אונס ורצח הם טבע אנושי

הגיע הזמן שנפסיק להצטמרר מהנטייה האנושית למעשי זוועה וסדום - ונתחיל לטפל בבעיה

שושנה לוי היפה, אם לחמישה, שהיתה נשואה למוכתר כרם התימנים, נרצחה על-ידי אחיינה החייל, יחיאל לוי, שהיה גם מאהבה, בהתקף קנאה אכזרי במיוחד.

יום אחד, אחרי שגילה כי אהובתו נפגשת גם עם גברים אחרים, נכנס למטבח, שם עמדה שושנה וגיהצה, שלח את שלושה מילדיה שהיו איתה בבית לקנות בירה, ניסה להכריח אותה לשתות בקבוק מלא חומצה, וכשקפצה את שפתיה וסירבה - שפך אותו על גופה.

במשך חודש וחצי שכבה ששונה בבית-החולים עד שמתה. הסיפור המלא התפרסם בעיתון "הארץ" בשני במארס, שנת 1949. ישראל סערה אז: כיצד ייתכן שרצח נורא שכזה מתרחש דווקא בקרב העדה התימנית, אצל משפחה כל-כך מכובדת? לאף אחד לא היתה תשובה טובה.

61 שנים אחרי מתפרסם בתקשורת הישראלית סיפור מצמרר על 13 נערים בני-טובים שלמדו בבית-ספר בשכונה יוקרתית בצפון תל-אביב, ובמשך שנים אנסו ועינו נערה בת גילם. איך ייתכן? זועקות הכותרות, איך ייתכן שמקרים כמו אלה קורים במשפחות נורמטיביות, מכובדות, בעלות רקע כלכלי ממוצע ומעלה? לאף אחד אין תשובה טובה.

לאף אחד אין תשובה, כי השאלה הזאת, שנשאלת כבר 62 שנים בכל פעם בהקשר למגזר אחר, כבר לא צריכה להישאל. מעשים זוועה כמו רצח, אונס והתעללות מינית בתוך המשפחה, של אלימות פיזית נגד נשים וקטינים, הפכו כבר מזמן לתופעה חוצת עדות, סגנון חיים, מנהגים ותרבות.

אפשר למצוא אותם בקרב עורכים בדסק החדשות, אצל אינטלקטואלים, מובטלים עניים חסרי השכלה, חרדים, חובשי כיפות סרוגות, אשכנזים, תימנים, אתיופים, יוצאי עדות המזרח ומדינות חבר העמים. הגיע הזמן להפסיק ולהזדעזע, להדביק סטיגמות, לקלף מדבקות, לצקצק בשפתיים ולקבל את העובדה כי יש חלקים פגומים בטבע האדם, והנטייה למעשי זוועה וסדום היא נטייה אנושית אוניברסלית.

כשמקבלים את ההנחה הכואבת הזאת כעובדה, וכשמבינים שתמיד היו שם מקרים כאלה ורק לא פורסמו, אפשר להפסיק להתעסק ברעש ולהתחיל לטפל בבעיה. במקרה האונס המחריד אפשר למשל לבדוק לעומק מה קורה בשירותי הרווחה, ואולי סוף-סוף להזרים תקציבים שיאפשרו לעובדים הסוציאליים להתחיל לעבוד - ולא להעביר את חקירת הקטינים למשטרה כי אין מספיק חוקרי נוער בגלל מחסור בתקנים.

אפשר גם לשפר את מערכת החינוך, לצמצם את מספר התלמידים בכיתות ולאפשר למורים לעקוב אחרי התלמיד בשר ודם - ולא רק לבדוק את השם בטפסי הנוכחות; להעלות את המודעות בקרב הורים למעשי ילדיהם על-ידי קמפיין ממשלתי, תכניות יעודיות בטלוויזיה, הסברה מאסיבית - ולא לנסות למצוא אשמים כדי להקל על המצפון החברתי המתחסד, שיודע אבל מעדיף לא לפעול עד שמשהו איום כמו זה מתרחש.