זה הזמן לעודד את דגן והמוסד

על פי המידע והצילומים ששחררה משטרת דובאי, המבצע היה מורכב ומתוחכם להפליא

כל כך מהר הפך מאיר דגן מהמתוחכם באנשים לגדול הפאשלונרים. כלומר, הוא לא ממש נהפך מאדם אחד לאדם אחר - התקשורת היא שהפכה אותו לכזה בכותרותיה.

לא כל התקשורת, כמובן, אבל רובה, זו שבקלות משולבת בקלות דעת מספקת כותרות במקום תובנות. למחרת החיסול בדובאי הוגדר המבצע בכותרות כמתוחכם ואמיץ, ולאחר מכן, כאשר התברר שיש בעיה עם דרכונים ישראליים, מיהרה אותה תקשורת פשטנית לדרוך ולדרוס את הדגן שקודם גידלה וטיפחה בהערצה.

מה בעצם קרה כאן? אנחנו יודעים ששימוש בדרכונים מזויפים הוא כלי חיוני בסוג העבודות שהמוסד, ומוסדות בכלל, אמורים לבצע. בלעדיהם אי-אפשר לנוע באנונימיות בין מדינות. בלעדיהם, אי-אפשר להגיע אל היעדים המסומנים. כולם עשו ועושים את זה. גם המדינות שעכשיו מבקשות לקרוא אותנו לסדר. אז מה הבעיה?

התמיהה היחידה שהיתה לי בעניין היא השימוש בדרכונים של אזרחים ישראלים. הדעת היתה נותנת שאם אנחנו באמת בעסק, היינו צריכים לשאוף להרחקת העדות מאיתנו ככל האפשר. אתם יודעים מה? כששמעתי על השימוש בדרכונים ישראליים, התחלתי לפקפק אם באמת המוסד חיסל את מחמוד אל-מבחוח. חשבתי לעצמי שאולי מישהו אחר עשה זאת, ובעזרת הדרכונים הישראליים הוא מקווה לייחס את זה לנו.

לא משחקים באווטאר

אבל נראה שזה לא כך. ואולי זו באמת פאשלה. אבל איפה הפרופורציות? המוסד בכלל, ובהנהגתו של דגן בפרט, ביצע עשרות מבצעים שהיו מוצלחים, חכמים ומאוד נועזים. החבר'ה האלה לא משחקים באווטאר או בג'יימס בונד. הם משחקים בחיים שלהם, לא פחות. ב"עבודה" שלהם, חירוף נפש לטובת המדינה אינה מליצה.

על פי המידע והצילומים ששחררה משטרת דובאי, המבצע היה מורכב ומתוחכם להפליא. כל כך הרבה פרטים, פרטי פרטים, תיאומים מדויקים. כל כך קל שמשהו לא יעבוד, כשם שכל כך קשה שהכל כן יעבוד. ולרוב, ברוב המכריע של המקרים, העסק מתבצע לפי התוכניות. דברים נעשים. מטרות מושגות. ומדובר במעשים שהם חיוניים לביטחון המדינה ולעתידה - לא פחות, אולי יותר.

מחדל אחד לא יכול ולא צריך לעמעם ולו במעט את עבודת הקודש שעשו אנשי המוסד בדובאי - אם עשו. במקום לרדוף אותם על הטעות שאולי נעשתה, זה בדיוק הזמן לעודד אותם, לומר להם שלא נורא, שדברים כאלה, ואפילו גרועים מהם, יכולים לקרות בעשייה כזאת. זה הזמן לומר למאיר דגן ואנשיו שאנחנו מעריכים ואוהבים אותם, ומחזקים את ידיהם - כי ידיהם החזקות מחזקות ומתחזקות את ביטחוננו.

רוטינה, לא משבר

לא צריך להיבהל מזימוני שגרירינו אל משרדי החוץ במדינות שדרכוניהן כיכבו בפרשת דובאי. זה הנוהג, זו הרוטינה. במדינות אלה יודעים היטב שגם הם עושים זאת. אבל גם אצלם יש תקשורת שאינה טובה בהרבה מזו שלנו, ולפעמים אפילו גרועה ממנה.

וגם שם הכותרות הצרחניות מבהילות את הפוליטיקאים, והם מזמינים את השגריר, מוחים, נוזפים, מאיימים. אבל שלא יהיה ספק - במקביל מתקיימות גם שיחות חשאיות, ובהן נאמרים דברים אחרים ובנימה שונה לחלוטין. אולי בשיחות אלה אפילו אומרים לנו תודה, כי הם יודעים שבלי אל-מבחוח העולם בטוח קצת יותר - לנו, אבל גם להם.

אילון בפנים וקורב בחוץ?

לא מקובל שסגן שר החוץ דני אילון - המפיק, הבמאי והמבצע של השפלת השגריר הטורקי - ימשיך בתפקידו בעוד מונעים מהפרקליט אורי קורב לחזור לעבודתו ולתפקידו החשוב בתביעה נגד אהוד אולמרט. לא הוגן, לא חכם ולא ישר.

matigolan@globes.co.il