המערכה על ירושלים

פתאום קם מנכ"ל בבוקר ומגלה שהוא מודח וצריך ללכת. זו לא רק פרפראזה על שיר של שלמה ארצי, אלא בדיוק מה שקרה למנכ"ל בנק ירושלים, אבי בזורה. ראינו הרבה הדחות של מנהלים, כולל בכירים, בשנים האחרונות, אבל זו של בזורה הייתה ללא ספק אחת מהמשפילות שבהן.

זה קרה כשבאחד מימי ראשון האחרונים פתח בזורה את "כלכליסט" וגילה כי בעלי השליטה בבנק ירושלים, משפחת שובל - וליתר דיוק גידי שובל, דירקטור בבנק ובנו של בעל השליטה - מנהלים מאחורי גבו משא ומתן עם אורי פז, לשעבר בכיר בבנק הפועלים, כדי שיצטרף לבנק "בתפקיד ביצועי".

בצהריים מסר דובר משפחת שובל כי "מתנהלים מגעים להגעתו של פז אך לא סוכם דבר. פז צפוי להיות סגן יו"ר פעיל שיעסוק באסטרטגיה הקמעונאית של הבנק". הדובר גם הכחיש כי מעמדו של בזורה נמצא בסכנה, או שפז מיועד להחליף אותו כמנכ"ל, ואמר כי "לבעלי השליטה יש שביעות רצון רבה מתפקודו של המנכ"ל ומתוצאות הבנק".

אבל אף אחד לא באמת קנה את הסיפור הזה שלפיו פז לא מיועד להיות מנכ"ל, אלא למלא תפקיד חדש של סגן יו"ר פעיל, שנתפר עבורו במיוחד. בזורה לא קנה את זה, ובטח לא המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו. בבנק ישראל יכלו רק להיאנח בייאוש: הנה שידור חוזר של פרשת ברונפמן-זוהר. "הם לא לומדים", אמר לנו בכיר בפיקוח על הבנקים. מאוחר יותר העביר בנק ישראל מסר ברור למשפחת שובל שבו נאמר: אם אתם לא רוצים את בזורה זו זכותכם, ואורי פז הוא מינוי ראוי ביותר, אבל יש דרך ויש נהלים. נא העבירו את המנכ"ל מתפקידו לפי הספר.

הספר התברר אינו עבה במיוחד. כמה ימים אחר כך דן דירקטוריון בנק ירושלים בעניין והחליט למנות את פז לתפקיד. "תחת ניהולו של בזורה הבנק עבר את המשבר בהצלחה. הדירקטוריון שואף להרחבתה של הפעילות בתחום הקמעונאי ובהקשר לכך הציע לפז לקבל עליו את ניהול הבנק. הדירקטוריון מודה לבזורה על שירותו הנאמן והמסור, ומאחל לו הצלחה בדרכו החדשה", נכתב בהודעה הרשמית שפרסם הבנק. מתברר, אם כן, שזו הנורמה החדשה. כמו במקרה של זוהר ודיסקונט, אם העברת את הבנק שבניהולך דרך המשבר בהצלחה, אתה עף.

טקטיקן ולא אסטרטג

אבל לכל סיפור יש שני צדדים. לכן, בואו ננסה רגע להתבונן על התמונה כפי שהיא נשקפת מהצד של בעלי השליטה. מבחינתם, ככל שזה לא נעים, לא הייתה להם ברירה אחרת. לאורך זמן הם לא היו מרוצים מהתפקוד של בזורה. מאוד לא מרוצים. מאז מונה לתפקידו, לפני כשנתיים, הוא לא סיפק את הסחורה. לא הועילו שיחות ובקשות, דבר לא השתנה. החלפת המנכ"ל התבקשה.

"האם צריך להתחיל את הליך החלפת המנכ"ל בזימון ישיבת הדחה בדירקטוריון, ורק אז לצאת ולחפש מנכ"ל חדש?", תוהה מקורב לבנק, וממהר להשיב: "קודם נראה שיש כלה ושהיא מוכנה לבוא לחופה".

