הידיים שמנענעות את ההשכלה

מגיע למכללת אריאל לקבל קידום מקצועי ואקדמי, אבל הדרך, הו הדרך...

ההחלטה שקיבל בשבוע שעבר שר הביטחון, אהוד ברק - לאשר את הסבת מכללת אריאל לאוניברסיטה - הייתה נדבך נוסף בתהליך איבוד העצמאות של מערכת ההשכלה הגבוהה, שהפכה בשנים האחרונות ללא פחות מבובה על חוטים, שכמעט כל איש שאינו חפץ ביקרה עושה בה כבשלו.

אם עד לאחרונה התלוננו ראשי האקדמיה על כך שידם של פקידי האוצר קמוצה והאצבע קלה על הדק הקיצוצים, היום נראה שהמצב מידרדר והולך. משרד האוצר כבר אינו היחיד שבוחש בקלחת ובחצי השנה האחרונה נוכחנו לדעת שגם המגזר העסקי וגם הפוליטיקאים משתכשכים יחד בביצה של האקדמיה.

רק לאחרונה ראינו כמה השפיעה מעורבותם של אנשי עסקים באוניברסיטת תל אביב. אבל אם במקרה כבר שכחנו את שנעשה בתל-אביב, הזכירו לנו בשבוע שעבר ברק וחברי מפלגת "ישראל ביתנו", שהרע עוד לפנינו. מכללת אריאל (או "המרכז האוניברסיטאי", כפי שהיא קוראת לעצמה בשנים האחרונות) קיבלה את אישורו של המפקד העליון של צה"ל לכך שתוכל לתפקד בשנים הקרובות כאוניברסיטה. ברק, ככל הנראה, לא בדק, לא תחקר, לא שאל. לא חשב אפילו לפנות לחברת מפלגתו, יולי תמיר, שכיהנה כשרת החינוך, כדי לתהות על קנקנה של ההחלטה הזאת מההיבט האקדמי.

ברק הפשיל שרוולים, קרא בין השורות, והבין שאם לא ייענה לדרישות השר אביגדור ליברמן ויאשר, בתור הריבון שמעבר לקו הירוק, את ההפיכה במכללת אריאל, מרחב התמרון הפוליטי של מפלגת העבודה יצטמצם עוד יותר.

וזה לא שלא מגיע למכללת אריאל לקבל קידום מקצועי ואקדמי. נעשית שם פעילות מחקרית ענפה, המכבדת את המכללה ואפילו מפרגנת למכללות יריבות. אבל הדרך, הו הדרך. הכתובת, בדומה למקרים רבים, הייתה על הקיר. עצם הקמתו, לפני שנים רבות, של מוסד רגולטורי נפרד למכללת אריאל - המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון - הפך את הקערה על פיה. הרגולטור החדש הפך לישות בפני עצמו וקיבל החלטות שלאו דווקא נושקות למציאות האקדמית שבתוך הקו הירוק.

במצב הנוכחי שבו נתונה ההשכלה הגבוהה, יתקשו האוניברסיטאות להתקיים מעוגת תקציבים, שכעת חברה נוספת תקבל חתיכה ממנה. מנגד, גם המכללות לא יוכלו ממש לעמוד בקיצוץ הנתח שלהן לטובת הסבת אחת מהן לאוניברסיטה. המחנק התקציבי בשנים האחרונות הסב נזקים כבדים להשכלה הגבוהה, וקשה לראות מאיפה יימצאו תקציבים למחקר עבור אוניברסיטת אריאל.

אבל את ברק או את שולחו ליברמן, זה כנראה לא ממש מטריד. המטרה, או לפחות הדרך אליה, הושגה בעצם מתן האישור בשבוע שעבר.

גם את אנשי העסקים באוניברסיטת תל-אביב לא ממש הטרידה הפגיעה באקדמיה. עכשיו, הסטודנטים, עוזרי ההוראה, עובדי הסגל המנהלי, המרצים והחוקרים במוסדות השונים יכולים להסתכל מהצד ולהבין מי בסופו של דבר מנענע את הענף שבו הם מנסים לאחוז.