מה שקרה בטויוטה קורה כל הזמן

יש מי שרוצים לנפח כשל שכיח בענף כדי לקצור שלל לקוחות בזירת התחרות

מי שיעיין באתרים שמתמחים בפרסום המידע על קריאות לתיקון, דוגמת "אינטרנשיונל אוטו גייד" ודומיו, יופתע לגלות כי כמעט בכל רגע נתון עומדות ותלויות בעולם עשרות קריאות RECALL לתיקון מאות אלפי כלי רכב.

התופעה הזו פוקדת דרך קבע מותגים עממיים ויוקרתיים כאחד, כאשר חלק מהתקלות זניחות, ואילו אחרות מהותיות מאוד.

הסיבה לתופעה היא שתעשיית הרכב רחוקה מאוד מלהיות מנגנון מושלם ויעיל. בשל מגבלות תקציב ולחץ זמן תחרותי, כמעט כל יצרני הרכב תלויים כיום באופן קריטי בספקים חיצוניים, שמפתחים עבורם רכיבי מפתח. הספקים החיצוניים האלה תלויים בספקי-משנה משלהם, שתלויים ביצרנים של חומרי הגלם וכן הלאה.

שרשרת אספקה

די בכשל אחד במערך הפיתוח ובקרת האיכות לאורך שרשרת האספקה הארוכה שתומכת במוצר המורכב ועתיר החלקים שקרוי "רכב", כדי להביא לקריאה לתיקון של סדרות ייצור שלמות.

במשך השנים פיתחה תעשיית הרכב שיטות להתמודד עם הבעיות בלי לספוג נזק ציבורי. כאשר מדובר בבעיה לא-קריטית, מקבלות מחלקות השירות הוראה לתקן את התקלות בעת שהרכב נכנס לטיפול שגרתי.

במקרה אחר הדבר נסגר בתקשורת אישית מול בעלי הרכב, כאשר נקודת ההנחה היא כי לבעל הרכב אין אינטרס להפוך את הקריאה ל"סיפור" שיפגע בשם המותג ובערך הרכוש היקר שלו. בישראל יש עשרות מקרים כאלה מדי שנה, שנסגרים "בשקט".

מתי הסיפור מתחיל להתגלגל ולהפוך למיני-היסטריה ציבורית? בדרך-כלל בשני מקרים. הראשון הוא כאשר לתקלה - שלא זוהתה או שזוהתה באיחור - מיוחסת מאסת תאונות, חלקן קטלניות, שאליהן מתלוות תביעות ייצוגיות והסדרי פיצויים במאות מיליונים.

המקרה השני הוא כאשר ליצרן יש "תדמית בלתי פגיעה", ולגורמים בתעשייה ובסביבה יש עניין ללבות את הסיפור כדי לפגום במוניטין שלו. מבלי להמעיט מחשיבות הבעיה הטכנית הנוכחית ברכבי טויוטה ובהיקפה, המקרה הנוכחי מסתמן כדוגמה קלאסית לקלחת של אינטרסים מהסוג השני.

כבר מחלקים שלל

גם המהירות שבה המשקיעים והאנליסטים "חילקו את השלל" שעתידה טויוטה להשאיר מאחוריה מדיפה ריח של אינטרסים. ראוי לשאר יצרני הרכב וליבואני הרכב, כולל בישראל, שיזכרו את המשפט "הפוסל במומו פוסל". ניפוח תקשורתי יזום של תקלות טכניות למימדים של היסטריה ציבורית הוא חרב, שיכולה להיות מופנית גם אליהם ביום מן הימים.