הקשר בין הרעש בצ'ילה לרפורמת ביבי

א.

יותר מ-700 הרוגים גבה הטבע השבוע, הפעם בצ'ילה. סביר להניח שהמספר עוד יעלה. לבן דוד שלי, שמטייל שם את הטיול שאחרי הצבא, לקח יומיים עד שהצליח ליצור קשר עם הוריו. היו אלה יומיים ארוכים וקשים.

שלא כמנהגו, בחר הטבע להכות הפעם במקום לא הכי מסכן בעולם. צ'ילה, אחרי הכול, היא מדינה די עשירה, וכשיש כסף גם האסונות הופכים לנוראיים קצת פחות. זה לא מנע מהעולם, כולל ישראל כמובן, למהר ולהציע כל עזרה שתידרש. הצ'יליאנים, שבתחילה סירבו לכל ההצעות, כבר מבינים שלבד הם לא יצליחו.

 רעידת אדמה, צ'ילה / צלם רויטרס

זו סיבה מספיק טובה כדי לברר מה הייתה מידת האפקטיביות של כוחות העזרה, החילוץ וההבטחות הכספיות שפוזרו וניתנו באסונות טבע קודמים, ומה צופן העתיד עבור צ'ילה אם לא תיזהר במה שהיא מבקשת.

נכון שלא דין צ'ילה כדין האיטי, שם מתו כ-212 אלף איש לפני חודש וחצי, ולא דין האיטי כדין הצונאמי שהיכה במדינות אסיה לפני חמש שנים וקצת וגבה את חייהם של למעלה מ-280 אלף אישה ואיש, ובכל זאת - רב הדומה. והדומה הזה הוא לא משהו שנעים להביט בו. משלל דוחות וניתוחים שקראתי על שהתרחש באזורי האסון האלה מתבררת תמונה לא מי יודע מה מעודדת. כספים שלא מגיעים, סחבת, שחיתות, עזרה לא מתאימה בזמן לא נכון.

בהאיטי, למשל, רוב הסיוע עדיין תקוע, והעזרה שמושיטה ארצות הברית נראית יותר ויותר כמו כיבוש מחדש מאשר כמו ניסיון אמיתי לעזרה. מיליונים עדיין חסרי בית, סובלים מכל מה שאפשר לסבול ממנו.

ב.

אבל הדבר המדאיג ביותר, שחוזר על עצמו כמעט בכל אסון, הוא המהירות והציניות והרוע שבהם מנצלים התאגידים הבינלאומיים והמעצמות את האסונות לטובתם.

בימים אלה מכינה ממשלת האיטי תוכנית מקיפה לשיקום המדינה שאותה תציג בפני משקיעים בסוף החודש. התוכנית השאפתנית מיועדת לא רק לשקם את המדינה ההרוסה, אלא לשנות אותה מהיסוד, לצמצם את גודל הבירה ולטפח את הפריפריה. מדובר בטונות של כסף, כמובן, והמשקיעים ירצו לראות תמורה. והתמורה היא לא רק חיים טובים לתושבי האיטי. התמורה היחידה שיכולה מדינה כמו האיטי להציע לחברת ענק היא שליטה - בתשתיות, בתקשורת, ביבוא חומרי גלם ועוד. לפני כחודש אף הציע קרן המטבע הבינלאומית להחיל גרסה מחודשת של תוכנית מרשל על המדינה. כלומר: אימפריאליזם.

דבר דומה קרה גם בסרי לנקה אחרי הצונאמי. עשרה ימים אחרי האסון כבר גובשה נוסחה לשיקום לאומי, וראו איזה פלא: היא כללה בעיקר שיקום והרחבה של מלונות פאר, נמלי ענק והטבות לחברות. רבים מתושבי סרי לנקה גורשו מבתיהם לפנות מקום למיזמים תיירותיים. ממשלת סרי לנקה אפילו לא ניסתה להסתיר את זה: "בתפנית אכזרית של הגורל העניק הטבע לסרי לנקה הזדמנות יחידה במינה, והטרגדיה הגדולה הזו תצמיח לנו יעד תיירותי ברמה בינלאומית", הכריזה אחרי האסון.

העיתונאיתנעמי קליין, שחקרה את המדיניות הבינלאומית אחרי אסונות, טענה שמתוך 13 מיליארד דולרים כספי סיוע, רק מיליון דולרים הועברו לשיכון תושבי סרי לנקה העניים, וגם זה בצריפי פח לוהטים בשטחים מגודרים. שאר הכסף הלך על תשתיות תחבורה, מים, ביוב וחשמל עבור אתרי הנופש ואזורי תעשייה. הדברים מופיעים בספרה "דוקטרינת ההלם". קריאה חובה.

סקר על השימוש בכספי הסיוע לקורבנות הצונאמי שנערך בחמש מדינות (סרי לנקה, הודו, תאילנד, אינדונזיה והאיים המלדיביים) מצא שמדובר בדפוס חוזר: גירוש תושבים והעברת קרקעות לבעלי מלונות, שאף קיבלו תמריצים. הממשלה המלדיבית הגדילה לעשות, ופינתה תושבים מעשרות איים למען ביטחונם. שנה אחר כך היא הודיעה שהאיים האלה זמינים להחכרה לבניית אתרי נופש לתקופה של חמישים שנה. אלגנטי.

