האדמה עליה צמחו הנעליים

השלכת נעליים לעבר נשיאת בית המשפט העליון נתפסת - לטוב ולרע - כאקט פולקלוריסטי, לא כפעולת טרור. אחרי הכל, נעליים אינן קליעי אקדח, והן לא הושלכו על כבוד השופטת במטרה לקפד את חייה. ההלם הראשוני שאחז באנשי משמר בתי המשפט ובמערכת המשפטית כולה הבוקר (ד') דמה ברגעיו הראשונים להלם השמור להתנקשויות בחייהם של בכירי האומה.

חזקה על משליך הנעליים ששאב את השראתו לאקט מאותו עיתונאי עיראקי שהשליך נעל על נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, ומיתר חקייניו שצצו בפינות הגלובוס בשנה האחרונה.

ואולם, מעבר לחומרה שבעצם תקיפתה של נשיאת בית המשפט העליון בעודה יושבת על כס השיפוט, נעוצה חומרה לא פחותה בקריאות שקרא התוקף בעודו חולץ את נעליו ומשליך אותן לעברה. "מושחתת, הרסת לי את החיים", הוא זעק, והמשיך בקריאותיו גם אחרי שאנשי משמר בתי המשפט התנפלו עליו וגררו אותו לחדר מבודד. "היא תמיד היתה מושחתת", הוא המשיך לזעוק ללא הפסק לעבר המצלמות.

עושים דין לעצמם

אם יש מאפיין מובהק כלשהו להידרדרותה של ישראל לעבר הפיכתה למדינת עולם שלישי, זה הרגע שבו אזרחים מן השורה עושים דין לעצמם, פוגעים בנושאי תפקידים בכירים ברשויות הציבור, ועושים זאת בשם "עובדות" כביכול, "אמיתות" שהשלטון, התקשורת והמערכת המשפטית מנסים להסתיר מהציבור.

מישהו שכנע את התוקף כי נשיאת בית המשפט העליון בישראל היא כה מושחתת, עד שעליו לטפל בה בעצמו, ולא להשאיר את הדבר למערכת האכיפה הרופסת. זהו שורש הסכנה לדמוקרטיה, הטמון בשיח הציבורי המורעל והמקולקל בעניין מערכת המשפט, שהשלכותיו התגלו ופרצו באולם בית המשפט העליון הבוקר.

בישראל מתקיימות שתי מערכות שיח נפרדות לחלוטין על אודות המערכת המשפטית, על בית המשפט העליון, ועל השופטים היושבים בדין - כולל הבכירים שבהם.

מצד אחד מצוי הדיון, הדיווח, הסיקור והשיח הלגיטימי, המתאר את עבודת הרשות השופטת, את המינויים למשרות שיפוט, את עבודת מערכת האכיפה, היועץ, הפרקליטות, המשטרה, בצבעים ענייניים. לפעמים צודקים, לפעמים טועים, אבל פועלים בניקיון כפיים ולטובת האינטרס הציבורי.

מן העבר השני פורח שיח קונספירטיבי, שלדידו כל בעלי התפקידים בשלטון מושחתים עד היסוד, משתפים ביניהם פעולה ופועלים כדי להזיק ולהרע לציבור, או במקרה הטוב מתוך אדישות פושעת לגורלו של האזרח הקטן. השיח הזה כבר מזמן חרג מגבולות הטוקבקים ההזויים; שותפים לו גם עורכי דין, גורמים בעיתונות וגם בפוליטיקה.

היד שזרקה היום נעל לעבר דורית ביניש היתה אמנם ידו של פיני כהן מירושלים, אבל האחריות לזילות ערכאת השיפוט הבכירה, וזילות דימויה הציבורי של העומדת בראשה, מוטלת על מי שעשו לה רצח אופי, עד שהגדרתה כ"מושחתת" הפכה כביכול לאקסיומה. ידם של כל אלה היתה בנעל.