רצה המקרה, והקידוח המכריע שאמור היה להכריע אם יש ממש בציפיות לגז טבעי באתר תמר, נפל בדיוק על יום ההולדת ה-46 של
גדעון תדמור. זה היה ב-9 בינואר 2009. תדמור, מנכ"ל
דלק אנרגיה ו
אבנר , התעורר באותו בוקר וחשב לעצמו איזו מתנה נהדרת זו יכולה להיות; "ברגע הזה, כשהמקדח מתקרב לאזור שבו הגיאולוגים חושבים שצריך להתחיל לראות אינדיקציות אם התקוות מוצדקות או לא, הפרפרים מתחילים לעבוד בבטן, ואתה חושב, אלוהים אדירים, מה יקרה אם זה לא יצליח, וכמה נפלא יהיה אם כן. כך בבוקר של יום ההולדת הסתובבתי בתחושה המעורבת הזאת של חרדה ותקווה".
השעות נקפו, אחר הצהריים הגיע. הקידוח נמשך, ודבר לא קרה. בחדרים של שותפות הקידוח בהרצליה נראו פנים נפולים. ופתאום, האינדיקטורים הפכו לחיוביים. "זה רגע שקשה מאוד לשחזר אותו", אומר תדמור. "רגע מזוכך, שבו אתה מבין שיכול מאוד להיות שהעולם השתנה, וכל-כך הרבה כסף וכל-כך הרבה שנים וכל-כך הרבה עבודה מגיעים לנקודת הזיכוך הזאת. זה היופי של התחום הזה. אבל אחרי רגע, כולם צוללים לדאטה שמגיעה מהקידוח ומנסים לפענח אותה, ושטף המידע והניסיונות לנתח מערפלים את התחושות".
אז איך חגגת באותו ערב?
"מה זאת אומרת? ישבנו פה במשרד, לתוך הלילה, עם הצוותים, לראות את הנתונים שמגיעים מהקידוח".
בתוך ההייפ ההיסטרי של קידוחי גז ונפט, שגוררים אליהם משקיעים וסוחרי ניירות ערך, מבקשי זיכיונות וקודחי חלומות, תדמור הוא הדמות הכי מזוהה ומוכרת בתחום, יחד עם הבוס שלו יצחק תשובה. הוא השכיר העשיר ביותר במשק, נכון לערכי השוק ברגע הזה, עם אופציות ששוויין 155 מיליון שקלים ושכיכבו בכותרות העיתונים. "אני מקווה שהם נהנו לכתוב על זה", מאבד תדמור את הפיוטיות שאוחזת בו כשמדברים על מגדלי קידוח ועל רגעי גילוי. "להגיד לך שאני אוהב את זה? לא. מודל התגמול של האופציות בנוי כך שהוא מתגמל על בסיס הצלחה. כשהאופציות האלה הוענקו לי, הן היו מחוץ לכסף, והחברה עשתה מאז כברת דרך מאוד מרשימה גם בהיבטים של פעילות עסקית חיובית וגם במהלכים בשוק ההון".
ולגביך באופן אישי?
"אני לא יודע אם אני הכי עשיר, לא השוויתי את עצמי לאחרים. אלה רשימות, שכמו אופנה, מתחלפות לבקרים, ובכל פעם עושים אותן בתחשיבים אחרים".
אגב אופציות, נמתחה ביקורת רבה על חבילת התגמול של היו"ר החדש של דלק אנרגיה, יורם טורבוביץ', שהרי איננו אחראי לתוצאות תמר ודלית שמקורן בפעולות שנעשו לפני כניסתו לתפקיד.
"מול המשימות המאוד חשובות שעומדות מול החברה הגענו למסקנה שאנחנו רוצים יושב ראש פעיל, שעיקר עיסוקו בתוך החברה, ויורם טורבוביץ', עם האיכותיות והרקורד יוצא הדופן שלו, הוא תרומה מאוד חשובה לחברה. האופציות ניתנו במחירי השוק של היום, והיום מחירן אפס; המודלים הכלכליים שנותנים אופציות לוקחים תצפית קדימה, ומביאים למספר שהקשר בינו לבין המציאות של היום עוד רחוק".
אתה נשמע מרוצה מהרכש החדש.
"כן, הוא כוח חזק. אבל חייבים לציין את תרומתו של גבי לסט, יו"ר קבוצת דלק, שהיה יו"ר דלק אנרגיה שנים ארוכות, ונשאר כסגן יושב ראש".
