דרמה במפעל מילוז בנהריה: העובדים מתבצרים במקום

עובדי המפעל הוותיק "מילוז" שבנהריה, המייצר רסק עגבניות תחת המותג "טל", מתבצרים מאז שעות הלילה במפעל. העובדים, בגיבוי ההסתדרות במרחב גליל מערבי, מוחים על כך שהנהלת המפעל פיטרה אתמול 37 מתוך 100 העובדים הקבועים, במטרה לכאורה לדלל את מספר העובדים עד לכדי סגירתו של המפעל ומכירתו. אחת האינדיקציות של העובדים, כך לפי טענתם, היא שבחודשים האחרונים החלה הנהלת המפעל לרוקן את המחסנים.

למעשה, הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, היא שהורתה על מכירת המפעל זאת משום שהבעלים של המפעל, יעקב צ'אסקלה ומשה אורבך, רכשו את מילוז למרות שהם מחזיקים במקביל גם את מפעל פריניר. שני המפעלים נחשבים לעיקריים והבולטים בתחומם, וקן סברה כי מדובר בפגיעה בתחרות. עם זאת, בהסתדרות מדגישים כי אין שום הצדקה לפטר את העובדים, וכי ניתן בהחלט למכור את המפעל עם עובדיו. "הכוונה כנראה היא להיטיב עם מי שירכוש את המפעל, שיוכל להביא עובדים חדשים בשכר מינימום, או לקלוט את העובדים הוותיקים רק לאחר שיאבדו את הזכויות שלהם" כך אמר ל"גלובס" אשר שמואלי, יו"ר מרחב גליל מערבי בהסתדרות.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ידון בשעה 12:00 בבקשת ההסתדרות להוציא צו מניעה נגד פיטורי העובדים, בטענה כי ההנהלה מפירה את ההסכמים הקיבוציים עליהם חתמה, בכך שהיא מפטרת עובדים באופן חד צדדי. על פי הסכמי העבודה בחברה, על ההנהלה לנהל מו"מ עם הוועד גם בכל מקרה של מכירת המפעל. "מדובר בפיטורים של עובדים בעלי ותק של 30 שנה. אנו נמנע את המצב הזה בכל מחיר ולא ניתן יד לפיטורי העובדים", אמר מוקדם יותר שמואלי.

מפעל מילוז הוקם בשנת 1965, והוא מעסיק כ-100 עובדים קבועים המאוגדים בהסתדרות, לצד כ-400 עובדים נוספים המוגדרים כעובדים "עונתיים" כאשר לעובדים אלה אין כל הגנה.

מוליתן שוב בסכנת סגירה

בתוך כך, גם מפעל מוליתן שבנהריה, נמצא שוב פעם בסכנה: כונס הנכסים שמונה מטעם בנק דיסקונט, החליט לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שקבע כי יש למכור את המפעל כעסק חי לאיש העסקים צבי מאיר, תמורת 9 מיליון שקל. הכונס, עו"ד עופר אטיאס, טוען כי המחוזי לקה בשיקולים "חברתיים", במקום לראות את טובתו הכלכלית של בעל הנכסים העיקריים במפעל, קרי בנק דיסקונט.

לצד הערעור, מבקש אטיאס להורות על הקפאת הליך המכירה ולקבוע עוד כי הקרקעות יישארו בידי הנושים, ואילו במשך 5 שנים הם יושכרו לטובת המפעל בסכום סמלי של שקל לשנה. כך, בתום 5 שנים, הבנק יוכל לממש את זכויותיו בקרקע. יצוין כי במקור דרש הכונס עבור רכישת המפעל 12 מיליון שקל, כך שהפער בין עמדתו לבין זו של בית המשפט, עומד על 3 מיליון שקל בלבד.