לא רק בפורים

עוה"ד באים לעבודתם מחופשים בגלימות וטוענים טענות שאינם חפצים בהגשמתן

מזה זמן שנעלמתי ונאלמתי מהנוף ה"עיתונאי" מחמת העיסוקים הרבים אשר טרפו את זמני ואת דעתי. הכתיבה הזו היא מבחינתי מעין "ריפוי בעיסוק", וסוף-סוף חזרתי אל עצמי ואל טורי לרגל חג הפורים.

תחפושתו של מתנקש

אירועי דובאי עמדו בסימן תחפושות. ולא סתם תחפושות: הסוכן הזר לא הסתפק בתחפושת של דמות בדויה ודמיונית, אלא העתיק דמות קיימת. זהותו של אדם זויפה ונטלה ממנו על-ידי אחר.

יכול אדם להתעורר בבוקרו של יום סגריר (כמו יום פורים זה) ולקרוא מעל דפי העיתון כי נכח כביכול במדינה זרה, בה מעולם לא ביקר, וכי נמנה על השירותים החשאיים (והמתנקשים) של מדינה פלונית. חזיז ורעם (תרתי-משמע). זהותו הושאלה מבלי דעת למשימה סודית שהתערטלה.

מישהו התחפש להיות מי שאיננו. פורים. פורים שפיל. המן הרשע הומת.

גניבת הדעת, התחזות, התחפשות, שימוש בזהותו של אחר, אלה הם כנראה עוולות ועבירות אשר עלולות לגרום נזק ארוך-טווח, אך ספק אם הן מהוות פגיעה בפרטיות, חרף האינסטינקט הראשוני. וכל-כך למה? משום שהגדרתה של פגיעה בפרטיות הוא בין השאר "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח". אם נכון שהמילה "רווח" מכוונת לרווח כספי, אזי אין זה המקרה ואין זו הפגיעה.

אני מצפה מעמיתיי להתאפק ולא לרוץ לבתי המשפט ולהימנע מלהעצים את האירוע. להימנע מ"משפט פורים" או מ"משפט התחפושות". הנתבע הוא עלום ומסתורי, ואת זהותו לא נדע. הניחו לו.

התחזות

במקרים מסוימים עלולות להיות ל"התחפשות" משמעויות פליליות. כך, למשל, אדם המתחזה לאדם אחר, חי או מת, כשלהתחפשות זו נלווית כוונה להונות, עובר עבירה בהתאם לסעיף 441 לחוק העונשין. בדומה לכך גם קיימת עבירת התחזות בחוק השיפוט הצבאי וכן הוראת סעיף 120 לחוק העונשין, הקובעת כי מי שמציג מסמך המתחזה כרשמי ללא סמכות כדין עובר עבירה.

תחפושתו של עורך דין

במהלך דיון סוער בבית המשפט המחוזי בעניין הסדר החוב של חברת אפריקה ישראל מול נושיה, הצטופפו באולמה של השופטת ורדה אלשיך עשרות עורכי דין חמורי-סבר, כשהם עוטים על עצמם גלימות שחורות (גם זו תחפושת). כך נוהגים בבתי המשפט בישראל.

חלק בלתי מבוטל מבין עורכי הדין טענו כי הגיעה שעתה של חברת אפריקה ישראל להתפרק. להתחסל. למנות לה מפרק. כשהגיע תורי להשמיע דברים, אמרתי לבית המשפט ולחבריי עורכי הדין, במילים אלה או אחרות: "לנו, לעורכי הדין, יש מקצוע מוזר משהו. אנחנו באים לעבודת המשפט מחופשים בגלימות שחורות וטוענים בתחפושת טענות טקטיות, שלעיתים איננו חפצים בהגשמתן. הנה כי כן", המשכתי ואמרתי, "לעניות דעתי רוב רובם של עורכי הדין הנוכחים באולם, אם לא כולם, מבינים בינם לבין עצמם, כי לא טוב הדבר שחברת אפריקה תפורק, אך הם מתחפשים בלבושם ובדיבורם לדבר אחר, כדי ליצור דינמיקה של משא-ומתן אשר עשויה לשפר את מעמדם כנושים".

דברים אלה הושמעו חודשים לפני חג הפורים, ללמדכם שתחפושות אינן רק עניין לחג הפורים.

תחפושתו של פרקליט

והנה, לעצם הימים האלה, הסמוכים לחג הפורים, פורסם בעיתונות כי פרקליט בכיר מירושלים סבר בפרהסיה בפני "צוערי משפט", כי, בהקצנה, "חמורים" מתחפשים לשופטים (ולא רק בפורים). חוצפה. הפרקליט אמנם התנצל מאוחר יותר, אך אין בהתנצלותו כדי לרפא את אמירתו האומללה.

הפרקליטות היא זרועה חשובה בהשלטת החוק והמשפט בארץ והנה, "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו". אם מערכת אכיפת החוק אכן חשובה בעיניו של הפרקליט, אזי מוטב שיתפטר מיוזמתו מהפרקליטות.

