ועדת חודק דיאט

היום, כמעט חצי שנה אחרי הגשת דו"ח הביניים, תגיש ועדת חודק את מסקנותיה. השם נשאר אותו שם פומפוזי: "הוועדה לקביעת פרמטרים להתייחסות גופים מוסדיים המעמידים אשראי באמצעות רכישת אגרות חוב לא-ממשלתיות", גם רשימת חברי הוועדה מופיעה כסדרה בעמוד הראשון של הדו"ח. מלבד שני אלה, יש מעט מאוד קשר בין מסקנות הביניים לבין ההמלצות הסופיות.

"ההמלצה הראשונה שלנו הייתה קיצונית", אמר עו"ד דוד חודק, יו"ר הוועדה, באחד מנאומיו בשבוע שעבר. חודק התייחס להמלצה ספציפית, אבל הקיצוניות נגעה לכל מסקנות הביניים, שהיו אוסף של כללים נוקשים, מחייבים, גורפים וחסרי פשרות.

ההמלצות בדו"ח המסכם שונות לגמרי. הן מרוככות, מדוללות, מסורסות ואין זה בהכרח רע. לא כל הביקורת שהושמעה כנגד חודק נבעה מ"אינטרסנטים שמדברים מפוזיציה". חלקה, אפילו רובה, הייתה עניינית, מנומקת וראויה להתייחסות רצינית, בעיקר כשמדובר בביקורת המגיעה מרגולטורים עמיתים כמו בנק ישראל ורשות ניירות ערך. אלה העלו נימוקים סדורים והשגות ענייניות שעל חודק להתמודד איתן ולתת להן מענה מקצועי.

2. שריג יחליט וינווט

האיש שיעמוד מעתה במרכז יהיה הממונה החדש על שוק ההון, פרופ' עודד שריג. ילד חוץ באוצר, עוד לא חודש בתפקיד. הקולות העולים מכיוונו של שריג נוקשים, ומזכירים את הסגנון של יצחק רבין המנוח: "אני אחליט ואני אנווט". מבחינתו, האחריות שלו ולכן הסמכות שלו. אם יתקבלו המלצות מסוימות או יידחו, וכתוצאה מכך יהיו כשלים, הטענות יגיעו אליו.

לכן, הוא זה שיקבל את ההכרעות, ואף אחד לא יכתיב לו מה לעשות. אבל אחרי ששריג יבהיר זאת לקולגות הוא יזכור שאי אפשר להעביר באופן חד צדדי שינוי רגולטורי שיש לו השפעות לוואי על כל השוק.

בואו ניזכר בהמלצות ועדת בכר. אלו הוגשו בספטמבר 2004. באוגוסט 2005, אחרי 11 חודשים של דיונים ותהליך חקיקה ארוך ורצוף פשרות, הפכו המסקנות לתקנה מחייבת. אבל בדרך חלו שינויים, והחוק הסופי היה שונה מאוד מההמלצות המקוריות.

כך יקרה גם עם המלצות חודק. לוועדת בכר הייתה הסכמה רגולטורית רחבה, ובכל זאת נאלצו חבריה להתפשר עם הכנסת, עם הבנקים, עם חברות הביטוח ועם סוכני הביטוח.

3. פשרה מתבקשת

בניגוד לבכר, ועדת חודק שנויה במחלוקת אפילו בין הרגולטורים לבין עצמם. הפשרה מתבקשת, ויש לכך תקדים: לאחר הגשת מסקנות ועדת בכר נערך במשלה דיון ובו הובעו הסתייגויות רבות מהמסקנות. ראש הממשלה דאז אריאל שרון מינה את מנכ"ל משרדו, אילן כהן, ואת בכר עצמו, להיות צוות של שניים שיגבש שינויים ברפורמת בכר. רק אז, כשהזרוע המבצעת הגיעה להסכמות, המשיכו הלאה.

שריג מבין היטב שאגף שוק ההון אינו אי בודד ושלהחלטות שהוא מקבל יש השפעה על שוק האשראי הבנקאי, את האג"ח הקונצרניות רוכשות גם קרנות נאמנות ואלו נמצאות בפיקוחה של רשות ניירות ערך. לאחר שיקבל את מסקנות חודק יפתח שריג בסדרת דיונים. הוא יזמין את כל מי שיש לו מה להגיד, להעיר או להסתייג להשמיע את דברו. אפשר להניח ששריג יקשיב בנפש חפצה, במיוחד לעמיתיו זוהר גושן ורוני חזקיהו, וינסה לגבש קונצנזוס.

ויש עוד אפשרות, שסבירותה נמוכה אמנם, אבל קיימת - פיצוץ בין רגולטורים. שריג יתעקש, גושן יעמוד על שלו, חזקיהו לא יתפשר. זה יהיה רע לכולם. הסוגיה תגיע לפתחו של שר האוצר יובל שטייניץ. קשה לחזות מה יעשה שטייניץ וכמה יגבה את שריג.

תלוי על איזה צד הוא קם בבוקר. אבל אם לא תושג הסכמה אצל שטייניץ, הדרך קצרה להכרעתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי. שם, אגב, יש לנגיד סטנלי פישר מעמד ייחודי, כך שבכל תסריט אפשר להניח שאם יהיו שינויים, הם לא יהיו בכיוון של החמרת המסקנות אלא של הקלה וגיבוש של המלצות סבירות וישימות יותר.