"הפרידה מאנדי? סטירת לחי לפנים"

את 2010 יתחיל יוני ארליך בלי הפרטנר הצמוד שלו, אחרי שהידרדר למקום ה-190 בעולם. בקרוב הוא ייאלץ לשחק בטורנירים קטנים במקומות נידחים בעולם, בריצה המטורפת אחרי נקודות דירוג: "ישבתי בבית שמונה חודשים וזה פגע בי כלכלית"

יוני ארליך לא ירמוז אפילו פעם אחת במהלך הראיון שזו עשויה להיות שנת הפרישה שלו. כשהשאלה הזאת עולה בפעם הראשונה בשיחה בינינו, הוא בכלל לא מבין מאיפה הרעיון הזה. "מה פתאום עונת פרידה? בשום אופן לא. אני מגיע לשנה הזאת עם רעב ומוטיבציה גבוהים מאוד". גם היום, כשהוא נמצא בתקופה מאוד מורכבת בקריירה שלו מתגלה יוני בראיון כאופטימיסט המושבע, כאחד שמסתכל בהתלהבות ובאמונה שהכל יהיה בסדר, ומצהיר ש"אם אחזור לצמרת הגבוהה, אני מאמין שאנדי ואני נחזור לשתף פעולה".

אבל מתחת לשכבות האופטימיות שיוני מרפד את עצמו בהן, הוא מודע לכך ש-2010 עומדת להיות טיול לאחור לתוך מינהרת הזמן של הקריירה שלו. למקומות בעולם שהוא העדיף כבר לשכוח. מקומות שמשחקים בהם על כסף קטן, בניסיון נואש לדוג כמה נקודות דירוג שישפרו את הסיכויים להיכנס לטורנירים גדולים יותר. במקומות האלו גם לא מחכות לימוזינות כדי לקחת אותך למלון. פחות או יותר המקומות שבשנת 2003 הביאו אותו לשקול ברצינות פרישה, כשהבין שקריירת היחידים שלו לא הולכת לשום מקום.

בנקודת השפל ההיא של 2003 הכל התהפך לאותו סיפור סינדרלה מפורסם: בניסיון אחרון להציל את הקריירות שלהם חברו אנדי רם וארליך ונרשמו לטורניר הזוגות במוקדמות ווימבלדון. המפגש הביא אותם עד לחצי הגמר, ובהמשך לקריירה עם 12 תארי זוגות משותפים ו-12 גמרים (ועוד מאזן נדיר של 4-11 בדייויס) ממנה סחט יוני נכון לעכשיו 1.6 מיליון דולר מפרסים כספיים. לזה אפשר להוסיף שהייה של שלוש שנים רצופות בעשירייה הראשונה בעולם בזוגות, עם דירוג שיא של 5 בעולם.

ב-2008 הגיעה הפציעה הארורה במרפק. יוני ישב שנה בבית וגילה שהרכבת המקצוענית המשיכה בלעדיו. בעוד שאנדי עשה עונה מצוינת עם מקס מירני והיה מרחק ניצחון אחד מזכייה במאסטרס, יוני החליף שבעה פרטנרים וסיים עונה נוראית עם מאזן 13-4. לאוסטרליה הוא ייכנס בעוד שלושה שבועות עם הדירוג המוגן שלו מלפני הפציעה, אבל אחריו יישאר עם הדירוג שהידרדר עד למקום ה-190 בעולם וייאלץ אותו ללכת ולקושש נקודות בטורנירים קטנים.

"זו היתה סטירת לחי לפנים", מתאר יוני את החזרה למציאות נטולת אנדי.

"הזוגות מופלים לרעה באירופה"

הבעיה העיקרית של יוני היום היא שינוי השיטה שהונהג בסבב לאחרונה, ולמעשה גזר דין מוות עבור כל מי שאינו בין ה-50 הראשונים בעולם בזוגות. השיטה החדשה נותנת עדיפות מוחלטת לשחקני היחידים לשחק גם בזוגות ולצבור עוד כסף, על חשבונם של שחקני הזוגות ה"טהורים". יוני מודע לכך שאם לא יחזור לדירוג סביר תוך זמן קצר, אין לו ממש זכות קיום בסבב. הוא לא ממש נלחץ מזה, כמו גם מכל מיני ליהוגים טוקבקיסטיים על העובדה שאנדי רם אחראי יותר להצלחה של הצמד, לאור התוצאות שלהם לחוד. כשאני מציין בפניו שיש דיעה מסוימת בציבור שאנדי הוא הדומיננטי מביניהם, הוא מגחך: "אנדי בתקשורת הרבה יותר דומיננטי, זה כן. במגרש זה שונה".

למען האמת, יוני צודק. אנדי רם הוא באמת שחקן זוגות מעולה, מהטובים בעולם, אבל לא עד כדי כך טוב שהיה יכול לרשום כל כך הרבה זכיות בלי פרטנר מעולה. לאנדי יש גם נקודות תורפה: ההגשה השנייה שלו לא יציבה ועימה משחקון ההגשה שלו, והוא סובל לעתים מחוסר יציבות וריכוז. את החסך הזה בדיוק השלים עבורו ארליך, עם ההגשות החזקות, משחק הרשת היציב והאנרגיות החיוביות. כל ניסיון לגרוע מתרומתו של ארליך הוא אבסורדי ולא הוגן בעיני. 211 ניצחונות בסבב זה מספר לא מבוטל. סביר גם להניח שאם יוני עצמו היה משחק את 2009 עם מירני, הרי שמאזן הניצחונות-הפסדים וגם חשבון הבנק שלו היו נראים אחרת.

