מה יותר מזהם - מטוס או אוטובוס?

לוחמי הסביבה משתמשים באותו התירוץ כדי להצדיק את השימוש שלהם בשניהם

ברור לי שאני מסתכן בהפיכת הטור הזה מ"הכלכלן הסמוי" ל"כלכלן הירוק", אבל אני מרגיש שאין ברירה ועליי לחזור לשאלה המטרידה של פליטות הפחמן הדו-חמצני.

באחד הטורים הקודמים נשבעתי שאקטין את "טביעת הרגל הפחמנית" שאני מייצר כשאני טס - משימה די קלה, לאור העובדה שבשנה שעברה דובר בכחמישים טונות. קורא חביב כתב לי בזמנו שהנושא לא צריך להדיר שינה מעיניי, משום שהמטוסים ימשיכו לטוס בכל מקרה - איתי או בלעדיי. זאת הייתה תגובה צפויה: אני בעצמי השתמשתי בה בעבר כשרציתי לעצבן פעילי איכות סביבה.

התגובה הזאת הזכירה לי סוגיה מעניינת: אוטובוסים נוסעים לעתים קרובות כשהם כמעט ריקים, ויוצרים מצב שבו שני אנשים שנוסעים במכונית אחת פולטים פחות פחמן מאשר האוטובוס. האם אין משמעות הדבר שעלינו לנסוע במכונית פרטית? ג'סטין רוולטף, פעיל איכות הסביבה ובעל תוכנית ב-BBC שעוסקת בנושא, דן לאחרונה בשאלה הזאת והגיע למסקנה שעדיין היה נוסע באוטובוס. למה? משום שהאוטובוסים ימשיכו לנסוע בכל מקרה.

עכשיו בואו נעצור ונתבונן בסטטיסטיקה: לפי הנתונים של אחד מעמיתיי בתקשורת, מכונית ממוצעת עם מספר נוסעים ממוצע פולטת 127 גרמים דו-תחמוצת הפחמן לנוסע לקילומטר, בעוד אוטובוסים פולטים 106 גרמים לנוסע. מספר הנוסעים הממוצע באוטובוס, אפילו בלונדון העמוסה, הוא 13 בלבד. זוהי אחת מבעיותיה של מערכת תחבורה ציבורית: על מנת לעודד את השימוש בה קווים רבים צריכים לפעול גם מחוץ לשעות השיא וגם באזורים ללא נוסעים, כך שהאוטובוסים "נוסעים בכל מקרה".

מוזר שהלוחמים למען הסביבה וגם מתנגדיהם משתמשים בדיוק באותו התירוץ - פעם כדי להצדיק טיסה, ופעם כדי להצדיק את הנסיעה באוטובוס. מסקרים בלתי רשמיים שניהלתי בכמה ארוחות ערב עלה שהפעילים למען הסביבה חושבים שהתירוץ "המטוס טס בכל מקרה" איננו קביל, בעוד התירוץ "האוטובוס נוסע בכל מקרה" מדויק להפליא, וכי אין להם כל הסבר להעדפה זו. הנימוק החביב עליהם הוא "עלינו לשמש דוגמה אישית". זה אולי משכנע בוויכוח, אבל לפני שאתם משמשים דוגמה למישהו, כדאי מאוד לבדוק שהדוגמה שאתם נותנים היא חיובית.

כדי לפזר את הערפל, אשתמש בשפה כלכלית-טכנית יבשה: עלינו להבדיל בין העלות הממוצעת, העלות השולית והעלות השולית הממוצעת. עלות הפחמן הממוצעת של הנסיעה במכונית או באוטובוס שווה לסך הפליטה של כל אחד מכלי הרכב לחלק למספר הנוסעים: אלה מספרים שאינם כה מחמיאים לאוטובוסים. עלות הפחמן השולית היא סך הפליטה הנוספת הנגרמת על-ידי כל נוסע נוסף. במקרה של מטוסים, רכבות ואוטובוסים מדובר במספר נמוך - מלבד במקרה שבו הנוסע הנוסף הוא הקש ששבר את גב הגמל, כלומר זה שגרם לכך שירשמו בלוח הזמנים העתידי עוד מטוס, רכבת או אוטובוס. במקרה כזה תהיה עלות הפחמן השולית של הנוסע הזה עצומה.

העלות הממוצעת השולית היא ממוצע העלויות השוליות של מספר נוסעים רב (התשובה לשאלה מה מספר הנוסעים בדיוק שייכת יותר לתחום הניבוי). ברירת המחדל בחישוב היא הממוצע שבין עלות הנוסעים שאינם גורמים טיסה או נסיעה נוספת - לבין אלה שכן עושים זאת.

עבור כל שוחרי הסביבה שביניכם הנה, אם כן, ההצדקה לשימוש באוטובוס ולא במטוס: לוחות הזמנים של האוטובוסים אינם מושפעים במיוחד מדרישות הנוסעים, בעוד לוחות הזמנים של הטיסות רגישים ביותר לשינויים - בעיקר מאז כניסת חברות טיסות השכר הזולות. הטיעון הטוב ביותר שעשוי לשמש אתכם להצדקת השימוש באוטובוס הוא דווקא טיעון הפוך: לא משנה כמה אנשים ייסעו באוטובוס, עדיין אפשר "לסמוך" על מנהלי התחבורה הציבורית שלא יוסיפו מספיק אוטובוסים לכולם.

אני, בינתיים, ארכוב על אופניים.