בחממות לא מחזירים הלוואות והמדינה מאיימת להשתלט על חברות

רק 6 מתוך 31 חברות חממה החזירו את ההלוואה שלהן לתוכנית החממות במשרד התמ"ת ■ המדינה מצידה החלה לשלוח מכתבים לחברות למימוש זכותה לקבל בהן מניות ■ במקביל נבחנת האפשרות לתת לחברות ארכה של שנתיים להחזרת הכסף

שנת 2009 הייתה קשה לפרויקט החממות הטכנולוגיות הישראלי, פתרון ישראלי מקורי שאמור לסייע ליצירת חברות סטארט-אפ בתנאי מימון נוחים יחסית.

תקציב החממות הסתכם ב-186 מיליון שקל השנה, יותר מאשר 133 מיליון השקלים שיועדו לו ב-2008, אולם ב-2009 הסכום התחלק בין 26 חממות ולא בין 24 כפי שהיה בשנה שקדמה.

החממות שפועלות בישראל כבר מופרטות כולן, ויש בהן 179 חברות שכל אחת מהן זכאית לתקציב של 2-2.5 מיליון שקל.

85% מתוכו מגיע כהלוואה ממקורות ממשלתיים, ואילו זכייני החממה, בדרך-כלל קרנות הון סיכון או קבוצות של משקיעים פרטיים, אמורים להביא את ה-15% הנותרים.

חממות אלו היו נושא הדיונים היום בוועדת המשנה לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע מטעם ועדת הכלכלה, בראשות ח"כ רוברט אילטוב מסיעת ישראל ביתנו. מהדיון עולה כי רוב החממות בחרו שלא להחזיר את ההלוואה.

המשמעות במקרה שהחברה אינה מחזירה את ההלוואה, היא שהמדינה יכולה לממש את חלקה בחברה למניות. החזרת ההלוואה נדרשת כעבור 6 שנים, והפרטת החממות יצאה לדרך ב-2002, כך שהחזרת ההלוואות עמדה לראשונה למבחן דווקא בשנת המשבר.

מנתונים שהציג בפני הוועדה מנהל תוכנית החממות במשרד התמ"ת, יוסי סמולר, רק 6 מתוך 31 החברות שהגיעו לקו שש השנים, החזירו את ההלוואה ואלה שהחזירו, עשו זאת בדרך-כלל רק לאחר שהחברה ביצעה אקזיט.

כך, קיבלה המדינה בחזרה רק 14 מיליון שקל מתוך 81 מיליון להם הייתה זכאית, כלומר כ-17% מכספי ההלוואות שניתנו.

בעניין זה נודע ל"גלובס" כי המדינה החלה לשלוח מכתבים לחממות, בהם היא מתריעה כי תממש את חלקה בחברות הרלוונטיות. ואולם, מצב זה אינו כדאי עבור שני הצדדים. המדינה אינה מעוניינת להפוך לחברת אחזקות והיזמים והחממות אינם רוצים להפעיל חברה, שבעל המניות הגדול בה הוא המדינה. לאחרונה עלתה לדיון האפשרות שמועד החזרת ההלוואות יידחה בשנתיים, כדי לאפשר לחברות להתאושש מן המשבר.

החממות לא תומכות

נושא אחר שעמד על הפרק בדיון היום, הוא "ניצול היזמים על-ידי זכייני החממות", כפי שהגדירו זאת מספר יזמים.

האחרונים סיפרו כי בשנה האחרונה, היו יזמים שפנו לחממות המופרטות, אבל נאמר להם שיוכלו להתקבל רק אם ידאגו בעצמם לגייס את המימון המשלים (כלומר 15% מסך הסכום שהחברות זכאיות לו).

מצב זה, ראוי להדגיש, סותר את הכוונה בהפרטת החממות, לפיה כל המימון המשלים יגיע מבעלי החממות. בשנתיים האחרונות נוטה מנהלת החממות לוותר לזכיינים, בתנאי שאכן מושג מימון מגורם חלופי.

יצוין כי הבעיה אינה מאפיינת את החממות החזקות, אשר משקיעות גם מעבר לסכומים ההכרחיים בחברות שמעניינות אותן, אלא בעיקר חממות שנקלעו למצוקה תזרימית, בין היתר בעקבות המשבר. ועדיין, מדובר בכ-20% מחברות החממה אשר גייסו מימון משלים מגורם שאינו בעלי החממה.

כיוון שחממות יכולות גם לגבות כספים מיזמים עבור שירותים שונים שהן מספקות, כגון מזכירות וראיית חשבון, ישנם יזמים שטוענים כי עלול להתרחש מצב שבו החממות מארחות את הפרויקטים מבלי להשקיע בהם, וגם גובות מהן כסף עבור שירותים - לכאורה ניצול של היזמים.

ואולם, גביית הכספים האמורה מסתכמת לכל היותר בעשרת אלפים שקל לחודש (התקרה מוגדרת בתקנות) ובפיקוח צמוד של המדינה הדואגת ששירותים נאותים אכן מסופקים, כך שאין סבירות שהחממות מרוויחות על השירותים הללו.

בכל-זאת אמר ח"כ אילטוב כי "החממות, בפרט כאלו שאינן מביאות את המימון המשלים בעצמן, מנצלות באופן ציני את האפשרות הזו ומרוויחות על גבם של היזמים". הוא גם ביקש שתמיד יושג המימון המשלים מבעלי החממה, כדי למנוע אפילו מראית עין של ניצול.

בעיה נוספת שעולה תדיר בדיונים בעניין החממות, היא גיוס מימון המשך לחברות בוגרות חממה (סבב ראשון). בין יוני 2008 ליוני 2009, רק 36% מהחברות בוגרות החממה הצליחו לגייס מימון המשך, לעומת 63% בשנה שקדמה לכך ו-56% בין יוני 2006 ליוני 2007.

בעיקרון, בעלים של חממות אמורים לספק לפחות חלק ממימון ההמשך - גם זה היה חלק מן הייעוד המקורי של התהליך הפרטת החממות. מתברר כי הדבר הוא גם לטובת זכייני החממות. שכן, בעלי חממות אשר אינם משקיעים גם בגיוסי המשך, מתקשים להחזיר את השקעתם בחברת החממה. עם זאת, לא לכל הזכיינים יש היום תזרים לביצוע השקעות המשך.

למרות כל הבעיות, הוצגו באירוע נתונים, לפיהם 444 חברות מתוך 1,209 שבגרו אי פעם מחממות, עדיין פעילות. הדבר מהווה עדות להצלחת התוכנית לאורך זמן, במיוחד בהתחשב בכך שהתוכנית משקיעה בחברות בשלבים מסוכנים מאוד.