יוני מודה שכבר בגיל צעיר הבין שקריירת יחידים כמו של פיט סמפראס כנראה שלא תהיה לו. "אני חושב שבסופו של דבר נועדתי להיות שחקן זוגות בלבד. אם אני מסתכל אחורה, אז כבר מגיל נוער כל ההישגים הטובים שלי היו בזוגות. למען האמת, מעולם לא ממש האמנתי בעצמי כשחקן יחידים. גם היום כשאני משחק יחידים אני לא מרגיש ביטחון. בזוגות יכולתי לומר לך עד לפני שנה בלי להתבייש שאני בין השחקנים הטובים בעולם. למעשה מדובר בשני ענפים שונים לגמרי. יש לא מעט שחקנים, ואני ביניהם, שיותר מתאים להם להיות חלק מצוות. הם מתמודדים עם הלחצים יותר בקלות, כשיש עם מי להתחלק".

* עברת לחבטת גב יד ביד אחת בגיל 20, מאוחר מאוד למעבר כה משמעותי, ועדיין זה לא פגע לך בקריירה. המעבר הזה עזר לך בהתפתחות כשחקן זוגות?

"זה לא כל כך עזר לי בזוגות. מה שכן, המעבר גמר את משחק היחידים שלי. פציעה בשורש כף יד שמאל אילצה אותי לעבור ליד אחת ובמשך שנתיים חבטתי רק חבטות חיתוך הגנתיות עד שלמדתי בקהנד".

* היית מחליף את כל התארים בזוגות, כולל הגראנד סלאם באוסטרליה, עבור כמה שנים של שהייה בטופ-50 ביחידים?

"זו שאלה קשה שאני שואל את עצמי לפעמים. היא עולה גם עולה בשיחות שלי עם אנדי ודודי סלע, כשאנחנו שואלים אחד את השני אם היינו מתחלפים בקריירות. התשובה היא לא קלה, כי כולנו חלמנו להיות שחקני יחידים במקור. אבל אם אני מסתכל על כל ההישגים שלי בזוגות, התארים, העובדה שבמשך שנים אנדי ואני היינו בצמרת העולמית ובשלבים הגבוהים של הטורנירים היוקרתיים בעולם - אז הריגושים והמעמדים שחווינו זה דבר ששחקן יחידים שהוא 40-50 בעולם לעולם לא יחווה".

* ועדיין, שחקני זוגות די מופלים לרעה בסבב.

"זה מאבק יום-יומי של שנים בין שחקני הזוגות למנהלי התחרויות. בארה"ב המצב הרבה יותר טוב. היחס אל שחקני הזוגות הוא כמו לכוכבים. יש יותר מסורת של זוגות והקהל באמריקה מת על זוגות. אני זוכר לא מעט משחקים ששיחקתי עם אנדי מול יציעים מלאים במקומות כמו אינדיאן וולס או מיאמי. באירופה, לעומת זאת, יש הרבה פחות התעניינות בזוגות, בעיקר כי מנהלי התחרויות לא נותנים לזוגות את המעמד שמגיע להם. מנהלי הטורנירים באירופה מסונוורים מהשמות הנוצצים ופחות מעניין אותם זוגות. לא הייתי קורא לנו אזרחים סוג ב', אבל לפעמים זה מרתיח. ברומא, למשל, יש מקרה שחוזר על עצמו שנים - המארגנים תוקעים משחק זוגות אחרי משחק היחידים שמתחיל ב-21:30. מי יישאר לראות משחק זוגות בשעה כזאת באמצע השבוע? לא פעם משחק היחידים אורך 3 שעות ואז אתה עולה לשחק אחרי חצות מול חמישה אנשים באצטדיון של 6,000 איש".

* כמה שנים אתה רואה את עצמך ממשיך? אתה בן 32, אבא לילד בן שנה וחצי.

"בשנה האחרונה יצא לי להיות הרבה בארץ בגלל הפציעה, והנסיעות לחו"ל היו לי קשות מאוד בגלל המשפחה. אני עדיין אוהב לשחק ולהתחרות, אבל אם לא אצליח לחזור לצמרת, כלומר לטופ-40 בעולם לפחות ולמצב שבו אני יכול להיכנס לטורנירים הגדולים, אז זה כבר לא יצדיק את עצמו כלכלית ולא יהיה שווה את המאמץ. בכל מקרה, אני לא רואה את עצמי ממשיך אחרי גיל 36. המטרה היא לשחק עד אולימפיאדת לונדון 2012 לפחות, ואז נראה".

* עם מי תשחק בעונה הקרובה?

