד, לקבל טיפול רפואי, לראות אנשים כדי לא להיות לבד. לפעמים אנחנו מדברות על דברים אחרים, על הילדים, על בישול, אבל זה לרגעים מצומצמים".

- חשבת מה היה קורה אם גלעד היה נשאר תקופה ארוכה בשבי? איך את כאשת מקצוע יכולת להמשיך ו"לתחזק את הסיפור", לשמור אותו בתודעה הציבורית לאורך 10 שנים, למשל?

"מבחינתי, ידעתי שאני אמשיך עם המשפחה עד לסיום, אין עניין של זמן, מחיר או השקעה".