תוכנית ראיונות. עובדה

עונה מוזרה עוברת על "עובדה", שהיתה פעם ספינת הדגל של התחקירים הטלוויזיוניים בישראל. זה החל כהבטחה גדולה, עם תחקיר על תעשיית השוחד כביכול שמלווה את פעילות הסחר בנשק של ישראל בהודו, התפתח למפלה בבית המשפט בעקבות הכתבה ההיא על "וידוא ההריגה" בעזה שהוציאה את דיבתו של קצין, ונמשך לסדרת ראיונות - לפני שבועיים עם יאיר לפיד, והערב (ה') עם שלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים.

יכול להיות שמדובר ב"עונה פיננסית" של התוכנית. מכל מקום, לא בטוח שהמעבר מתחקירים יקרים לראיונות באולפן הוא רע לתוכנית. היה לי מעניין לשמוע את לפיד בשעתו, ומעניין אפילו יותר יהיה לשמוע את לחיאני הערב. לחיאני אינו שר ולא ראש ממשלה, ובכל זאת, כבר מזמן לא היה איש ציבור שחקירתו עוררה אי-נחת כזאת.

התחושה היא שלחיאני התחיל להצליח במקום שבו נדמה היה שאי-אפשר לעשות כן, ולכן ההאשמות התלויות נגדו מסקרנות ומסעירות: אם אכן סרח, סימן הוא ששחיתות שלטונית היא אפידמיה שיכולה להדביק גם את הטובים ביותר. אם לאו - סימן שכל איש ציבור מצליח צריך להילחם לא רק במציאות בתחום שעליו הוא מופקד, אלא גם ב"תופרי תיקים" מקצועיים שמשמשים בידי יריביו.

אשר ל"עובדה", הבעיה הגדולה ביותר של התוכנית העונה מסתמנת בכיוון הלא ברור שאליו היא הולכת: תחקירים או ראיונות?

אנשי בראשית

"הניאנדרטליים" ו' - חלק א' מ-12:15, חלק ב' מ-18:05, יס דוקו

יש דימויים שנעשה בהם שימוש כה רב במשך השנים, עד שאנו כבר נמנעים לעתים מלחשוב על טיבם. נהוג לומר על תולדות היקום, שאם משווים את משכן ליממה אחת, הרי שהאדם הופיע בשנייה האחרונה של הדקה האחרונה לשעה האחרונה של היממה. אבל מה באשר לדברי ימי האדם עצמו?

אם להמשיך את אותו הדימוי, הרי שהתקופה הידועה לנו לפרטיה, משהו כמו 5,000 השנים האחרונות, גם היא טיפה בים מול התקופה הפרה-היסטורית בתולדותינו. ובכלל - מאיפה להתחיל את מניין השנים? האם הניאנדרטליים, שחיו כאן כ-150 אלף שנים ונכחדו לפני כ-30 אלף שנים (שימו לב שרק ב"כ" יכולות להיחבא שנים רבות יותר מסך כל ההיסטוריה המוכרת לנו...) הם אכן אבותינו הקדמונים, כפי שסברו לא מעט חוקרים, או שמא אנחנו מעין "מין אלטרנטיבי" להם?

מחקרים שהתבצעו בשלדים ניאנדרטליים שופכים מעט אור על חידת המין הזה, ובעצם על חידת החיים עלי אדמות: יותר מ-150 שנה אחרי דארווין והתיאוריה שלו על מוצא המינים, מתברר שעיקר תרומתו לא היה במתן תשובה מנומקת, כי אם בניסוח מחדש של השאלה.

להיות ג'ון מלקוביץ'

"נחשפים", שבת 11:30, 20:00, 23:30, CNN

הנה הרהור של כפירה: ג'ון מלקוביץ' הוא שחקן ויוצר נפלא, אבל ספק אם זכאי לכל ה"הו-הא" שמתחולל סביבו.

תמיד אהבתי לראות אותו על הבד (בתיאטרון עוד לא יצא לי), אבל אני לא זוכר הופעה שלו (בניגוד נניח לדסטין הופמן או מריל סטריפ) שהשאירה אותי פעור-פה.

ובכל זאת, מלקוביץ' גבה-המצח הפך למעין מוקד קטן לעלייה לרגל עבור יוצרים אחרים. תסריטאי מבריק (אם כי מוזר) כמו צ'ארלי קאופמן ניסה להיכנס אל ראשו, פשוטו כמשמעו, ב"להיות ג'ון מלקוביץ'" הביזארי והמרתק, ואילו עתה מתלווה אליו צוות "נחשפים" כשהוא שקוע בעבודה על "הקומדיה השטנית", מסוג המחזות שהעבודה עליהם מחייבת שימוש בשיטות חריגות, כפי שאכן נוקט מלקוביץ' כלפי עצמו וכלפי שותפיו לבמה.

מעבר לחשיפה של מלקוביץ' בתוכנית, יש כאן מבט מרתק על "התהליך שמאחורי התהליך", ואולי זה סוד קסמו של מלקוביץ'. משהו בו מעורר את הסקרנות לא רק לראות אותו שוב, כי אם לדעת עליו יותר.