מחיר הקמצנות

1. "אנחנו נמשיך להילחם על האליפות עד המחזור האחרון של העונה. אבל אין ספק שכרגע אנחנו מחוץ למירוץ". אפילו ארסן ונגר, אופטימיסט נצחי, כבר לא ממש מאמין שארסנל שלו מסוגלת להתחרות העונה עם מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי שדוהרות בצמרת הפרמיירליג. את הדברים האלו אמר המנג'ר הצרפתי לאחר ההפסד 2-0 אתמול (א') בסטמפורד ברידג', שהרחיק את התותחנים לפער של תשע נקודות מהמקום הראשון.

המשמעות של איבוד אליפות העונה היא כואבת - ארסנל תסגור עונה שישית ברציפות ללא התואר, ועונה חמישית ברציפות ללא תואר כלשהו (מאז הגביע ב-2005). "ארסן ונגר הוא גאון", כתב הבוקר טוני קסקרינו, שחקן עבר ובעל טור ב"טיימס". "הוא כבר שנים בונה בארסנל קבוצות שמשחקות כדורגל מדהים. אבל גם השנה הוא לא מגיע לתוצאות, ובטוח יש כמה אנשים בחדרי ההנהלה שמתגרדים באי-נוחות".

צריך להדגיש: אף אחד בארסנל לא ישקול לפטר את ונגר, וכל עוד הוא יירצה, הוא כנראה יישאר במועדון מצפון לונדון. הוא נמצא בקבוצה הזאת מאז 1996. הוא הפנים שלה, לטוב ולרע. רק שבשנים האחרונות ה"רע" הרבה יותר דומיננטי מה"טוב". והביקורות שמתחילות לצוף מעל פני השטח, יחד עם חיזורים גלויים של ריאל מדריד, עשויים לשלוח את ונגר מחוץ לאצטדיון "האמירייטס" כבר בקיץ.

2. מה השתבש בארסנל בשנים האחרונות? יש את הביקורת הקבועה שנשמעת על הקבוצות הצעירות יחסית שוונגר בונה (הגיל הממוצע של שחקני ארסנל הוא 24.8, הסגל הצעיר ביותר בפרמיירליג). אבל זה לא רק שהשחקנים שלו צעירים מדי. הם זולים מדי. הפעילות של ארסנל בשוק ההעברות פשוט לא מאפשרת לה להתמודד כראוי עם שתי הגדולות האחרות של הפרמיירליג.

ארסנל רשמה בחמש העונות האחרונות רווח של 24.7 מיליון אירו בשוק ההעברות. השחקן הכי יקר שהגיע אליה בשנים האלו הוא אנדריי ארשאבין (16.5 מיליון אירו בלבד). באותה תקופה, צ'לסי רשמה הפסד של 132.2 מיליון אירו בשוק (השחקן היקר, אנדריי שבצ'נקו, עלה 46 מיליון); ויונייטד רשמה הפסד של 60.9 מיליון אירו (ללא המכירה של כריסטיאנו רונאלדו בקיץ, ההפסד היה מתקרב מתקרב ל-155 מיליון). השחקן הכי יקר שהגיע ליונייטד הוא דימיטאר ברבאטוב - 38 מיליון אירו.

מה הנתונים האלו אומרים? שיונייטד וצ'לסי פועלות בשוק ההעברות מתוך הנחה שהן צריכות להתחזק. ארסנל פועלת מתוך הנחה שאסור לה להפסיד כסף. ואיכות הכדורגלנים שמגיעים לקבוצות כתוצאה מהנחות העבודה האלו היא בהתאם.

יש דוגמה מאוד רלוונטית איך ההתנהלות החסכנית של ארסנל בשוק פוגעת בה. ארסנל נזקקה נואשות לחלוץ בחלון ההעברות שנסגר בשבוע שעבר. הרי אדבאיור נמכר בקיץ למנצ'סטר סיטי ולא הגיע לו מחליף; ואן פרסי נפצע בתחילת העונה; דה סילבה נפצע לעיתים קרובות מדי; ובנטנדר פשוט לא מספיק טוב. מה עשה ארסן ונגר כדי לפתור את הבעיה? הביא את הבלם בן ה-34 סול קמפבל. בהעברה חופשית. ומי עלה אתמול בחוד ההתקפה של ארסנל בסטמפורד ברידג'? הקשר אנדריי ארשאבין.

צריך להבין שהאג'נדה הזאת של ונגר מתיישבת בול עם האג'נדה של הנהלת ארסנל. החוב של הקבוצה עומד על 297.7 מיליון ליש"ט, והוא קטן ביחס לחובות שאיתם התמודדו בשנים האחרונות צ'לסי ויונייטד. אבל בניגוד לשתיים האלו, לארסנל אין אברמוביצ'ים או גלייזרים. אין לה שוגר-דדי שמוכן לספוג לחצים כלכליים כאלו. יש לה חברי הנהלה אמריקנים, רוסים ואנגלים שמנהלים בשנים האחרונות מסחר בינם לבין עצמם על אחוזי השליטה בקבוצה, אבל אף אחד מהם לא מכניס את היד יותר מדי עמוק לכיס. המטרה המשותפת שלהם היא להפוך את ארסנל לחברה שמרוויחה הון תועפות מדי עונה.

יכול להיות שזה יקרה בעוד 20 שנים, אז ארסנל אמורה לסיים את כל התשלומים שלה על בניית אצטדיון "האמירייטס". אבל עד אז, ארסנל כנראה תמשיך להפסיד תארים לבעלי ההון שרוצים הצלחות כאן ועכשיו, ומקבלים את מה שהם רוצים.