"בשבוע הבא בסידני ובאליפות אוסטרליה שאחריה קבעתי לשחק עם ארנו קלמנט הצרפתי, אחר כך אנסה לשלב את לוח הטורנירים שלי כך שאוכל לשתף פעולה עם הראל לוי כמה שיותר. אבל זה לא פשוט, כי הראל שיפר את דירוג היחידים שלו ומתחיל להיכנס לטורנירים גדולים יותר, ואני אצטרך לשחק טורנירים קטנים בגלל הדירוג הנמוך שלי בזוגות".

ההבדלים, אגב, הם עצומים. הגעה לגמר בטורניר צ'לנג'ר מסדר גודל בינוני שווה על פי רוב פרס כספי של בערך 1,000 אירו. כסף שיוני היה אוסף רק מלנחות בטורניר "רגיל".

"המותג אנדיוני חי וקיים"

סיפור הפרידה של אנדי ויוני נטחן כבר מכל כיוון אפשרי. לי באופן אישי יצא לראות אותם מדי שנה באליפות ארה"ב וגם במפגשי הדייויס הטעונים. הכוח שלהם כזוג היה ביחסים הקרובים ובתמיכה ההדדית שהעניקו זה לזה, מה שהיה גם היתרון היחסי שלהם בנישת הזוגות הצרה. לא רק על המגרש הם השלימו אחד את השני, גם מחוצה לו. השניים גדלו כמעט כמו אחים מילדות, ועבדו עם פסיכולוגית לשיפור הזוגיות ביניהם, לקחו מאמן צמוד (נועם בר), ומדי שנה שיפרו את הכימיה ביניהם עד שהגיעו להבנה עיוורת ביניהם על המגרש. עד שהגיעה הפרידה הבלתי נמנעת.

* לא מעט נכתב על הנושא שלך ושל אנדי, על זה שהוא "נטש" אותך לטובת בן זוג אחר. לו היית במצבו, היית נוהג באותה צורה?

"אני מעדיף לא להיכנס לשאלה הזאת. אני ואנדי ביחסים קרובים מאוד עכשיו ותמיד נהיה, ואם היה משהו אז זה שייך לעבר. מבחינת אנדי, ברור שהוא עשה החלטה מצוינת".

* מתי הבנת שהקריירה שלך עם אנדי בסבב הסתיימה?

"מי אמר שהיא הסתיימה? אני מאמין שאם אחזור לצמרת, אנחנו נחזור לשחק ביחד. המטרה היא שנחזור לשחק ביחד. חוץ מזה, יש את הדייויס ועוד פה ושם כמה טורנירים מזדמנים, כך שהמותג אנדיוני חי וקיים. אנשים מזהים אותנו כישות אחת. המפרסמים יודעים שאנדיוני זה מותג מוכר שמסמל הצלחה, ואין סיבה שזה לא יימשך".

* איך החיים אחרי אנדי?

"לא פשוט לשחק עם פרטנרים לא קבועים. כל פעם להתרגל מחדש למישהו אחרי שהיה לי את הלוקסוס של פרטנר קבוע. לוקח זמן לבנות כימיה בין בני זוג, צריך להתחבר לשחקן כבן אדם לפני שאפשר להגיע לשיאים. לאנדי ולי היתה כימיה מיידית, אבל רק עם השנים השתפרנו והגענו לכימיה מושלמת. אני מקווה למצוא פרטנר קבוע ומעדיף מישהו ותיק ששיחק מולי המון פעמים ושאני מיודד איתו".

יוני מגלה גם כי לישיבה הממושכת בבית מבלי לשחק היתה עוד משמעות. "ישבתי בבית שמונה חדשים בלי אפשרות להתפרנס, וזה כמובן פגע בי כלכלית. בגלל שחזרתי לשחק אחרי קצת יותר מחצי שנה, לא קיבלתי החזר מחברת הביטוח על אבדן הכנסה". מבחינה כלכלית, הפירוד גם פגע במותג "אנדיוני" שהצליח לסדר לשניים כמה חוזי פרסום לא רעים, אחד מהם עם חברת "פקטורי 54".

* דיברת קודם על עניין המותג "אנדיוני", זה שאתם לא ביחד גרם לירידה בעניין אצל חברות פרסום?

"זה בטוח לא עוזר לנו. בכל מקרה, צריך להבין שהרוב זה דיבורים. גם בתקופת השיא שלנו, מכל הרעש וההתעניינות יצאו שני חוזים בלבד. לשנינו יש אינטרס משותף להמשיך, ואנחנו כל הזמן מדברים על החשיבות של שמירת הגחלת וחושבים על דרכים לקדם את הנושא ולשמר את המותג. סביר להניח שבעתיד נמשיך לשתף פעולה, בין אם נחזור לשחק ביחד או לא. אחרי הניצחון על רוסיה ברבע גמר גביע דייויס, וכל הפסטיבל שאחריו, קיבלנו הרבה טלפונים וחברות התעניינו. הרגשנו שהיה רעב גדול לראות אותנו בפעולה, חברות נזכרו בכוח השיווקי שלנו".

* ואם לא תצליחו לחזור לשחק ביחד?

"גם אם לא נחזור, אני חושב שמה שעשינו זה מספיק".