הקרב על הדירקטוריון

לפני מספר ימים קבעה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, כי לא ניתן למנות דירקטורים לבנק לאומי עד לאסיפה השנתית של בעלי המניות שתיערך בקיץ.

קביעה זו הפתיעה את שני הצדדים - שלמה אליהו ביקש מבית המשפט לזמן אסיפה מיוחדת למינוי דירקטורים בעוד מספר ימים, בעוד שהבנק הציע לכנס אותה בעוד כחודשיים.

פסק הדין מותיר שאלות רבות גם בקשר לאסיפה שתיערך בקיץ, ולא ברור עדיין מי זכאי להציע מועמדים לדירקטוריון גם באסיפה זו.

גרסטל הציעה לצדדים הצעות פשרה רבות, משום שאין זה מסוג העניינים שראוי להכריע בהם על רגל אחת. אולם הצדדים התעקשו על הכרעה משפטית. פסק הדין, שניתן תוך 3 ימים ואשר תוצאותיו מרחיקות לכת, עוסק במגוון של סוגיות יסוד בדיני התאגידים, שאחת מהן מוכרת לי היטב.

תקנה ארכאית

לפני כשבועיים דרשה רשות ניירות ערך מבנק לאומי לחזור ולפרש הוראה בתקנון הבנק העוסקת בזכות להציע מועמדים לדירקטוריון הבנק. יצויין כי תקנון הבנק נכתב לפני עשרות שנים, לשונו קשה, ובמשך השנים חלו שינויים רבים בחוק ובתקנות העשויים להשליך על פרשנות התקנון.

בתגובה לדרישת רשות ניירות ערך ביקש דירקטוריון בנק לאומי מפרופ' עמרי ידלין וממני לגבש חוות-דעת לעניין זה. ובכן, לשונה של התקנה אמנם ארכאית, אולם לשיטתנו כוונתה ברורה. מטרת התקנה היא להעניק לכל בעל מניות של הבנק זכות להתמודד על מקום בדירקטוריון.

הוראה זו אינה יוצאת דופן. עיינו בעשרות תקנונים של חברות גדולות אחרות - וגילינו כי זו נורמה שכיחה בישראל, בכל תחומי המשק ובענף הבנקאות בפרט. כך, למשל, בתקנון של בנק דיסקונט ובתקנון של בנק מזרחי-טפחות כלולה הוראה דומה בעברית צחה.

בפסק דינה של השופטת גרסטל, אשר אינה מכריעה באשר לתוכנה של התקנה הנזכרת לעיל, היא קובעת כי התקנה מתנגשת עם הוראות חוק החברות ותקנותיו, ואינה יכולה לעמוד. הכיצד? ובכן, באותה תקנה ישנה בתקנון הבנק, נקבע כי בעל מניות המבקש להעמיד את מועמדותו, חייב להודיע על כך לבנק עד 7 ימים לפני אסיפת בעלי המניות, אך לא לפני 28 יום ממועד האסיפה.

הוראה זו משתלבת היטב בהוראה אחרת בתקנון הבנק, הקובעת כי הודעה לבעלי המניות על אסיפה כללית תימסר 7 ימים לפני האסיפה. כך קבע תקנון הבנק הסדר שכל בעל מניות הרוצה להציע עצמו לדירקטוריון, חייב לעשות כן בפרק זמן של 21 יום לפני שהבנק צריך להודיע לכלל בעלי המניות על האסיפה הכללית.

לימים נחקק חוק החברות, והותקנו תקנות אשר כוונתן להגדיל את כוחם של בעלי המניות להשפיע על הנעשה בחברה. החל משנת 2005 נקבע בתקנות לפי חוק החברות, כי כל חברה תודיע לכל בעלי המניות שלה על כל המועמדים לדירקטוריון לפחות 35 יום לפני אסיפת בעלי המניות, כדי שיהיה בידם זמן מספק להגיב ולכלכל את צעדיהם.

תוצאה אירונית

לפי פסק הדין של גרסטל, הוראה זו סותרת את תקנון הבנק הדורש מבעלי המניות להציג מועמדות לכל היותר 28 יום לפני האסיפה. מסקנה זו של השופטת, הנראית כטבעית, מובילה לתוצאה אירונית - המחוקק ביקש להגדיל את כוחם של בעלי המניות, והתוצאה לכאורה היא ביטול זכותם להציע מועמדים לדירקטוריון.

