בדרך אל העושר

בהקמת הפרמיירליג ב-1992 נטמנו הזרעים הראשונים שהביאו לקריסה של פורטסמות' ■ הריצה אחרי הכסף הגדול המובטח הביאה בעלי הון, שמכרו את הקבוצות לבעלי הון מפוקפקים ■ מה עשתה הפרמיירליג כדי לעצור את התופעה? חילקה עוד ועוד כסף

‎‏1. בחזרה ל-1992.

‎כדי להבין איך הגיעה בסוף השבוע פורטסמות' לכונס נכסים, כדאי להתחיל אולי במקורות. בייסוד הפרמיירליג ב-1992. אז התחילו לבקוע הסימנים הראשונים למהפכה הגלובאלית שעוד תנחת ותציף כל חלקה בליגה הזאת. באותה שנה נכנסו שידורי הלוויין לשוק הטלוויזיה האנגלי, ורשת ‏Sky‏ עשתה סימנים שהיא מוכנה לשלם כסף גדול במיוחד עבור שידור המשחקים. הקבוצות התחילו להבין שהן יכולות להרוויח הרבה יותר כסף מזכויות שידור אם הן לא יצטרכו להתחלק בעוגה גם עם המועדונים משלוש הליגות הנמוכות שהיו זכאים עד אז להקצבות מהשידורים. מכאן הדרך היתה קצרה: הקבוצות עשו שרירים להתאחדות האנגלית והקימו ליגה משלהם, עם הנהלה עצמאית. "הפרמיירליג" הם קראו לה, ובתרגום חופשי: הליגה העליונה בחשיבותה.

‏Sky‏ אכן שילמה כסף גדול בסופו של דבר. 190 מיליון ליש"ט לחמש עונות, 633 אלף ליש"ט עבור כל משחק ששידרה בין 1992 ל-1997‏. סכום חסר תקדים לשידורי ספורט באותה תקופה. מאז המפלצת המשיכה להאכיל את עצמה: גם עסקת זכויות השידור הקרובה של הליגה, לשנים 2010-2013, תמשיך לשמן את גלגלי הכסף הגדול, עם חוזה שידורים השווה קרוב ל-3.5 מיליארד ליש"ט. שוב פעם סכום היסטורי בגובהו.

אותה גרידיות הפכה את הפרמיירליג לליגת הכדורגל הטובה בעולם, ועם זה קשה להתווכח. העושר העצום שנכנס לליגה במהלך השנים הפך את השחקנים בפרמיירליג למרוויחים הגדולים ביותר. ברשימת 50 הכדורגלנים המרוויחים בעולם, שפרסם בשבוע שעבר האתר ‏FutebolFinance‏, נמצאים 21 כדורגלנים מהפרמיירליג (לעומת 17 מהליגה הספרדית ו-9 מהאיטלקית). הכסף מתורגם גם להצלחות על המגרש: כבר חמש שנים רצופות מגיעה לפחות נציגה אנגלית אחת לגמר הצ'מפיונס ליג.

אבל בכל הדבש הזה יש גם עוקץ: הקבוצות שלא מצליחות להישאר במרוץ המטורף אחרי הכסף הגדול. החשש לרדת ליגה ולאבד את כל המנעמים האלו, הוא זה שהביא את פורטסמות' להפוך לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הפרמיירליג שמגיעה לפירוק או לכינוס נכסים.

2. גאידמק כאן, גאידמק שם

‏"בפרמיירליג טוענים כי לליגה אין כל אשמה במצב אליו הגיעה פורטסמות'. האשמה היא בבזבוזי היתר של המועדון ובניהול הגרוע", כתב בסוף השבוע דייויד קון, עיתונאי עסקי הספורט של "הגרדיאן". "אבל פורטסמות' לא עברה על שום חוק, והתנהלה לפי המודל העסקי המקובל אצל קבוצות הפרמיירליג: בזבוזי-יתר ומימון באמצעות בעלים עשירים או באמצעות הלוואות מבנקים".