מה ההיגיון בכך שדווקא כשהעסק פורח מזיזים אותו ומביאים יושב ראש חדש לחברה?
"הפעילות שיש היום ושצפויה לחברה בעתיד כל-כך משמעותית, שהיא מצריכה אדם שזה יהיה עיסוקו המרכזי, וזאת דווקא כתוצאה מההצלחה".
"אין סיבה שלא נגשים עוד חלום"
חדרו של תדמור במטה דלק אנרגיה בהרצליה פיתוח הוא אחד מחדרי המנכ"לים המוזרים ביותר שניתן להעלות על הדעת: חדר לא גדול, מכוסה כולו בערימות גבוהות וסדורות להפליא של מסמכים וניירות - על השולחן, על הארון הנמוך מאחור, בצדדים. עד כדי כך עמוס החדר בניירת, שכאשר תדמור יושב בחדרו, מי שיציץ בדלת לא יאתר אותו בתוך ים הנייר. "יש לי זיכרון צילומי", מחייך תדמור, ומספר שהוא יודע למצוא כל מסמך שהוא צריך מבין אלפי העמודים שם.
אם ניתן היה לדמיין את השכיר העשיר ביותר במשק כמי שנהנה מלייף סטייל יוקרתי ומהוקצע, הרי שעובדיו של תדמור מגלים ש"בשעות הפנאי הוא שולח לנו מיילים או מדבר איתנו בטלפון". גם הוא עצמו מתקשה מאוד לספר מה הוא עושה בשעות הפנאי שלו, ואחרי לא מעט לבטים אומר ש"לאכול טוב, וקולנוע. תחום הקולנוע מאוד קרוב ללבי ואני אוהב לראות סרטים. לו הייתי פחות פרקטי, הייתי יכול בהחלט למצוא את עצמי בתחום יותר אמנותי, למרות שאני רואה גם בדברים שאני עושה יצירתיות", ומיד הוא שוקע בתיאור ציורי נוסף של הריג (מגדל הקידוח).
איזה אופי צריך כדי לעסוק בגילויי נפט וגז?
"אופטימי וחדור אמונה".
אופטימיות אכן מאפיינת את התחום שלכם בזמן האחרון. השבוע, בית ההשקעות אי.בי.איי הוריד את ההמלצה למניות דלק קידוחים ואבנר, ובאופן כללי נראה שבישראל פורחת בועת נפט וגז.
"אני חושב שדלק קידוחים ואבנר - וגם האנליסטים מבינים זאת - מחוברות לפעילות אמיתית וריאלית החל מים תטיס, עם תוצאות שרואים מרבעון לרבעון, ותגליות מסחריות בקידוחי תמר ודלית שנמצאות בשלב פיתוח מתקדם, כולל הבשלה של פוטנציאל כלכלי דרך הסכמי כוונות לחוזי אספקת גז משם, שכבר נחתמו. מעבר לזה, יש דבר נוסף שאותו אנליסטים לא מביאים בחשבון, ושוק ההון כן מביא בחשבון, והם שטחי האקספלורציה (שטחים שבהם בודקים אפשרות להימצאות מרבצים נוספים, ש' ל').
"צריך להבין שמי שמשקיע היום בדלק קידוחים ובאבנר נחשף לא רק לים תטיס ולתמר ולדלית, אלא גם למעורבות שלנו ולפוטנציאל שקיים בשטחים מאוד נרחבים, על-פני 13 אלף קילומטרים רבועים לחופי ישראל וקפריסין. אנחנו מאמינים, ואמונה ואופטימיות אלה תנאים הכרחיים במקצוע הזה, שיש פוטנציאל מאוד משמעותי לגילויים נוספים. כבר הוכחנו שמצאנו כמויות שמספיקות לעשרות שנים במדינת ישראל, אבל אנחנו מדברים היום על פוטנציאל נוסף, שישים את ישראל על המפה כשחקן בשוק האנרגיה העולמי. האמונה הזו מביאה אותנו לבצע קידוחים נוספים".
אתה לא מרגיש שאתם שותפים לניפוח בועה שספק אם תתממש?
"בכל מה שקשור לשותפויות של דלק קידוחים ואבנר, השינוי מעוגן באירועים עסקיים אמיתיים ובתוצאות חיוביות אמיתיות".