במילים אחרות, מבחינת משפחת שובל הרבה יותר פרקטי לאתר מועמד מאחורי גבו של המנכ"ל המכהן, להגיע איתו אל סף חתימה, ואז לצאת עם המהלך בפומבי. לחפש מנכ"ל הרי לוקח זמן, ולהתחיל בחיפוש רק אחרי שהמנכ"ל הקודם הודח, עלול ליצור בבנק ואקום ניהולי, לפגוע ביציבותו ובתפקוד בכיריו. אגב, זה בדיוק היה הטיעון שבגללו סירב בנק הפועלים בזמנו, לבקשת חזקיהו להקים ועדת איתור למציאת מחליף לצבי זיו, ומינה את ציון קינן למנכ"ל באותו יום ממש.

כשמתחילים לבדוק לעומק מתברר שהדחת בזורה לא נבעה מגחמה של גידי שובל, וייתכן שמדובר במקרה הקלאסי של "האישה היא האחרונה לדעת". תוצאות בנק ירושלים תחת בזורה היו יפות מאוד, תשואה של 10% במשך שנתיים רצופות, אבל מבחינת משפחת שובל, אם ננטרל הפרעות חשבונאיות ומימושי ניירות ערך בנוסטרו, התמונה פחות ורודה.

לאורך זמן נוצר בתוך הדירקטוריון בעבוע של אי שביעות רצון מתפקודו של בזורה. המנכ"ל, כך נטען, לא היה קשוב לדרישות הדירקטוריון. הבעיה העיקרית הייתה שבזורה נתפס כטקטיקן, לא הפנים את העובדה שהוא כבר מנכ"ל ולא ראש אגף, ולא השכיל לבנות תוכנית אסטרטגית. "אבי הוא דיל מייקר, איש אשראי מצוין", אומר בכיר בבנק הפועלים המכיר אותו שנים רבות, "אבל בניית תהליכים, עבודת מטה ואסטרטגיה אינם הצד החזק שלו".

התהליך לא החל ביום בו נחשף בתקשורת. כבר לפני ארבעה חודשים החלו גישושים כדי למצוא לבזורה מחליף, גישושים בהם השתתפו, כך מתברר, חמישה חברי דירקטוריון מתוך עשרה, כולל היו"ר, יונתן עירוני. אורי פז חיפש תפקיד, ואחד מחבריו הקרובים, אלי מזרוח, לשעבר משנה למנכ"ל בבנק הפועלים, מכהן כדירקטור בבנק ירושלים. שיחות התנהלו, ולאחר מכן פז ושובל נפגשו. הם הכירו קודם, אבל רק אחרי כמה שיחות השתכנע שובל שמצא את המועמד המתאים. הקצוות החלו להסגר וההחלפה יצאה לדרך. "שלא יהיו ספקות", אומרים מקורבים, "אם אורי לא היה בא, שובל היה מוצא מישהו אחר".

ומה עכשיו?

בשנים האחרונות השתרש הניב הקלוקל "לא פשוט", כדי לתאר את הקושי והמורכבות במצב מסוים. בעברית יש מילה ישירה יותר: "קשה". אחרי פסח יתיישב פז על הכסא של בזורה והמשימה שלפניו קשה, קשה מאוד. לפז יש ציפיות גבוהות מעצמו, ולשובל יש ציפיות גבוהות מפז. בזורה עשה תשואה של 10% על ההון ופז צריך לעשות יותר, אחרת מה הטעם בהחלפת מנכ"ל. אבל בנק ירושלים אינו בנק הפועלים. פז יצטרך לעבוד קשה - כשלרשותו משאבים מוגבלים ותנאים ויכולות של בנק קטן מאוד - כדי לבצע את פריצת הדרך המצופה ממנו. יהיה קשה, כבר אמרנו?

eran-p@globes.co.il