הפרקליט הירושלמי איננו יכול להתחפש למי שאיננו מטפל בתיקים התלויים בבית המשפט; הוא איננו יכול להסתתר וללחוש מאחורי דלת אולמו של בית המשפט, ולא ראוי שימשיך במלאכת כוהני המשפט בבית המשפט.

מסיכתו של רב

דווקא לקראת חג הפורים הוסרה ככל הנראה המסכה מעל פניו של רב מוכשר בישראל. הדבר לא נעם לאיש מאיתנו. גם אחרי תלישת המסכה, התמונה עדיין איננה ברורה דיה, וקלסתרו של האיש נותר עדיין מטושטש, לא ברור, שנוי במחלוקת ובוודאי מוחזק כזכאי כל עוד לא הוכח אחרת.

נטיותיו של כבוד הרב (ככל שתהיינה), הן עניינו הפרטי. אין בהן כשלעצמן כל פסול. ברם, אם השפיע ממרום מעמדו על צנעת גופם של תלמידיו, תוך ניצול תחפושתו, מרותו או מעמדו - טעון הדבר בדיקה וחקירה. בדיקה וחקירה - כן. נידוי - לא. חזקת החפות יפה לרב כמו לכל אדם אחר.

חוזה בתחפושת

"חוזה שנכרת למראית-עין בלבד - בטל". זוהי הוראתו של סעיף 13 לחוק החוזים. הכוונה לחוזה בתחפושת, בו קיימת אי-התאמה מכוונת בין הצהרת הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי. הצדדים מסכימים ביניהם, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית היא שונה. במילים אחרות ו"פורימיות" - לא בתחפושת תעשה לך חוזים.

שיעבוד בתחפושת

סעיף 2(ב) לחוק המשכון קובע כי "הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה ('תחפושתה') של העסקה אשר יהא". לא אחת קורה שנושים מבקשים לעקוף את הוראותיו הנוקשות של חוק המשכון (ואת דיני השעבוד התאגידיים) על-ידי תחפושת.

כך, למשל, נוטלים הנושים את הבעלות בנכס מעם החייב (כאילו, שבמכר עסקינן, להבדיל משיעבוד), בכפוף לתנאי שהבעלות תוחזר לו אם יפרע את חובו. זהו משכון מוסווה. ההסוואה היא תחפושת הבעלות. ובכן, החזות החיצונית והתחפושתית לא תועיל לעקוף את דיני מימוש השעבודים.

ריבית בתחפושת

חוק הריבית משנת 1957 מגביל, בנסיבות מסוימות, את שיעור הריבית המותרת. כדי למנוע את הסוואתה (תחפושתה) של הריבית בכינויים או במבנים משפטיים מפותלים, הוגדרה הריבית באופן רחב וגורף כ"כל תמורה הניתנת בקשר עם מלווה שיש בה משום תוספת לקרן, לרבות... בין אם נקראים בשם ריבית או בשם אחר". התחפושת המילולית לא תועיל.

דירקטור בתחפושת

מי שמשמש בפועל בתפקיד דירקטור, מושך בחוטים ומשמש כמביא וכמוציא בתאגיד, לא יוכל "להתחפש" לכזה שאיננו דירקטור, רק מאחר שלא מונה באופן פורמלי לכהונת דירקטור. הגדרת דירקטור בחוק החברות חובקת בקרבה גם את מי שמשמש הלכה למעשה ככזה, "יהא תוארו אשר יהא".

דירקטור בפועל - גם הוא דירקטור. "התחפושת" לא תוכל למלט מאחריויות משפטיות המוטלות על דירקטור גם אם התחפש לשאינו כזה. לא על-פי כינויו או תוארו יישק דבר.

ערטול התחפושת המיסויית

לא אחת קורה שהמשפט בכלל, ומשפט המס בפרט, מערטל את העסקה מתחפושתה המדומה ומסווגה כעסקה אחרת מזו שהיא מתחפשת להיות. טלו לדוגמה השכרת נכס שתקופתה כאורך חיי הנכס. כלום בהשכרה ובדמי השכרה עסקינן (כפי ה"תחפושת החוזית") או דילמא מכירתו? לא מן הנמנע כי סיווג העסקה יהיה כמכירת הנכס, וכך היא תישום גם לצרכי מס.

כשאין ברה של עסקה כתוכה, מתערב המשפט (בייחוד בענייני מסים) ומיישר את ההדורים הצורניים (התחפושתיים) על-פי מהותם. לעיתים, כאשר התחפושת הפורמלית מוצלחת מדי ואיננה ברת-ניפוץ בכלי סיווג משפטיים רגילים, משתמשים בכלי משפטי פחות קונבנציונלי, הלא הוא סעיף 86 לפקודת מס הכנסה ("עסקה מלאכותית"), שמכוחו ניתן להתעלם לצורכי מס מתחפושתה של עסקה.

כל העולם במה ותחפושת?

המשפט הישראלי, צורני ופורמלי ככל שיהא, משתדל לנער את התחפושות למיניהן ולהתחקות בזהירות ובמידתיות אחר האמת המשפטית והעובדתית. פורים יש רק פעם בשנה.