כלומר, הבועה אצל אחרים.
"לא אמרתי את זה, ואני לא רוצה להגיד את זה. יש פה סקטור שיש לו רוח גבית מאוד חזקה שאנחנו ייצרנו. במקרה שלנו - ואני לא אדבר על אחרים אלא על עצמנו - מעבר לפעילות הריאלית יש חזון וציפיות להמשך. בעולם הנפט, ציפיות, אם הן מעוגנות בנתונים, הן דבר אמיתי. בשטח שבו מדובר, האגן הלבטיני, כבר מימשנו חלומות, בים תטיס, ובתמר ובדלית. לכן אם התוצאות של הסקרים שאנחנו מבצעים עכשיו יצדיקו זאת, אין סיבה שלא יתגשמו חלומות נוספים".
איך אתה תופס את חגיגת זיכיונות הנפט שמשגעת את הבורסה?
"אין בזה שום בעיה. מטבע הדברים, כשיש הייפ בתחום מסוים, יש חברות יותר חזקות ופחות חזקות שנכנסות לתחום, והחיים והמחויבות והיכולת הכספית עושים את הסלקציה הטבעית, ומשאירים בסופו של דבר בתמונה את אלה שיכולים לבצע. הזיכיונות מוגבלים בזמן, ומי שמקבל זיכיון ולא עומד בו, הזיכיון פוקע ועומד לזכות שחקנים אחרים".
לאחרונה התבשרנו שנכנס דווקא שחקן מאוד רציני לעניין; נוחי דנקנר, שחבר לצחי סולטן בשותפות מודיעין.
"כל המרבה הרי זה משובח. חשוב שיצטרפו שחקנים חזקים לסקטור".
למה? דנקנר הרי יילחם בכם על אותה פיסת טבע.
"כי אני חושב שבסקטור הזה יש עוד הרבה מה לעשות, ואני מברך על כל שחקן נוסף שמצטרף. אני בעד תחרות חופשית, וזה לא מס שפתיים - לסקטור הזה חשוב שיצטרפו שחקנים חזקים".
"אין לנו שום בעיה להתחרות"
התחרות החופשית שאותה מהלל תדמור לבשה פנים סוערות למדי כשדלק אנרגיה ושותפותיה יצאו למלחמה חזיתית ב-EMG ובחברת החשמל. מקור ההתחממות הססמית היה ב-2002, כאשר מבין שלושת המשתתפים במכרז של חברת חשמל לאספקת גז טבעי זכתה EMG, שהציעה את המחיר הנמוך ביותר, 2.75 דולרים ליחידת גז. חברת החשמל לא רצתה להיות תלויה בספק אחד, וגם הכירה בחשיבות של גז ישראלי כמקור בטוח ולא תלוי תהפוכות פוליטיות, ולכן פנתה למיזם ים תטיס ואמרה, תהיו אתם ספק שני, בתנאים דומים לאלה של EMG. ב-2008 הודיעה ממשלת מצרים כי תעלה את מחיר הגז בעקבות עליית מחירי האנרגיה בעולם. חברת החשמל צריכה הייתה לדון בשאלה אם לפתוח את החוזה עם EMG, ודלק יצאה למתקפה שכללה מכתב מאיים שכתב עו"ד דורי קלגסבלד, ובו בין השאר הודיע לדירקטורים של חברת החשמל כי תוטל עליהם אחריות אישית אם ייפתח ההסכם.
תחרות זה נשמע טוב, אבל עובדה שכאשר התרגזתם על EMG נקטתם צעדים הרבה יותר אגרסיביים.
"הטענות שלנו היו לגופו של עניין, דרשנו שתהיה תחרות חופשית ושוויונית. אם נקבעו כללי משחק, צריך לקיים אותם. אין לנו שום בעיה להתחרות, בתנאי שנותנים יחס שווה לכל המתחרים".
המצרים שינו את התנאים ל-EMG, מה שלא השאיר לחברה של יוסי מימן הרבה ברירה.
