המלצה ליצרניות התרופות

הדילמה העתיקה של חברות הפרמבצטיקה הגדולות - האם להתמקד בהמצאת מוצרים חדשים בתוך "הבית" או לקצץ במו"פ ולרכוש במקום טכנולוגיות מחברות צעירות - עלתה בשבועות האחרונים שוב לכותרות. זאת, בעקבות דו"ח של מורגן סטנלי, שטען כי חברות התרופות יוכלו לשפר משמעותית, עד פי 3, את רווחיותן, אם יעבירו את המו"פ החוצה.

הדו"ח אף פירט לאילו חברות כדאי במיוחד לעשות זאת: אסטרה זנקה, סנופי אוונטיס, באייר וגלקסו-סמית'-קליין. גורמים שונים קוראים למודל הזה Search and Development (חיפוש ופיתוח, במקום מחקר ופיתוח. מורגן סטנלי מציעים לרכוש את התרופות רק בשלב II של הניסויים הקליניים.

במקביל, מספר חברות הודיעו על כוונתן לקצץ משמעותית במו"פ. אסטרה זנקה הודיעה כי תקצץ מיליארד דולר, וכאלף משרות, ממחלקת המו"פ. גלקסו-סמית'-קליין הודיעה כי תקצץ מהותית בשתיים ממחלקות הכאב והדיכאון. גורמים מקורבים לפייזר מדברים על קיצוץ של 2-3 מיליארד דולר במחלקות המו"פ לאחר המיזוג עם Wyeth. גם סנופי אוונטיס תודיע כנראה בקרוב על מהלך דומה.

לעומת זאת, שתי הענקיות השוויצריות, רוש ונוברטיס, הודיעו כי יחפשו יותר טכנולוגיות בחוץ, אך ללא קיצוץ מהותי של פעילות המחקר הפנימית.

טרנד מבורך לצעירות

מבחינת החברות הצעירות, מדובר בטרנד מבורך, שמניב יותר השקעות ביותר חברות. אך מי אמור לממן את החברות עד שלב II מופחת הסיכון? בחברות התרופות היו רוצים לראות את קרנות ההון סיכון מממנות אותן, אבל לא נראה שהקרנות מוכנות לקחת על עצמן את מלוא העול ואת כל הסיכון.

האופציה הסבירה המסתמנת בשנים האחרונות היא הגדלת המימון מטעם חברות התרופות, בצורת קרנות הון סיכון תאגידיות או עסקאות רישוי בשלבים מוקדמים. במסגרת עסקאות אלה חברות התרופות מממנות את המו"פ כבר בשלבים הראשונים, אף אם בצמצום ובזול יותר מאשר פרויקט פנימי. ב-2009 הושקעו כמעט פי 1.5 בעסקאות שלב I לעומת שנת 2007 (1.1 מיליארד דולר לעומת 782 מיליון, על-פי אתר InVivo).

האם מורגן סטנלי לקחו בחשבון את האחריות החדשה הזו של חברות התרופות? האם המודל יניב החזרים של פי 3 גם תחת הנחות אלה?

ובמקביל, האם חברות הביומד הפועלות תחת הסכם המשחרר להן מזומנים על פי אבני דרך ברורות, יוכלו לפעול בחופשיות מצד אחד, ומצד שני לשמר את הרעב שהביא להצלחתן עד כה? או שאולי הן תהפוכנה פשוט לעוד סוג של מחלקת מחקר פנימית, רק בחוץ?