משפט הברנז'ה של וינרוט

משפטו עשוי להיזכר כמשפט המשפטנים עובדי המדינה נגד המשפטנים מהשוק הפרטי

מעמד משונה התרחש היום (ד') באולמו של השופט גלעד נויטל. בדרך-כלל במעמד הקראת כתב האישום במשפטים פליליים, דוחקים נציגי הפרקליטות בבית המשפט לקבוע מועד קרוב לתחילת שמיעת הראיות - ואילו הסניגורים מבקשים הפוגה ראויה, כדי שיהיה מספיק זמן לצלם את כל חומרי החקירה, להגיש ערר על מסמכים שלא נמסרו, ללמוד את החומרים על בוריים ולהתכונן לחקירות הנגדיות.

לא כך במשפטו של יקיר ברנז'ת עורכי הדין, יעקב וינרוט. סניגוריו - דומה שזמן רב לא התגודדה חבורה כזו של סופרסטארים בנבחרת חלומות סניגוריאלית אחת, לפחות מאז הדיון האחרון במשפטו של אהוד אולמרט - האיצו בבית המשפט לקבוע את תחילת ההוכחות בזמן קרוב ככל האפשר. "אנו מבקשים להתחיל במשפט מוקדם ככל האפשר", הסביר בגילוי-לב פרופ' דוד ליבאי, "כדי לקצר את עינוי הדין הנגרם לנאשם".

ליבאי ביקש כי שמיעת עדי התביעה תחל עוד במהלך חודש מארס, עוד לפני פגרת פסח, ואולם השופט נענה בסופו של דבר לבקשת התביעה להתחיל בשמיעת העדויות רק כשבוע אחרי החג.

זה לא היה היפוך התפקידים היחיד: בניגוד משווע לזעקות השבר שנשמעו מכיוון סניגוריו של הנשיא לשעבר משה קצב, בעת שבית המשפט הכריז על כוונתו לקיים את המשפט במתכונת של 3-4 דיונים בשבוע - כאן היו אלה הסניגורים שביקשו לזרז את ההליכים ככל הניתן.

"אנחנו נהיה ערוכים ונעמוד בקצב שבית המשפט יודע להכתיב לצדדים", אמר ליבאי. לבקשה זו נענה השופט נויטל וקבע מועדי הוכחות רציפים, 3 פעמים בשבוע, החל מחודש אפריל.

הקודקודים לדין

מההתנהלות הזו של וינרוט וסניגוריו - הכוללים מלבד ליבאי גם את דני שינמן, נבות תל-צור, נוית נגב, דפנה ליבאי, איריס ניב-סבאג ואריאל כפרי, וזה בלי לספור את עורכי הדין ממשרדו שלו המתגייסים למענו - אפשר ללמוד כי וינרוט באמת מאמין כי כל דקה שבה הוא מוגדר נאשם במשפט פלילי פוגעת בו, ביוקרתו ובדימויו המקצועי, ובפרנסת משרד עורכי הדין שבראשו הוא עומד.

וינרוט מעוניין, באמת ובתמים, לקצר ככל האפשר את התקופה הזו, מתוך אמונה כי בסופה ייצא זך ונקי ויוכל להתחיל במסע רהביליטציה, מן הסתם על גבה של הפרקליטות שהחליטה להעמידו לדין.

מהמהלכים היום באולם בית המשפט אפשר גם ללמוד כי וינרוט איננו מתכוון לוותר. למרות כל הרצון הטוב, משפטו יימשך לפחות שנה, לאור העובדה שעדי ההגנה יחלו להישמע רק בספטמבר.

זהו נצח במונחים ברנז'איים - ומשפטו של וינרוט, בל נטעה, הוא משפטה של הקהילה המשפטית, לפחות של שכבת הקצפת שבה, ועוד יותר מכך זהו נצח במונחים תקשורתיים. וינרוט מוכן כנראה לשלם את המחיר הזה, ורק לא לכרות עסקה שתנציח את הכתם שדבק בו.

זוהי עת הושבת הקודקודים על ספסל הנאשמים במערכת המשפט. משפטיהם של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונשיא המדינה לשעבר משה קצב למערכת הפוליטית - הם מה שמשפטיהם של ג'קי סרוב ואריה פיגר הם למערכת הבריאות, והם מה שמשפטו של וינרוט יהיה למערכת המשפטית.

אפשר שבסופו ייזכר כמשפט שכר-הטרחה - אם יתקבל הנרטיב שוינרוט וסניגוריו ישרטטו; משפט המשפטנים עובדי המדינה נגד המשפטנים אנשי השוק הפרטי; משפט ירושלים נגד תל-אביב; או משפטו של משפטן מבריק שסיים בנפילה.