"מה זה משנה? להם הייתה התחייבות מול הקונה הסופי. אנחנו אמרנו דבר נורא פשוט. רוצים לקיים את התנאים ככתבם וכלשונם כמו שאנחנו עשינו מאז 2004? בסדר. רוצים לשנות לזה שזכה במכרז את התנאים ולשפר לו? אז גם לנו מגיע, כי אנחנו התאמנו את עצמנו למחיר שהוא זכה בו. תחרות חופשית זה לא אומר שכל אחד הישר בעיניו יעשה. העניין הוא שוויוניות בכללי המשחק. הרי לא היה שום דבר יוצא דופן לו המדינה הייתה אומרת שהיא מעדיפה את האנרגיה תוצרת הארץ, שמייצרת לה גם תמלוגים ומסים, וגם חשובה לה ברמה האסטרטגית. אבל אנחנו לא טענו את זה, לא דרשנו העדפה - רק רצינו תחרות חופשית ושוויונית".
ובינתיים, כשהיו בעיות באספקה של גז מצרי, הרווחתם יפה מאוד על חוזים לטווח קצר של אספקה (המכונים ספוט), במחירים גבוהים בהרבה.
"חוזה ספוט הוא לא התחייבות ארוכת טווח, ואיתו אני לא יכול ללכת לממן פרויקט. אלה חוזים שנקבעים על-פי השוק באותו רגע שבו עושים עסקה".
אמרו עליכם שאתם מחבלים ביחסים של ישראל עם מצרים. האשמות קשות.
"מי שרוצה לעשות ספין שינסה לעשות ספין. היחסים עם מצרים חשובים, ואין לי בעיה עם יבוא ממצרים".
היו גם מקורבים ל-EMG שהקניטו אתכם בכך שאתם מוכרים גז בעיקר לבורסה ולא למשק האנרגיה, ושלא תצליחו, עד 2012, לספק גז מקידוח תמר, בשל ריחוקו מהחוף - תשעים קילומטרים.
"התשובה הטובה ביותר שלי לכולם היא הרקורד שלנו. בים תטיס (אתר הממוקם מול חופי אשקלון, ש' ל') עשינו את הלא ייאמן, ומצאנו גז טבעי במשק שלא היה בו גז טבעי, לא הייתה רגולציה, לא מערכת של הולכה, לא היה לקוח שהיה עם מערכות מוסבות לצריכה של גז טבעי, ואנחנו בפברואר 2004 היינו עם גז זמין למשק הישראלי, ומאז ההספקה שלנו היא רציפה וללא תקלות. זה מדבר בעד עצמו. המשימה שלנו היא לאפשר הספקה רציפה של גז טבעי למשק הישראלי. ים תטיס, מטבע הדברים, הוא מאגר שמתכלה והולך, אבל תהיה לו חפיפה עם גז חדש שיופק מתמר, מה שיבטיח הספקה לשנים רבות, ומאגר ים תטיס יוכל לייצר יתירות, שמאוד חשובה למשק הגז הלאומי בזכות זה שיש אפשרות להשתמש בו לאחסון גז".
בוא נעזוב רגע את ההסברים המלומדים. הרגיזו אתכם הטיעונים האלה?
"אני נמצא כל-כך הרבה שנים בתחום, וגם כאשר התחלתי את הפעילות בו אנשים הסתכלו עליי כאילו אני פנטזיונר. אז לא התרגשתי, וגם היום אני לא מתרגש".
בסופו של דבר, דווקא יצא לכם טוב: ייקרו את התעריף גם ל-EMG וגם לכם.
"המציאות העולמית של מחירי דלקים ועלויות פיתוח היא זו שגרמה לזה שהמשק הישראלי הבין שיש רמת מחיר אחרת לגז הישראלי, דבר שאנחנו טענו כל הזמן".
התפרסמו הערכות שההסכם שלכם לאספקת גז מתמר לחברת החשמל עומד על 5.5-6 דולרים ליחידת גז.
"אנחנו לא מתייחסים למחירי היחידה, כי זה חלק מהסודות המסחריים שלנו, והמחיר גם משתנה בהתאם לנוסחאות מורכבות. אנליסטים שרוצים לחלץ מחירים חילצו מחיר כזה או אחר, אבל אנחנו לא מתייחסים".
במהלך הדרמה מול חברת החשמל, ובעיקר לאחר המכתב ששלח עו"ד קלגסבלד בשמכם, נשמעו מחברת החשמל קולות שאתם מנסים להלך עליהם אימים; עורכי הדין שלהם האשימו אתכם ב"חוסר תום לב" בהשוואה בין החוזים, ועוד ועוד.
