"נהנתן הוא מי שישן שלאף שטונדה ולא מי שמעשן סיגרים"

רענן דינור, המנכ"ל הנכנס של חברת תעבורה תפזורת, מקבל כמעט בשוויון נפש את הטענה שאהוד אולמרט, היושב ראש החדש של קבוצת לבנת, סידר לו את הג'וב החדש באחת מהחברות הבנות. זה לא שהוא שותף לתזה, חלילה, "אבל מה זה יעזור לי לעמוד על המרפסת ולצעוק שכולם טועים?", הוא אומר ולוקח עוד לגימה מהקפה.

אם כולם טועים, הנה הזדמנות לתקן.

"המשא ומתן איתי התנהל זמן ניכר לפני שבכלל פנו לאהוד. וגם אם סדר הדברים היה הפוך, ואהוד היה מציע את שמי, הרי בעלי המניות לא היו מבקשים ממני לנהל חברה שחשובה להם רק כדי לעשות לו טובה. לו היו חושבים שאני עלול לפגוע בעסק, הם היו פוטרים את אהוד בתשובה מנומסת ועוברים הלאה. העיקר, זה נשמע מצוין לומר שאהוד סידר לרענן ג'וב".

בסוף נגלה שאתה סידרת לו את הג'וב אצל משפחת לבנת.

"ממש לא", צוחק דינור. "אין ספק שאולמרט תרם לא מעט למניות שלי בקרב בעלי המניות של תעבורה תפזורת, ושמינויו ליו"ר הקבוצה לא יזיק לי. הוא מכיר את היכולות שלי, ואני יודע מתי לצפות לעזרתו. אבל סדר הדברים היה כזה שהמשא ומתן התחיל קודם איתי".

למה שיעלו דווקא את השם שלך? נשמע הגיוני שאולמרט יגיד למשפחת לבנת: "תדאגו גם לחברים שלי".

"צביקה לבנת מכיר אותי. נפגשנו בכמה הזדמנויות בתקופה שבה הייתי מנכ"ל משרד התמ"ת; ויוסי רוזן (בעל מניות מרכזי בחברה, ח' ש') מכיר אותי היטב מהתקופה שבה הייתי מנכ"ל משרד ראש הממשלה. עבדנו צמוד בכל הנושא התלת-מגזרי - שילוב של הממשלה, המגזר העסקי וארגונים ללא כוונת רווח - בכל מיני פרויקטים, ונוצרה היכרות טובה ובלתי אמצעית. את הרעיון להביא אותי העלה צביקה בישיבה עם רוזן ועם בונדי (אברהם לבנת. ח' ש'), האבא, שהגיבו בחיוב. לאחריה, צביקה הפתיע אותי בשיחת טלפון וקבענו בבית קפה במושב שורש, כמעט מהיום להיום. התלבטתי, ובסוף החלטתי להשיב בחיוב".

למה התלבטת?

"כי עולם התוכן של תעבורה תפזורת הוא לא בדיוק עולם התוכן שדמיינתי שאעסוק בו: מלט, פחם, חול וסיד. וגם מכוניות מנמל אילת לסוכנויות השונות. אבל מעניין אותי לנהל ולהתנסות בדברים חדשים, וזה בפירוש אתגר חדש. תוסיפי לזה את הרכב בעלי המניות, שהוא נדיר באיכותו: משפחת לבנת, משפחת רוזן ואודי רקנאטי - שאותו אני מכיר קצת פחות - הם אנשים ערכיים מאוד. מלח הארץ ממש".

איך זה מסתדר עם עולם הערכים של משפחת לבנת, לקחת נאשם בפלילים כמו אולמרט כיו"ר קבוצה? וגם נגדך יש המלצת משטרה להעמיד לדין בנושא פרשת המינויים הפוליטיים במשרד התמ"ת.

"אם אנחנו נהנים מחזקת החפות, אנחנו צריכים ליהנות ממנה עד הסוף. ואם לא - שישימו אותנו כבר עכשיו מאחורי סורג ובריח, במקום שנוכל להתפרנס בכבוד. אם אולמרט טוב למדינה כדי שתשתמש בקשריו האישיים עם מנהיגים בינלאומיים בנוגע לנושאים שאני לא יכול לדבר עליהם, אז שייתנו לו גם את האפשרות לעשות לביתו.

"באשר לי, יש אנשים שמסתכלים עליי כאילו נדבק בי משהו מכל החקירות והסירחונות, ואני לא כועס עליהם. אבל יש כאלה שמבינים שעדיין מוקדם להביע דעה".

ההחלטה אם להעמיד אותך לדין נמצאת עדיין על שולחן היועץ המשפטי לממשלה?

"כן. נראה שלא תהיה הכרעה לפני שיהיה פסק דין חלוט בפרשת צחי הנגבי, כי כל נושא המינויים הפוליטיים מאוד בעייתי מבחינת המערכת המשפטית. אם אתה ממנה אדם פוליטי ראוי, בוודאי שאין בזה עבירה, להפך - טוב שאנשים בעלי כישורים יגיעו למגזר הציבורי".

לפי החשד מיניתם, אולמרט ואתה, את לילך נחמיה, בת זוגו של השר לשעבר אברהם הירשזון, לסמנכ"ל הרשות לעסקים קטנים, אחרי שכבר נקבע שהיא בעלת זיקה פוליטית וחסרת כישורים מיוחדים.

