קוראי הדו"חות חיים בשקר

תזרים מזומנים אמור להיות עניין פשוט: כמה מזומנים נכנסו לקופת החברה, בהפחתית המזומנים שיצאו מהקופה בתקופה מסוימת. הכניסות והיציאות של כספים אלו מחולקות לשלושה סוגים:

1. כניסות ויציאות שקשורות לפעילות השוטפת של הפירמה.
2. כניסות ויציאות שקשורות לפעילות ההשקעה של הפירמה.
3. כניסות ויציאות שקשורות לפעילות המימון של הפירמה.

בהתאמה, הדוח על תזרימי המזומנים מחולק לשלושה תתי-דוחות וכל פעולה בעסק תתורגם לתת-התזרים הרלבנטי.

1. אם מדובר על תקבול בגין מכירת מוצרים, ברור שהוא יופיע בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת. אם מדובר על תשלום בגין רכישת חומרי גלם לשם ייצור מוצרים, אזי גם פעולה זו קשורה לפעילות השוטפת, ולכן תופיע בתזרים מזומנים מפעילות שוטפת.
2. אם החברה השקיעה כספים בחברה-בת ואם היא רוכשת ציוד קבוע, זאת פעילות שתתבטא בדוח על תזרים המזומנים מפעילות השקעה.
3. אם היא מנפיקה אג"ח לציבור או פורעת תשלום קרן של אג"ח, מדובר בפעולות שיופיעו בדוח תזרים המזומנים מפעילות מימון.

הצגת הוצאות הריבית היא סיפור אחר ובה המיון לא תמיד כל-כך ברור ומדויק. נתמקד הפעם בתשלומי הריבית השוטפים: מה עושים עם התשלומים האלו? איך ואיפה מציגים אותם בדוח על תזרימי המזומנים.

נתחיל בהבדל בין תשלומי הריבית להוצאות הריבית. חברה ממנת לרוב את הפעילות שלה דרך הלוואות מהבנקים והנפקת איגרות חוב לציבור. החובות האלו מפורטים במאזן הפירמה, ובמקביל היא מפרטת בכל תקופת דיווח את הוצאות המימון השוטפות, במסגרת דוח רווח והפסד.

ההוצאות האלו מגיעות משני מקורות:

1. המקור הראשון הוא ההצמדה (אם קיימת) לבסיס ההלוואה, למשל הלוואה צמודה לדולר, למדד וכו'. מנגד זו יכולה להיות הלוואה שאינה צמודה אלא שקלית, ואז כמובן אין מרכיב של הוצאות מימון שמקורו בהצמדה.
2. המקור השני של הוצאות המימן הוא הריבית עצמה. שני המרכיבים האלו יחד מתחברים להוצאות המימון השוטפות של העסק בתקופת חתך מסוימת, והם מוצגים בדוח רווח והפסד.

העיוות

אין בהכרח קשר בין הוצאות המימון שנזקפות בדוח רווח והפסד על בסיס צבירה (כלומר צוברים את הוצאות המימון על ההלוואות באופן שוטף), לבין תשלומי הריבית שמשולמים על פני נקודות זמן קבועות מראש בהתאם לתנאי ההלוואה (או איגרות החוב).

התשלום לרוב הוא על פני השנה, פעם אחת או פעמיים במהלכה, אך יש הרבה מקרים שבהם הריבית משולמת בסוף, או במספר פעמים מוגבלים לאורך חיי ההלוואה. כלומר לא מדובר בתשלומי ריבית שוטפים ורציפים. במקרים כאלה, הקשר בין הוצאת המימון השוטפת שמופיעה בדוח רווח והפסד, לבין התשלום על הריבית שמופיע בדוח תזרים מזומנים הוא רופף.

בעיה ראשונה: הלוואות בלון

כדי להמחיש, נניח שחברה לקחה בתחילת השנה הלוואה לא צמודה בסך 100 מיליון שקל ל-10 שנים, בריבית שקלית שנתית בשיעור 10%, והקרן והריבית משולמים בסוף התקופה. הלוואת בלון זו תירשם במאזן סוף השנה הראשונה כ- 110 מיליון שקל (קרן של 100 מיליון שקל וריבית של 10%, כלומר 10 מיליון שקל). בדוח רווח והפסד תירשם הוצאת מימון של 10 מיליון שקל (הוצאות הריבית הנצברת, למרות שלא שולמה).

ומה יוצג, אם בכלל, בדוח תזרים המזומנים? ובכן, בדוח תזרים המזומנים בשנה הראשונה לא יוצג סעיף תשלומי ריבית מכיוון שפשוט אין תשלום כזה. למעשה, הריבית לא משולמת באף אחת מתשע השנים הראשונות. רק בשנה העשירית משולמת הריבית יחד עם פירעון הקרן, ולכן רק בסוף התקופה תירשם בדוח תזרים המוזמנים שורת תשלומי הריבית.