"חברת החשמל היא הלקוח הגדול והחשוב ביותר שלנו, ולולא הייתה דוחפת את הנושא ומסיבה תחנות לגז טבעי, המשק לא היה מתפתח. עכשיו הם פרסמו שב-2009 הם הוזילו את ההוצאות ב-21% בזכות הגז הטבעי, ב-18 מיליארד שקלים. בפרספקטיבה, היחסים איתם מצוינים".
וביומיום? המתחים עם חברת החשמל הם חלק מהמשא ומתן על המחיר?
"אין לי מושג על מה את מדברת", הוא צוחק. "תראי, במשא ומתן יש לכל צד העמדות הלגיטימיות שלו. אבל גם בחדרי המשא ומתן, כשכל צד נלחם כארי על עמדותיו, התועלת הלאומית נוכחת בחדר".
רציתם שממשלת ישראל, דרך משרד התשתיות, תתחייב לרכוש גז טבעי מתמר, מה שהיה מהווה ערבות למימון שאתם צריכים להשיג - ולא קיבלתם את מבוקשכם.
"אי-אפשר לומר שרצינו. האפשרויות הללו נבדקו מול הממשלה. אבל בסופו של דבר כל הגורמים הגיעו להכרה שהפרויקט הזה הוא כל-כך טוב ואיכותי, שהוא מסוגל לממן את עצמו, ואני חושב שזה הדבר הנכון".
מה שלום המימון באמת? ההערכות שפרסמתם מדברות על הוצאות (לכל השותפים) של בין 2 ל-3 מיליארד דולרים לתמר 1, לתמר 2 ולדלית.
"אנחנו נמצאים בתהליכים מאוד מתקדמים, ואני מקווה שבקרוב נוכל לבוא ולומר עם מי אנחנו הולכים לתהליך המימוני".
מנדל"ן מניב לחיפושי אנרגיה
לא הרבה מודעים לכך, אבל תדמור אינו רק השכיר הכי עשיר במשק, הוא גם שותף בקונסורציום, דרך חברה ציבורית לא גדולה - כהן פיתוח, בשליטת משפחתו (19% לאמו ולדודו כל אחד, 6% לו עצמו). לחברה מגיעים תמלוגים של כחצי אחוז מהכנסות הקידוחים בתמר, כמה עשרות טובות של מיליוני דולרים, היא כבר נהנית מתמלוגים ממכירת הגז של ים תטיס, כמה מיליוני שקלים בשנה, ועוד דמי ניהול וכדומה. אמו חנה תדמור, שחגגה לאחרונה 81, היא מנכ"לית משותפת עם דודו ד"ר דוד כהן, ומניות החברה עולות ופורחות ככל שתופחות הציפיות והתקוות מהגז הטבעי.
לפני שנעסוק בחברה המשפחתית, נפנה למשפחה עצמה. תדמור גדל בהרצליה פיתוח, במשפחה שהוא מגדיר כ"מאוד אידיאליסטית וגם מאוד חמה ותומכת". אביו המנוח היה מהנדס שהיה מעורב בשעתו בהקמת אשכול א', היחידה הראשונה בתחנה של חברת חשמל באשדוד. "אשדוד הייתה תחנת הכוח הראשונה שחתמה הסכם עם ים תטיס, אז במובן מסוים סגרתי מעגל כאשר זה קרה", אומר תדמור. מאוחר יותר הקימו האב ואחיו - ד"ר דוד כהן (היום יו"ר אבנר), איש נפט ותיק שכיהן בתפקידים ציבוריים בחברות הממשלתיות שעסקו בתחום - את כהן פיתוח, חברת נדל"ן. האם הייתה אחות ראשית של חדר ניתוח בבית החולים הדסה, ולדברי תדמור ראתה בגידול הילדים והמשפחה את המשימה החשובה ביותר, "ולכן הקדישה לזה את חייה".
אימא שלך אכן עוסקת בניהול השוטף של החברה?
"איזו שאלה, אימא שלי לוקחת חלק פעיל, כנדרש, בישיבות דירקטוריון, דוחות כספיים וכל השאר. אמי אישה מאוד פעילה, דמות לחיקוי, עם חשיבה מאוד יצירתית שירשתי חלק ממנה".
לאחר שירות כקצין בתותחנים הלך תדמור ללמוד משפטים, אולם במהלך לימודיו נפטר אביו בפתאומיות, ותדמור נדרש להתבגר בן רגע. הוא סיים במקביל את לימודיו ואת הסטאז', אבל את תעודת עורך הדין שלו מסר לאמו ואמר, "עכשיו תתלי על הקיר, אני בעולם העסקים".