‏ההתנהלות בפורטסמות' אכן היתה רשלנית. אבל איך אפשר להסביר קבוצה שמחליפה חמישה בעלים בעונה אחת, מבלי שהפרמיירליג נוקפת אצבע? מה אומר הנתון הזה על אמינותם של מבחני הנאותות שעורכת הפרמיירליג לכל בעל בית חדש?

סיפור סאשה גאידמק, הבעלים שהצעיד את הקבוצה לזכייה בגביע האנגלי ב-2008 ועזב אותה בקיץ האחרון (הראשון מתוך החמישה שעברו במועדון מאז), מדגים בצורה הטובה ביותר את הרשלנות של הפרמיירליג. מאגר הכספים של סאשה התייבש בסינרגיה מופלאה לדעיכה כאן בישראל של ארקדי גאידמק, אביו. היום כבר אפשר להגיד בפה מלא שארקדי היה בעצם המממן האמיתי של פורטסמות', וסאשה נשלח רק כדי לעבור את מבחן הנאותות של הפרמיירליג. הדמיון לסיפור של בית"ר ירושלים לא מסתכם רק בדמיון. זה אותו סיפור, רק עם מספרים, אינטרסים ופרצופים אחרים.

האשמה של הפרמיירליג היא לא רק בכך שהיא מקבלת על עצמה בעלי הון לא נכונים בקלות רבה מדי. אלא גם בכך שהיא נותנת להם חופש פעולה להכניס קבוצות לחובות עצומים. ברגע שהחובות נערמים, לבעלים שמעוניין לברוח מהקבוצה כבר לא אכפת מי ייכנס במקומו. אם זה יהיה בעלים שידאג לקבוצה, יתחייב לשמור עליה מעל המים או יעמיד את השחקנים שלה למכירת חיסול אחד אחרי השני.

על הגב של מנצ'סטר יונייטד הועמסו חובות בשווי 700 מיליון ליש"ט כשנרכשה על-ידי משפחת גלייזר ב-2005. ליברפול נרכשה על-ידי ג'ורג' ג'ילט וטום היקס, יחד עם התחייבויות בגובה של 350 מיליון ליש"ט. פורטסמות' היא קטנה בהרבה משתי הקבוצות הקודמות שהוזכרו כאן. ההכנסות שלה בכלל לא מתקרבות לאלה של יונייטד וליברפול. אבל מבחינתה חוב של 70 מיליון ליש"ט הוא כמו עניבת חנק.

‏דווקא אופ"א היתה הראשונה לגלות זאת, עם חוק "הפייננשל פייר-פליי" שלה (קבוצות שלא ימחקו את חובותיהן ויגיעו לאיזון תפעולי עד תחילת עונת ‏‎2012/13‎‏, יורחקו מהצ'מפיונס ליג ומהליגה האירופית). היום נראה שרק העניין הזה אולי יוציא את הפרמיירליג, וגם קבוצות בליגות אחרות באירופיה, מהפלונטר אליו נכנסו.

‎‏3. השמיכה הפכה קצרה

פורטסמות' אמנם תופסת את הכותרות בגלל היותה קבוצה הפרמיירליג הראשונה שזה קורה לה. אבל בזמן שהגרידיות של הפרמיירליג הקפיצה אותה לגבהים חדשים, מי שנשארו זנוחות אלו הקבוצות מהליגות הנמוכות יותר, אלו שננטשו אי שם ב-1992. בזמן שבפרמיירליג "חגגו" ביום שישי קבוצה ראשונה שמגיעה לכינוס נכסים, בליגות הנמוכות הניפו יד בביטול: להן זה קרה כבר 52 פעמים בתקופה הזו.

המסקנה היא שהפרמיירליג מבטיחה לקבוצות שמיכה קצת יותר ארוכה ובטוחה. אבל בסוף השבוע התברר שאין דבר כזה שמיכה אינסופית.

sharon-b@globes.co.il