לדעתי, ועל-פי חוות-הדעת של פרופ' ידלין ושלי, תוצאה זו אינה מחויבת המציאות. חוק החברות קובע כי תקנון החברה הוא חוזה, והפסיקה בדיני החברות לאורך כל השנים העדיפה פרשנות המקיימת חוזים בכלל ותקנונים בפרט על פני פרשנות המבטלת אותה.

למה הדבר דומה? נניח כי חוזה מורה לצד אחד להעביר לחשבון הבנק של הצד האחר סכום כסף גדול במועד מסוים. ונניח כי המחוקק קבע לאחר מכן כי באותו מועד יהיו הבנקים סגורים. האם הוראה זו מבטלת את הזכות והחובה לשלם כסף מכוח החוזה? התשובה היא שלילית - מתבקש פיתרון פרשני שיסיט את המועד המקורי לתשלום ולא יפגע בזכות החוזית.

כך גם בענייננו. הזכות להעמיד דירקטורים לבחירה היא זכות מהותית, חשובה ועקרונית. מנסחי התקנון לא יכלו לנחש כי המחוקק יפעל לאחר עשרות שנים ויקבע מועדים מסוימים לפרסום שמות הדירקטורים ולזימון אסיפה כללית. שינוי זה אינו אמור לקפח זכותו של אדם.

לכן הצענו בחוות-דעתנו פרשנות סבירה אחרת להוראת הסעיף בתקנון הבנק. נזכיר כי התקנון קבע לבעלי המניות חלון הזדמנויות של 21 יום להודעה לבנק על המועמדות בטרם הבנק נדרש להודיע לשאר בעלי המניות על האסיפה (7 ימים לפני האסיפה לפי תקנון הבנק).

המחוקק שינה את המועד להודעה על האסיפה - מ-7 ימים על-פי תקנון הבנק ל-35 ימים לפחות. שינוי זה, לשיטתנו, צריך להביא לשינוי בתקופה למסירת הודעות על מועמדות לדירקטוריון, לתקופה של 21 יום לפני אותם 35 יום. אין בשינוי זה, חלילה, כדי לבטל זכות של בעל מניות להציע מועמדים.

זכות מהותית

עוד נדגיש כי לשיטתנו יש לראות בסיטואציה חוסר התאמה במועדים, אך לא סתירה. המחוקק לא קבע כי אסור לבעלי מניות להודיע לבנק על מועמדותם גם אחרי המועד שהבנק חייב להודיע על המועמדים לכל בעלי המניות. מנסח התקנון, לעומת זאת, לא קבע כי אסור לבעלי המניות להודיע לבנק על מועמדותם גם לפני התקופה למסירת הודעות המועמדות שקבועה בתקנון הבנק.

ניתן אפוא לכבד את שתי ההוראות, וגם זו פרשנות אפשרית. בעל מניות שרוצה להציג מועמדותו יודיע על כך לבנק עוד בטרם הבנק מחוייב להודיע על המועמדות לכל בעל מניות, ובעל המניות יודיע על כך שנית לבנק בין 28 יום ל-7 ימים לפני האסיפה, כנדרש לפי הלשון הפשוטה של תקנון הבנק. אם לא יעשה כן תוסר מועמדותו.

בסוף פסק הדין מבהירה השופטת גרסטל כי גם דעתה אינה נוחה מתוצאתו של פסק הדין בהקשר זה, והיא קוראת לבנק לתקן ולהבהיר את הוראות התקנון שלו. יתר על כן, השופטת מאפשרת לבנק לקבוע הסדר זמני, לרבות על-פי ההצעה שהזכרתי לעיל מתוך חוות-הדעת שלנו. אם הבנו נכון את כוונת השופטת, הרי שגם היא חרדה לפגיעה בזכות המהותית להציע מועמדות לדירקטוריון מכוח תקנון הבנק.

• הכותב הוא סגן הדיקן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וחבר מרכז פישר לרגולציה של שוק ההון. הכותב הביע את עמדתו זו בחוו- דעת שהוגשה לבנק לאומי לבקשת הדירקטוריון.