האמינו לי שהייתי יכול להלאות אתכם בעוד המון דוגמאות, אבל נראה לי שהפרינציפ מובן. כשאתה קורא את הדברים הנ"ל בא לך לשבור כיסא על הראש של הבא שיגיד לך שבסינית 'משבר הוא הזדמנות'. הזדמנות למי, לעזאזל? אלה תמיד החזקים שמקבלים את ההזדמנות, ואלה תמיד החלשים שמקבלים את המשבר.

ג.

אז היזהרי והישמרי לך צ'ילה היקרה. דווקא משום שיש לך הרבה, יש לך יותר מה להפסיד. אלוהים יודע שכבר סבלת את נחת זרועו האכזרית של הקפיטליזם בתקופת הרודן פינושה, שיד ביד עם מילטון פרידמן הוליך את המדינה לאבדון בשילוב נהדר של עינויים והפרטות, קוקטייל מנצח.

ד.

ובכל זאת, עדיין אפשר למצוא פה ושם כמה סיפורי הצלחה שמחממים את הלב. ראו, אחים צ'יליאנים, את סיפורם של הדייגים בכפר התאילנדי באן טונג וואה (Ban Tung Wah), שממש אחרי שהיכה בהם הגל הגדול הבינו לאן נושבת הרוח, אבל שלא כמו אחיהם יצאו מהר יותר מההלם ויצאו למאבק לא אלים: הם פשוט עזבו את מחנות הפליטים שבנתה בשבילם הממשלה, חזרו לכפר שלהם, למה שנשאר ממנו לפחות, הקיפו אותו בחבל, והתחילו לבנות אותו מחדש. לממשלה לא הייתה ברירה אלא לחתום איתם על עסקה. הם נשארו בבית. לפעמים כל מה שצריך זה פשוט לא לתת להם לדפוק אותך. פשוט לא לתת.

ה.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? לא רק בשביל שנרחם יחד על תושביו האומללים של העולם השלישי, נשנא קצת את התאגידים ונרגיש טוב יותר עם עצמנו. ממש לא. גם אצלנו, בארץ החלב והדבש והצבא המוסרי בעולם, מתרחשות עוולות דומות. וגם אצלנו, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לסמוך עליו זה עצמנו. הפוליטיקה וההון, כל מה שהם מחפשים זה לדפוק אותנו.

ראו את הרפורמה החדשה לתכנון ולבנייה של בנימין נתניהו, שאמורה להיות מאושרת בשבוע הבא בממשלה ובשבוע שאחר כך לעלות לקריאה ראשונה בכנסת. אני יודע שברגע שבאותו משפט מצטופפות יחד המילים "רפורמה" "תכנון" ו"בנייה" נוטות העיניים להיעצם כמו מעצמן. מה יותר משעמם מזה, אלוהים שישמור. הדמיון נודד אל בית "האח הגדול", שם החיים מעניינים הרבה יותר. שם אין ראשי תיבות שוברי שיניים כמו הולחו"ף. ובכל זאת, מדובר בדבר חשוב מאין כמותו, שאם יתקבל הרי שיפגע בכל אחד מאיתנו, וככל שאנחנו חלשים יותר כך ניפגע יותר, כמו תמיד.

לא אכנס כאן לעובי הקורה, אתם מוזמנים לקרוא ברשת, לחתום על עצומות ולשלוח התנגדויות לשרים הרלבנטיים. אני לא רוצה ללעוס בשבילכם את האוכל ולירוק לכם אותו על הצלחת. תקראו לבד ותבינו. זה לא מסובך בכלל. בגדול, מדובר ברפורמה מסריחה מאיפה שלא מסתכלים עליה: חברתית, סביבתית, מנהלתית, ערכית. לא פלא שהיא נערכה בגניבה, לא פלא שתכננו להעביר אותה מבלי שאף אחד ישים לב, לא פלא שלא נתנו למתנגדים ולבעלי העניין מספיק זמן לקרוא וללמוד את החומר, לא פלא שהרחיקו את הציבור מהדיון. מה שכן - היא "יעילה"; היא מפחיתה, או לפחות אמורה להפחית, את הסחבת.

בחיי, הורג אותי הנתניהו הזה שלכם. כולו דיבורים גבוהים ונעלים על מורשת וקדושת האדמה והארץ והעם וכל זה, אבל מה בפועל? מחלק את המדינה לבעלי ההון, מפלג את העם ודופק את החלשים באופן שיטתי. הבן אדם אכפת לו יותר מקברים עתיקים מאשר מאנשים חיים, מהעבר יותר מהעתיד. כל הרפורמות האלה שלו - הוא לא רואה שהן רק דופקות אותנו? עד כדי כך טחו עיניו? אנחנו הרי יודעים את התשובה, לא ככה?

ו. בואו נצא מההלם ונהיה כמו הדייגים האלה מבאן טונג וואה. בואו נעשה משהו נגד העתיד שאליו מוליך אותנו האיש הזה. מדובר במאבק שאנחנו חייבים ויכולים לנצח בו. זה הרי לא שהאיש לא התקפל אף פעם עד עכשיו, נכון? אז אפשר לקפל אותו גם הפעם, אפילו שככל שהאינטרסים המסחריים גדולים יותר נדמה שהוא נחוש יותר. זה הרי בדיוק מה שהוא בונה עליו - השעמום שלנו, האדישות, העיניים שנעצמות לשמע המילים רפורמה בתכנון ובנייה.