מכונת הכסף של ענף הרכב

ענף הרכב נחשב בעיני רבים בתור מכונת להדפסת כסף וכרטיס כניסה לצמרת העסקית. בשנה שעברה נחשפו גם הסיכונים, שטמונים בענף הזה, אבל בסיכומו של דבר המכונה המשיכה לעבוד במרץ גם ב-2009. הסיבה היא שבשוק הרכב הישראלי קיימת רצפת זכוכית - מעין מינימום הכרחי של מכירות שנתיות, שקשה מאד לרדת מתחת לו גם כאשר המחירים עולים ותנאי המשחק משתנים.

חברות הליסינג מנצלות הזדמנות

דצמבר 2009 הוכיח היטב את קיומה של אותה רצפת זכוכית ואת קשיחות הביקוש לרכב. תיאורטית, המסירות בדצמבר היו אמורות להיות עצלות למדי. הסיכומים על גובה שווי השימוש, שהושגו בכנסת בנובמבר, אמורים היו להסיר את לחץ הרכישות מציי הרכב.

מנגד ללקוחות הפרטיים ולחברות הליסינג גם יחד אמורה הייתה להיות מוטיבציה לדחות את הרכישות עד ינואר כדי להצמיד לרישוי הרכב שלהם את הקידומת הנכספת "2010". אפילו יבואני הרכב עצמם, שחלקם סבלו בדצמבר ממגבלות מלאי, לא עודדו בדצמבר היסטריית מכירות ושחררו רק כמות מזערית של מבצעי סוף עונה בהשוואה לשנים עברו.

למרות זאת, הסתיים החודש עם יותר מ-17 אלף מסירות תוך שהוא הופך את הרבעון הרביעי של 2009 לאחד מרבעוני השיא של העשור עם יותר מ-50 אלף כלי רכב חדשים. מה שהיטה, ככל הנראה, את הכף בדצמבר הייתה רכישת רכב מאסיבית למלאי העצמי, שביצעו כמה חברות ליסינג לפני עדכון המחירונים ועליית המחירים.

הרכישה המוקדמת למלאי מעניקה לחברות הליסינג לא מעט יתרונות. הרכישות התבצעו בדצמבר במחיר המחירון הישן בליווי הנחות מסחריות נדיבות מהיבואנים. אבל כלי הרכב יימסרו ללקוחות בחוזים חדשים החל מינואר, והמחיר כבר יחושב על פי ערך המשומשות החדש, שעלה בכמה אחוזים בתחילת ינואר בסיוע מחירון הרכב של לוי יצחק. התוצאה, שיפור משמעותי ברווחיות.

גם מכונת הכסף של היבואנים צפויה לעבוד שעות נוספות ב-2010 ולפצות על המרווחים הלחוצים של 2009. התרומה הברורה ביותר לרווחיות היא כמובן העלאת המחירים, כתוצאה מביטול קבוצות שווי השימוש.

בהנחה של שערי מטבע יציבים, ייקור המשפחתיות ב-2,000-4,000 שקל תאפשר לרוב היבואנים הפעילים בפלח הציים להקטין את ההנחות לחברות הליסינג או לפחות להתחלק עמן בפער החיובי שנוצר. במכפלות של פלח המשפחתיות, שמונה קרוב ל-90 אלף יחידות בשנה, מדובר על תוספת מצרפית של 100 עד 250 מיליון שקל לשורת הרווח הגולמי מהשינוי הזה בלבד.

הסרת תקרת המחיר של קבוצות שווי השימוש היא רק חלק מהסיפור. אחרי שנה כה סוערת כבר הספקנו לשכוח מהמיסוי הירוק שנכנס לתוקף באוגוסט. אבל בענף הרכב לא שוכחים ממנו. נזכיר, שהמיסוי הירוק כלל במקור העלאה של מס הקניה ל-90% ובמקביל זיכוי ירוק של עד 15 אלף שקל לרכב במס הקנייה, בהתאם לרמת הזיהום של הרכב.

כזכור, מחירי הרכב זינקו באוגוסט מיד עם עליית מס הקנייה והתייצבו על רמה חדשה. בנובמבר ירד מס הקניה ל-83% במסגרת הפשרה עם ועדת הכספים, אבל בדיקה רוחבית מהירה מגלה, שלמעט כמה תיקונים מינוריים בפלח היוקרה, רוב המחירים נשארו על הרמה הגבוהה מחודש אוגוסט ולא הפנימו כלפי חוץ את ירידת מס הקניה.

הזיכוי במס? לא ללקוחות

בנוסף, במכוניות משפחתיות, שרובן נמצאות בקבוצות ירוקות 5 עד 8, גובה הטבת המס ליבואן נע בין 10,500 ל-7,250 שקל. הטבת המס הזו היא דינמית והיא יכולה אף לגדול. ניקח למשל משפחתית ממוצעת, שנמכרה ב-2009 עם מנוע בתקן יורו 4 המזהם יחסית ולפיכך סווגה בקבוצת זיהום 8, שבה הפרס הירוק הוא 7250 שקל. במהלך 2010 עשוי היצרן להחליט לעבור באותו דגם למנוע בתקן יורו 5 הנקי יותר שיוריד את רמת הפליטה הכוללת ויציבו אותו בקבוצת זיהום 5 או 6.

מבחינת היבואן המשמעות היא הגדלה מיידית של 2,000 עד 3,000 שקל בהטבת המס, שהוא מקבל על כל מכונית, אבל מבחינת הלקוח הפרטי, שרואה לפניו את מחיר המחירון, כל התהליך הזה חסוי וסמוי. המודעות הציבורית למנגנון המיסוי הירוק היא אפסית ויורשה לנו להמר, שגם המוטיבציה של היבואנים לתרגם את המנגנון הזה להנחות היא אפסית.

אז מה היה לנו שם? ירידה במס הקניה הישיר, הגדלת הטבת המס הירוקה, ומחירים שעולים כלפי מעלה או לכל הפחות נותרים ללא שינוי (בדגמים היקרים יותר). לא צריך מחשב כיס כדי להבין, שב-2010 קיבלה מכונת הדפסת הכסף מנוע חדש ומשודרג, שיאפשר לה לעבוד במשנה מרץ.