"אין לי שום קשר למינוי שלה, וכל טענה שקושרת אותי אליו באי-אמת יסודה. אם יש למשטרה תשתית ראייתית, כנראה מדובר בדברים שאני אפילו לא יודע שעשיתי".

מלחיץ?

"אני מרגיש מאוד נוח ובטוח, כי במדינת ישראל לא ירשיעו אותי על דברים שלא עשיתי".

גם על שלל פרשיות אולמרט לא ידעת דבר. איך זה שאתה כל-כך קרוב אליו, ובכל זאת לא שמעת ולא ראית כלום?

"היי סמוכה ובטוחה שבכל אחד מהתיקים נבדק מה היה חלקו של רענן בנושא. אם משטרת ישראל לא מצאה בהם מעורבות שלי, את יכולה להניח שזה אחרי שהיא עשתה עבודה יסודית. בנושא מרכז ההשקעות מסרתי עדות, ואני גם אמור להעיד בבית המשפט בנושא, ותרשי לי לשמור לבית המשפט את הזכות לשמוע את הדברים לראשונה".

"אולמרט אוהב לבלוע את החיים, אבל להגיד שהוא נהנתן?", אומר דינור על מנהלו לשעבר, "נהנתן זה מישהו שקם מאוחר וישן שלאף שטונדה. ואולמרט קם מוקדם, הולך לישון מאוחר, ומשקיע את כל זמנו בעשייה. נהנתן זו גם לא הגדרה לבית משפט. נכון שהוא יודע להעריך דברים יפים; גם אשתו יודעת, לכן היא אמנית".

מה אתה אומר על הטענה שאנשי אולמרט עומדים מאחורי פרסום ההרצאה של עו"ד אורי קורב, שמונעת ממנו לייצג את הפרקליטות במשפט אולמרט?

"אין לי מושג. מה שבטוח הוא שלא אנשי אולמרט שתלו את הטקסטים האלה אצל אורי קורב. מי שמשרת בתפקיד כה רגיש במערכת הציבורית לא יכול לומר דברים שיעמידו אותה במבוכה".

זליכה החליט לעשות לי בית ספר

מה אתה אומר על הטענות שאינך מנהל? ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר, אמר שלא היה נותן לך לנהל חנות מכולת.

"זליכה החליט לעשות לי בית ספר ולהביא למשרד ראש הממשלה חשב לא ראוי, שלימים גם הודח, ולא בגלל שפעלתי בעניין. מזה נוצרו עימותים חריפים. שתביני עם מי היה לי עסק - החלטתי שכל מנכ"ל שמסיים את תפקידו יקבל את ספר הספרים בכריכה קצת יותר מכובדת מזו של תלמיד י"ב, ושתהיה הקדשה של חבריו המנכ"לים. זליכה חשב שלא. עזבי, מה יש לי להגיד עליו, אחרי שמבקר המדינה כבר כתב דברים נוראיים על האופן השקרי שבו דיווח על הרצאותיו בקריה האקדמית אונו" (זליכה סירב להגיב על הדברים, ח' ש').

ההערה של זליכה התייחסה לתפקודך בנושא העורף במלחמת לבנון השנייה ולטיפול במפוני גוש קטיף. אתה מרוצה מתפקודך בשני המקרים?

"לבנון השנייה תפסה את כל המערכות בלי תוכניות עבודה ראויות לנושא העורף. אחרי שבשבועיים הראשונים למלחמה הסתובבתי בשטח וראיתי את המערכת בחדלונה, לקחתי על עצמי את התפקיד כפוי הטובה הזה ונכנסתי לוואקום שנוצר. יכולתי להגיד, 'סליחה, אני נורא מצטער, זה נורא מה שקורה, אבל זה לא תפקידי'; מה גם שהייתי חודש בתפקיד, ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה ממילא אין שום אחריות רשמית בנושא.

"אם העורף תפקד מצוין ב'עופרת יצוקה', זה לא בגלל שלא הייתי שם כדי להפריע, כמו שנכתב באחד העיתונים, אלא מפני שידעתי איך להמשיך לגבות את המערכת, כדי שהתקלות לא יחזרו. זה יישמע לא צנוע, אבל אני בהחלט זוקף לעצמי זכויות על שיקום מערך העורף".

כשהעדת בפני ועדת החקירה הממלכתית שבדקה את הטיפול במפוני גוש קטיף אמרת שהממשלה לא יודעת לבצע. אתה היית הממשלה. זו גם אחריותך.

"את שיקום מפוני גוש קטיף קשה לנהל עם שחקני וטו בעלי עוצמה כמו החשב הכללי והיועץ המשפטי לממשלה. היה צריך לחוקק חוק ברמה של חוק יסוד ולהקים מינהלת עם סמכויות יותר ברורות. ברגע שמשרד האוצר זיהה שמישהו אחר עוסק בחלוקת הכספים, הוא מיד זנח את עמדת הסנטה קלאוס והפך לכלב שמירה. קשה לעבוד ככה, ומסקנות הביניים של הוועדה רק אישרו את הביקורת שהשמעתי. השלטון המקומי בעל כושר ביצוע הרבה יותר טוב מהממשלה. כשעברתי מהעירייה לממשלה, הרגשתי כמי שעבר מאוניברסיטה לגן ילדים. עד כדי כך זה נורא".

הראיון המלא - במגזין G