כלומר, במשך תשע שנים קוראי הדוחות יחיו בשקר, ובשנה העשירית יתנקזו לדוח תזרים המזומנים עשר שנים של תשלומי ריבית.

בעיה שניה: סיווג גמיש

זו רק בעיה אחת שמתחבאת בדוח על תזרים המזומנים. הבעיה השנייה, והחשובה לא פחות, שנוגעת להצגת סעיפי הריבית, היא סיווג תשלומי הריבית לתתי-דוחות התזרים. נשנה במעט את הדוגמה הקודמת. נניח שהריבית משולמת מדי שנה.

כלומר על הלוואה של 100 מיליון שקל יש הוצאות מימון שנתיות של 10 מיליון שקל (10%), ונניח שהריבית משולמת כל שנה, בסופה. תחת המצב החדש, הוצאות המימון ותשלום הריבית שווים, 10 מיליון שקל בשנה.

ההוצאות נרשמות, כמובן, בדוח רווח והפסד, והתשלום נרשם בדוח תזרים המזומנים, אבל היכן בדיוק? לאיזה סוג תזרים יש לקשר את התשלום בגין הריבית? האם זה קשור לפעילות שוטפת, כי החברה מתממנת לשם פעילותה השוטפת, או שיש לראות בזה תשלום שקשור פעילות המימון, כי מדובר בתשלום על הלוואה?

התשובה לא טריוויאלית, והאמת שאין ממש תשובה מוחלטת. תשלומי הריבית הם חלק מהפעילות השוטפת, כי המימון נחוץ לפעילות שוטפת. אבל מצד שני, תשלומים אלו קשורים למבנה ההון של החברה. חברה יכולה לקחת הלוואות, אך אם בעלי הבית שלה יכולים לממן אותה בעצמם היא תהיה נטולת הלוואות, וזה לא אמור להשפיע על הפעילות השוטפת. מסיבה זו, אגב, לא מערבבים בדוח רווח והפסד את הוצאות המימון עם ההוצאות התפעוליות. הוצאות המימון מופיעות אחרי שורת הרווח מפעולות רגילות (רווח תפעולי), כך שהמימון לא משפיע עליהן.

בדוח תזרים ההלכה הייתה שונה. על פי התקינה המקומית שהייתה תקפה עד לפני שנתיים, תשלום הריבית היה חלק מדוח תזרים המזומנים מפעילות שוטפת. תשלומי הריבית בעצם הורידו את תזרים המזומנים מפעילות שוטפת. אך עם יישום התקינה הבינלאומית, התאפשר להציג את תשלומי הריבית במסגרת דוח תזרים המזומנים מפעילות מימון, וזה לא עניין של מה בכך.

ראשית, זה איפשר לחברות לשפר את אחד הסעיפים החשובים ביותר בדוח הכספי, תזרים המזומנים מפעילות שוטפת. שנית, זה יצר חוסר התאמה בין הדיווחים של החברות. חלק עדיין רשמו את תשלומי הריבית בדוח התזרים מפעילות שוטפת, וחלק העבירו אותם לדוח התזרים מפעילות מימונית. כך שלא ניתן להשוות את הסעיף המהותי הזה בין החברות. על רקע נקודות החולשה של תזרים מזומנים, נוצרו סעיפים חוץ מאזניים שבודקים יכולת של חברות לייצר מוזמנים, ועל כך בשבועות הקרובים.

איך משווים בין בזק להוט?

נתחיל בבזק הגדולה. בזק מציגה את תשלומי הריבית במסגרת תזרים המזומנים מפעילות מימון ולא מפעילות שוטפת, וזה עוזר לה לשפר את התזרים, כמובן.

בתשעת החודשים הראשונים של 2009 הסתכם תזרים המזומנים מפעילות שוטפת ב-3.13 מיליארד שקל, ואם החברה הייתה נשארת בגישה הקודמת, היא הייתה רושמת בתזרים השוטף תשלומי ריבית של 338 מיליון שקל, ומדווחת על תזרים שוטף של 2.79 מיליארד שקל. מכאן די ברור מה המוטיבציה של רוב החברות.

מנגד, הוט בחרה, משום מה, להציג את תשלומי הריבית במסגרת הפעילות השוטפת. אולי זה בגלל שרואי החשבון שלה התעקשו שזו הגישה הנכונה יותר, אולי מסיבות אחרות. בכל מקרה, הנתון הזה קרוב יותר לאמת. זה הסכום הכולל נטו שהחברה ייצרה במזומן מפעילות שוטפת, ותשלומי הריבית האלו הם חלק מהפעילות השוטפת, בדיוק כפי שההלוואות הן חלק מהמאזן.

בתשעת החודשים הראשונים של 2009 דיווחה הוט על תזרים מפעילות שוטפת של 675 מיליון שקל, הכוללים תשלומי ריבית בסך 105 מיליון שקל. הסתה של תשלומי הריבית לתזרים המימון הייתה מביאה אותה לתזרים שוטף של 780 מיליון שקל.

כלומר אי אפשר להשוות בין חברות, גם אם הם באותו התחום.