בר רפאלי לסגל הדיפלומטי

מרגע שהוטלה הפצצה בתקשורת, אני מודאגת מאוד: בר רפאלי, הגוף והפנים של מדינת ישראל, נמצאת בהתדיינות עם רשויות המס כדי להכיר בה כתושבת חוץ.

זה לא העלבון על הבחירה לפתוח חברה בסינגפור במקום בתל אביב, וגם לא כאב לב על הכסף שתפסיד מדינת ישראל מתשלומי המס המופחתים של הגברת רפאלי שמטרידים אותי.

הדאגה שלי הרבה יותר עמוקה. מדינת ישראל עלולה לאבד את סגנית שר החוץ הבאה.
אחרי הזובור ההזוי שעשה דני איילון לשגריר הטורקי הנבוך, אחמט אוגוז צ'ליקול, כשהושיב אותו בלשכתו לשיחת נו,נו, נו, בגלל איזו סדרת טלוויזיה מטופשת ודלת רייטינג, לא לחץ את ידו, לא הגיש כיבוד ועוד סינן בעברית מול מצלמות פועלות "העיקר שיראו שהוא יושב נמוך ואנחנו גבוה, ושיש פה רק דגל אחד, ואתה רואה שאנחנו לא מחייכים", ברור שבר רפאלי היא הפתרון בשבילנו. היא יפה, יש לה גוף מושלם, והיא שותקת. בניגוד למקצוענים, לכאורה, שלא יודעים לסתום את הפה.

אם דיפלומט מנוסה כמו איילון, ששירת 15 שנים בשירות החוץ של ישראל, מתוכן כיהן שלוש שנים כשגריר ישראל בוושינגטון, מתנהג ככה, צריך לסגור את משרד החוץ ולפתוח אותו מחדש.

יכול להיות שהגיע לטורקי לחטוף בראש, כי באמת נמאס שהם דורכים עלינו בלי סיבה אחרי שאנחנו ממלאים להם את הקלאבים, אבל בשביל זה יש קורס צוערים שאמור ללמד אנשים כמו איילון איך עושים את זה בצורה מכובדת, בלי לפתוח חזית מול מדינות ערב ושאר העולם, שלא לדבר על מניית אלביט הצונחת.

אז מילא, עשית פשלה איומה, קורה. אבל במקום להתנצל, איילון עוד העיז לעלות לשידור בגלי צה"ל , להודיע שהוא לא מתכוון להביע חרטה ולהגיד "היחסים עם טורקיה חשובים, אבל מי שמדבר על נימוס ודיפלומטיה צריך להיזהר בלשונו. מי שצריך להתנצל הם הטורקים".

זאת לא הפעם הראשונה שאיילון עושה בושות. ברקורד שלו מופיעה תקרית ג'ודי מוזס, אשת שר החוץ לשעבר, שביקשה פגישה עם מדונה מעוזרו, לירן פטרזיל, שנכשל במשימה. השר דרש לפטר את פטרזיל מייד, איילון סירב והתקרית גרמה מבוכה רבה לישראל בארה"ב, גם אם לא באשמתו הבלעדית.

אפשר כמובן היה לפתור את המשבר הפנימי הזה בדרך יותר דיפלומטית, אבל לאיילון כנראה יש פיוזים קצרים. אגב, לבר רפאלי זה לא היה קורה. טלפון אחד לגיא עזורי וג'ודי ומדונה היו נפגשות לקפה למחרת, ב"סבסטיאן" באלנבי בתל אביב.

המקרה השני שהכתים את הרזומה שלו, היה ביקור תקדימי ותמוה אצל ג'ונתן פולארד עת כהונתו כשגריר. לא ברור מה בער לאיילון לבקר אותו בתקופה רגישה, אבל זה ממש לא מפתיע. הוא רצה, אז הוא עשה, והפעיל שיקול דעת דומה לזה שהפעיל בפרשת השגריר הטורקי, התייעץ עם הגורמים המוסמכים ופעל. ההסבר שלו מאוד פשוט, זה מה שמונח לו בארגז הכלים הדיפלומטי. "זה המינימום שיכולנו לעשות לאחר ההתגרות מצד הטורקים. לא אנחנו התחלנו את העימות הזה".

הן עודבגן מלמדים אותנו שלא תמיד כדי להיות צודק, אלא להיות חכם. תראו את בר רפאלי. בשקט, עם המון נוכחות, היא עושה בשבילנו הרבה יותר, מסגן שר חוץ אחד. זה האחרון, חייב ללכת הביתה.