כהן פיתוח התחילה את דרכה בענף הנדל"ן, בתחום הנדל"ן המניב ובבניית שכונות מגורים כגון שכונת רמות השרון בהוד השרון. בנוסף, הייתה החברה בין הראשונות לקדם קבוצות רכישה, בעיקר במה שלא היה מקובל אז, בבנייני דירות. לדברי תדמור הם גם היו הראשונים שדיברו על פינוי-בינוי, אולם לא הגיעו לכלל ביצוע כי בשלב מסוים הבינו שזו השקעה כבדה לאורך זמן.
איך התגלגלה החברה לתחום האנרגיה? בתחילת שנות ה-90, מספר תדמור, בעקבות שיחות במשפחה שהצטרף אליהן גם ד"ר אלי רוזנברג, מהגיאולוגים הבולטים בישראל, עלה הרעיון לעסוק בנפט. בארץ פעלו אז החברות הפרטיות הראשונות שעסקו בתחום, כמו ישראמקו ויואל, במצרים היו גילויים ראשונים של גז טבעי בים. כהן, רוזנברג ותדמור שאלו את עצמם איך כל החברות הממשלתיות שפעלו בזמנו בתחום לא הצליחו לפרוץ קדימה. אולי, כך החליטו, לצד עסקי הנדל"ן שלנו נפתח איזה עסק צדדי בתחום אחר לגמרי, והקימו את אבנר. שינוי בשוק ההון הישראלי מאותם ימים אפשר את ההרפתקה - הקמת שותפויות נפט שבהן יזמים יוכלו לגייס הון באמצעות יחידות השתתפות במיזמי חיפוש נפט, וכשותפים כלליים יוכלו לנהל את הפרויקט אף שבפועל אחזקתם בבעלות המשותפת לא גבוהה. כך נולד שיתוף הפעולה ההדוק בין אבנר לבין דלק קידוחים, עוד בטרם ההשתלטות של תשובה על הקבוצה.
כשרוזנברג רצה לפרוש מאבנר, דלק אנרגיה רכשה את חלקו והפכה לשותפה באבנר ב-50%. עם הזמן ושינויי ההחזקה, דלק אנרגיה רכשה את מרבית יחידות ההשתתפות באבנר. כאשר קיבל תשובה לידיו את השליטה בקבוצה, קסם לו התחום מאוד, והוא רצה לחזק את הפעילות. בשלב זה פנה לתדמור ואמר, בוא תנהל את כל הפעילות של חיפושי נפט וגז.
"הדנ"א של יצחק תשובה"
אבנר עסקה בחיפושים ביבשה ובים תקופה ארוכה, "ואז", אומר תדמור, "הגענו למסקנה שבעצם העתיד מצוי בים העמוק יותר. ראינו מה קורה במצרים, עם הפיתוח המאוד דרמטי של משק הגז המצרי, סמוך למים של ישראל, והבנו שחייבים ללכת מערבה".
השלב הבא היה חיפוש שותף רב לאומי, גם כדי לחלק סיכונים וגם מפני שבארץ לא היה הידע הדרוש לקידוחים בים העמוק. "הרשימה הייתה קצרה, והתקצרה והלכה בגלל סיבות פוליטיות", הוא מוסיף. "ישראל לא הייתה ידועה כפרובינציית נפט, ומעבר לזה היו לחברות שיקולים פוליטיים בגלל אינטרסים בעולם הערבי והמוסלמי. אחרי שחיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו, הגענו למה שהיום היא חברת נובל, ואז נקראה אס סמידן, והם עשו דבר מאוד מוזר - הסתכלו רק על הגיאולוגיה וקיבלו החלטה מקצועית.
"כנראה רק קאובואים מאוקלהומה יכולים לבוא עם גישה כל-כך פשוטה לחיים. לא הייתה להם אג'נדה פוליטית, הם לא היו מעורבים בקידוחים בעולם, הם היו בתחילת דרכם, בבניית פורטפוליו בינלאומי לפעילות שלהם. אז נוצר הקליק, שהוא חלק גדול מההצלחה שלנו, שהוא חיבור יוצא מהרגיל עם חברת נובל".
