המחוזי: אין הגנת זכויות יוצרים למודעות בלוחות באינטרנט

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קובע כי אין הגנת זכויות יוצרים לתכני מודעות הפרסום בלוחות מודעות באינטרנט. השופט איתן אורנשטיין קבע כי מנוע חיפוש רשאי לפרסם מודעות שפורסמו במנוע חיפוש אחר ללא צורך באישור בעל מנוע החיפוש הראשון או המפרסם עצמו.

הסוגייה עלתה במחלוקת בין אתרי האינטרנט המתחרים, "חוגל" ו"חוג", המפעילים מנוע חיפוש המיועד לאיתור פעילות לשעות הפנאי. "חוגל" ביקש מבית המשפט לאסור על "חוג" לעשות שימוש בדפי הפרסום המתפרסמים אצלו וכן לפסוק לו פיצויים סטטוטוריים ללא צורך בהוכחת נזק.

יצירה ספרותית?

בית המשפט התבקש למעשה להכריע אם דפי הפרסום שפורסמו ב"חוגל" מהווים "יצירה ספרותית" הראויה להגנה של זכויות יוצרים - או שמדובר בטקסטים עובדתיים שאינם נהנים מהגנה של זכויות יוצרים.

השופט אורנשטיין ציין כי הסוגייה הנדונה, שמעסיקה רבות את בתי המשפט, היא אם מודעת פרסום היא בגדר יצירה הזכאית להגנת זכויות יוצרים, ואם נדרשת הסכמת המפרסם או בעל לוח הפרסום לפרסומה של המודעה בלוח מודעות מתחרה.

במקרה הנדון השאלה היא האם רשאי מנוע חיפוש לפרסם מודעות ופעילויות שפורסמו במנוע חיפוש אחר ללא צורך באישור בעל מנוע החיפוש הראשון או המפרסם עצמו.

התובעים טענו כי דפי הפרסום ב"חוגל" הם בגדר יצירה ספרותית לאור הפרשנות המרחיבה של בתי המשפט לחוק זכויות יוצרים. ואולם, הנתבעים טענו כי דפי הפרסום הינם טקסטים עובדתיים גרידא, שאינם חוסים תחת ההגנה של זכויות יוצרים.

מידע טכני

השופט אורנשטיין קבע כי אין למפרסם כל זכויות בתוכן המודעה, במובן שניתן למנוע מלוחות מודעות ואתרי חיפוש לפרסם את המודעה גם ללא אישורו. כמו כן, הוא קבע כי לא ניתן לראות באיסוף המידע בידי "חוגל" ומיונו בגדר "יצירות מאסף" הראויות להגנה.

לדברי השופט אורנשטיין, הוא אינו רואה כל יצירתיות או מקוריות במודעת פרסום גרידא המופיעות בלוחות פרסום, כיוון שמדובר במידע טכני, "יבש", "הכולל פרטים או עובדות שאין בהם כל יצירתיות או חידוש, והמידע אינו תולדה של השקעה או פרי עמל הראויים להגנה".

במקרה הנדון ציין השופט אורנשטיין כי המודעות של הפעילויות לשעות הפנאי באתר "חוגל" כוללות פרטים עובדתיים, כגון סוג הפעילויות, תיאור כללי שלהן, מחירים, שמות המפעילים וניסיונם ולעיתים תמונות ואיורים של הפעילות. לדבריו, אין במלל זה משום יצירתיות הראויה להגנה.

השופט בחר לציין כי גם אם הוא טעה במסקנתו, הרי שמכל מקום זכויות היוצרים בדפי הפרסום הם של המפרסם עצמו ולא של בעל האתר.

(ת.א. 1379/06).