אושרה ייצוגית נגד בנק לאומי בגין אי-שיערוך הלוואות כשהמדד יורד

עילת התביעה היא אי-גילוי נאות לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח).

בתביעה נטען כי הבנק לא ביצע גילוי נאות בנוגע לקיומה של תניית מדד רצפה בהלוואות שהעמיד בהסכם חח"ד ובהסכם אשראי כללי, השוללת את זכאותו של הלקוח ליהנות מירידת המדד מתחת למדד היסוד.

התובעת, חברת אסטוריה אינווסטמנטס העוסקת בהשכרת מבנים לתעשייה, טענה כי בנק לאומי הטעה אותה כאשר גרם לה להאמין כי ההלוואה שנטלה מהבנק צמודה למדד באופן מלא.

לטענתה, במועד פירעון ההלוואה ירד המדד בשיעור כולל של 0.6% מתחת למדד היסודי כהגדרתו בהסכם האשראי, אך הבנק סירב לבקשתה להפחית את סכום ההלוואה בהתאם לירידת המדד, והפנה את תשומת-ליבה להסכם האשראי הכללי, בו מופיעה תניית מדד רצפה.

התובעת טוענת כי מדד הרצפה הוא בבחינת תנייה חד-צדדית לטובת הבנק, והבנק הטעה אותה כאשר לא גילה בעת נטילת ההלוואה את דבר קיום תניית מדד הרצפה, "המוכמנת בהסכם החח"ד".

עילת הטעיה

השופט ד"ר מגן אלטוביה השתכנע כי יש לאשר את התביעה כייצוגית בעילת הטעיה בגין אי-גילוי נאות של תניית מדד רצפה, כיוון שנמנעה מהלקוחות האפשרות ליהנות מעדכון ערכה הנומינלי של ההלוואה עם ירידת המדד.

עוד נקבע כי הסעד הנתבע יהיה השבת הסכום שהלקוחות שילמו ביתר - היינו ההפרש בין מדד היסוד למדד הידוע ביום פירעון ההלוואה.

בית המשפט קבע כי הקבוצה תכלול את כל לקוחות בנק לאומי שחתמו על הסכם חח"ד ועל הסכם תנאי אשראי כלליים, וכן חתמו על מסמך הלוואה צמודת מדד למועד קצוב ושבמועד פירעון הלוואתם חושבה הקרן לפי המדד היסודי. זאת, למרות שהמדד במועד הפירעון היה נמוך מהמדד היסודי.

השופט גם חייב את הבנק לשאת בהוצאות התובעת בסכום של 130 אלף שקל.

פרשנות חדשה

בנק לאומי הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שבכוונתו להגיש. לטענתו, המחוזי שגה כשהתעלם מכך שתניית מדד רצפה היתה במשך שנים רבות מאוד ובמשך כל תקופת התביעה תנייה קבועה ואחידה, החלה על כל סוגי ההלוואות צמודות המדד בבנק.

לדברי הבנק, פרשנותו של המחוזי היא חדשה וראשונה מסוגה ומנוגדת לדרך הפרשנות המקובלת בפרקטיקה הבנקאית. (ת.א. 2205/04).