ב-1998 הצטרפה נובל אנרג'י למיזם ים תטיס, עם דלק קידוחים ועם אבנר. ב-1999 התגלה מאגר הגז הטבעי "נעה", ובשנת 2000 "מרי" - הגילוים המשמעותיים הראשונים של גז טבעי בישראל, ואחריהם כמובן תמר, "שנחשבת לאחת התגליות הגדולות בעולם של גז טבעי בשנה וחצי האחרונות", אומר תדמור.
לתמר יש הרבה מאוד אבות, כולל כאלה שפרשו והפסידו את זכויותיהם בדרך.
"הגז של תמר ושל דלית נמצא שם כבר מיליוני שנים, גם הזכויות קיימות עשרות שנים. יש הרבה חברות עם יכולות מקצועיות. אנשים ראו אותו מידע, אותה ססמיקה, ידעו שזה שם. בריטיש גז, ענק בתחומה, החזיקה בזכויות הללו ולא עשתה איתן כלום. מה שעושה את ההבדל זה ההון האנושי, זה הדנ"א של הקבוצה, של יצחק תשובה ושל השותפויות: אנשים שמוכנים לקחת את הסיכון, להאמין במשק הישראלי. אין חולק על כך שהכניסה של דלק למיזם, ובעקבותיה כניסת נובל, היא זו שהביאה לכך שהמאגר נמצא ופותח.
"ב-2008, בעיצומו של המשבר, קיבלנו החלטה להשתתף בקידוח התגלית, שעלה 142 מיליון דולר. בסופו של דבר השקענו את חלקנו, שהיה 300 מיליון דולר בשלושת הקידוחים, כשהעולם נמצא במהומה ומבולקה כלכלית, וכל אחד מנסה לשמור את קופת המזומנים קרוב לחזה, כי מי יודע מה ילד יום; וממש בעין הסערה לקבל החלטה כזאת ולייעד את הסכומים האלה לקידוחים זה החלטה אמיצה בצורה יוצאת דופן, ומעט מאוד אנשים וארגונים ובעלים מוכנים לקבל את ההחלטה. במדינת ישראל המפלגה הכי קטנה היא מפלגת המפרגנים, אבל המציאות מדברת בעד עצמה".
בשלב מסוים, כבר ממש קרוב לרגע שבו היה צריך להתחיל לקדוח, בני שטיינמץ פרש ויצר לכם בעיה.
"לנו לא היה שום כעס. הצטערתי ברמה האישית שאחרי מעורבות בפרויקט זה שנים, הוא הפסיד. אבל מבחינתנו לא נגרם נזק מעבר לזה - כל השותפים הסכימו להיכנס לנעליו. מי שהיה לנו צער עליו זה לא שטיינמץ אלא יוסי לנגוצקי, שהיה החזית של שטיינמץ בשותפות. כיוון שאני מכיר אותו שנים ארוכות, הצטערתי שלא זכה להיות שותף".
יוסי לנגוצקי, האיש שקידוח תמר נקרא על-שם נכדתו, אכן הצטייר בתקשורת כמעין משה העומד על הר נבו, האיש שדחף והביא שותפים לאזור רווי הגז, ולבסוף נותר כואב, פגוע, וגם רומז פה ושם שהיה נחמד לו יצחק תשובה או השותפים האחרים היו בכל זאת מביעים את הערכתם לתרומתו. תדמור, שכבר אמר כי לא חשוב מי מוצא, חשוב מי מבצע, נשמע קצת צונן. "אני לא יכול לבוא ולהגיד מה הייתה מעורבותו ההיסטורית בפרויקט, טרם כניסתנו".
אבל יש לכם בעיה קצת יותר עכשווית, עם השותף קובי מימון מישראמקו. המפרק של יובל רן טוען כי לרן יש אחזקות בישראמקו, וכל העניין עלול להיגרר לבתי משפט ולייצר רעש.
"אין לי שום ידע על זה. זה לא נוגע אלינו. אין לנו שום חששות, ואנחנו הולכים קדימה. יש הרמוניה מלאה בין השותפים, כולל קובי מימון, וכולם חדורים רוח פעילות ומחליטים החלטות מאוד אמיצות".
לסיכום, מה תאמר על הטענה שבמידה רבה אתה, ופעילות האנרגיה שאתה מוביל בדלק, הצלתם את תשובה מגורל דומה לזה של לב לבייב?
"אם מסתכלים על קבוצת דלק במבחן התוצאה, היא הוכיחה עוצמות. תרמנו, עם חברות אחרות, להתמודדות עם המשבר".